שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אנטוורפן: העיר שהפכה לסרסור הגדול בבלגיה
    הזנות החוקית באנטוורפן גרמה לפתיחתו של בית הבושת המתוחכם בעולם. במתחם המפואר היצאניות מזדהות בסורק ביומטרי, מצויידות בכפתור מצוקה והמקום מנוהל ע"י טרנסווסטיט שגם מחלטר כאחת העובדות. החלונות האדומים של בלגיה

    עובדה ידועה ואהובה במיוחד על נשים המחפשות את האחד בקומדיות רומנטיות, היא שפינגווינים הם חיות מונוגמיות, הם מוצאים את בן זוגם האידיאלי וחיים איתו לנצח.

     

    בשנת 1998 פרסמה קבוצת זואולוגים מאוניברסיטת קיימברידג' מחקר פורץ דרך שבו דיווחו על תגלית מסקרנת: פינגווינים זקוקים לאבנים מסוימות כדי לבנות את קניהם. כאשר נתקלה קהילת הפינגווינים שחקרו המדענים במחסור באבנים אלו, נקבות מסוימות סחרו במין בתמורה לאבנים היקרות. מתברר שהזנות נפוצה גם בקרב החיות הרומנטיות בעולם.

     

    המקצוע העתיק בעולם עולה בשנים האחרונות לכותרות שוב ושוב. הצעת החוק שהעלתה ח"כ אורית זוארץ בפברואר השנה, במסגרתה ניתן יהיה להטיל עונש מאסר של עד שנה וחצי על מי שישתמש בשירותי זנות, הפכה את ישראל למדינה נוספת ששוקלת את צעדיה בנוגע למקצוע המפוקפק.

     

    מעמד הזנות בבלגיה: חוקי ולא חוקי

    באירופה הוויכוח מתנהל כבר מספר שנים והדעות חלוקות מתמיד. שבדיה העבירה ב-1999 חוק שממנו שאבה ח"כ זוארץ את ההשראה להצעת החוק שהעלתה. באותה שנה הפכה דנמרק את הזנות לחוקית במחוזותיה, ואילו ב-2002 מעורבות צד שלישי בעסקי הזנות נעשתה חוקית בגרמניה - צעד קיצוני שמתיר בעצם כמעט כל עיסוק שהוא בזנות בתוך גבולות המדינה.

     

    עוד כתבות על סקס ותיירות:

     

    בזמן שממשלות אירופה משנות את דעתן שוב ושוב ומתירות סוג מסוים של זנות רק כדי לפסול את האחר, באנטוורפן החליטה העירייה לעשות מעשה ולשאול את תושביה מה הפתרון לדעתם. מעמדה של הזנות בבלגיה, בדומה למדינות נוספות רבות, הוא חוקי ולא חוקי; החוק אינו אוסר על זונות למכור את גופן ואינו מעניש את לקוחותיהן, אך מעורבות של צד שלישי בתהליך, כדוגמת סרסורים ובתי בושת, אסורה.

     

    כתוצאה מהכפילות החוקית הזו התפתח באנטוורפן כבר במאה ה-14 רובע זונות בצמוד לנמל, באזור הנקרא Schipperskwartier, רובע המלחים. בשנות ה-90 הפכה הזנות באנטוורפן לבעיה עירונית חמורה. בניגוד לרובע החלונות האדומים בבריסל, הממוקם באזור מפוקפק ליד תחנת הרכבת הצפונית של העיר, רובע הזנות של אנטוורפן התפתח לא רחוק ממרכז העיר והיווה כתם מכוער בה.

     

    בשנות ה-90 היו ברובע המלחים 280 חלונות אדומים שהתפרשו על פני 17 רחובות, ועוד 60 חלונות ניצבו ממש במרכז העיר, פזורים על פני שלושה רחובות מאחורי תחנת הרכבת המרכזית. יותר מ-4,000 מכוניות נסעו באיטיות לאורך הרחובות ברובע המלחים מדי יום וגרמו לפקקי תנועה ולרעש בלתי נסבל. הפשע המאורגן הגיע לאזור, הסחר בנשים אל תוך האזור עלה, זונות ממזרח אירופה ומאפריקה החלו להופיע בחלונות, וסרסורים וכנופיות מתחרות הגיעו לידי אלימות. עסקים באזור החלו להיסגר ותושבים מיהרו לעזוב.


    התושבים החליטו להסדיר. רובע החלונות באנטוורפן (צילום: רונן פרלמן)

     

    "אזור סובלנות" שבו הזנות מותרת

    ב-1998 חתמו תושבי האזור המקיף את רובע המלחים על עצומה שדרשה מעיריית אנטוורפן לנקות את שכונתם. למרבית הפלא, העירייה הקשיבה והחליטה לעשות מעשה וליצור תוכנית עירונית לניקוי הרובע בשיתוף הדיירים. שיתוף הפעולה המרשים בין התושבים לעירייה הוליד תוכנית שהתבססה על ארבעה עקרונות: הגבלת הזנות לאזור מוגדר, מיגור הפשע המאורגן, הפחתת המטרד לציבור ושיפור תנאי הזונות.

     

    שנתיים אחר כך, בתחילת שנת 2000, החלה ראש העיר הסוציאל-דמוקרטית לאונה דטייג' (Leona Detiège) להגביל את הזנות לשלושה רחובות ברובע המלחים שהוגדרו כ"אזור סובלנות" ורק בו הזנות מותרת. כמו כן, לא כל סוגי הזנות מותרים באנטוורפן - רק חלונות אדומים שמהם קוראות הזונות לעוברים ושבים מותרים באזור. כיום יש בשלושת הרחובות 283 חלונות כאלה.

     

    בעלי החלונות והזונות העובדות בהם צריכים להישמע לרשימת חוקים ארוכה שהעבירה העירייה בשיתוף עם הדיירים: בעלי החלונות צריכים אישור מיוחד, חתום על ידי ראש העיר, על מנת לתפעל את החלונות, והם גם משלמים עליהם מיסים לעירייה, כניסת רכבים לאזור אסורה, וחוק עירוני מיוחד מתיר לשוטרים באזור לעכב כל אדם שנכנס לרובע, לתשאל אותו ולערוך חיפוש על גופו.


    כיום יש 283 חלונות אדומים בעיר (צילום אילוסטרציה: shutterstock)

     

    רוב זונות הרחוב עברו לבריסל

    החוקים הנוקשים הביאו לשיפור משמעותי במצב ברובע. הפשע המאורגן עזב את העיר, למרות שחלק מהסרסורים נשארו ועדיין פועלים בניגוד לחוק. רוב זונות הרחוב עברו לבריסל. כמו כן, תחנת משטרה מקומית מוצבת בתוך הרובע ומאז הפיכתו לאזור מוגדר ירדו משמעותית מקרי התקיפה והאונס באזור.

     

    ב-2002 פתחה העיר בלב האזור מרכז בריאות המספק לזונות העובדות בו ייעוץ פסיכולוגי אנונימי בחינם, בדיקות רפואיות וטיפול במחלות מין. אחת מהעובדות במקום, האחראית על הגברת מודעותן של הבחורות העובדות ליתרונות המרכז, היא יצאנית לשעבר בעצמה.

     

    התנגדותם של תושבי האזור להפיכתו למרכז חיי לילה שוקק תרמה גם היא לתדמית הנקייה שלו. התושבים ביקשו לא לפתוח ברים ומועדונים במקום, מה שהפך את הרובע לאזור פונקציונלי ולא לאזור בילוי. רובע החלונות האדומים באנטוורפן שונה לחלוטין מהרובע באמסטרדם, הכולל גם אלכוהול וסמים ונתפס כאזור הולל שמושך תיירים רבים מכל העולם. באנטוורפן הרובע אינו מושך תיירים או קבוצות גדולות של אנשים; ביום ממוצע מסתובבים בו כמה גברים שמטרתם ברורה, ולמי שלא מעוניין בשירותים הייחודיים המוצעים במקום אין מה לחפש בו.

     

    מדינות רבות השוקלות לשנות את החקיקה הנוגעת לזנות בעריהן, רואות באנטוורפן דוגמה חיובית המדגימה כי רובע שנשלט ומשוטר בקפידה יכול לעבוד מבלי לגרום נזק.


    אזור שמושך תיירים. החלונות האדומים באמסטרדם (צילום: רויטרס)

     

    גאוות הרובע

    בינואר 2005 נפתחה גולת הכותרת של הרובע, וילה טינטו (Villa Tinto) - בית הבושת המתוחכם בעולם. בית הבושת האקסקלוסיבי עוצב על ידי המעצב הבלגי ארנה קווינזה (Arne Quinze), שבין היתר סייע לבראד פיט לעצב את ביתו בלוס אנג'לס. המעצב עבד עם היצאניות כדי להתאים את הווילה לצורכיהן, ואחת הבקשות שמילא הייתה יצירת אור מחמיא ורך בכל החדרים.

     

    בקומפלקס המפואר 51 חלונות שבהם עובדות הזונות. החדרים מצוידים בסורקים ביומטריים, וכל בחורה מעבירה את אצבעה על הסורק עם כניסתה לחדר. הסורק מזהה אותה ומאשר את כניסתה לחדר רק אם היא נמצאת במאגר של הווילה, מה שמעיד שהיא אזרחית אירופית מעל גיל 18.

     

    היצאניות צריכות להזדהות בסורק הביומטרי כל שעה, כדי למנוע מהן להשכיר את החדר לעובדות בלתי חוקיות. מתחת לשידות שליד המיטות ישנם כפתורי מצוקה המקושרים ישירות לתחנת המשטרה שבתוך הבניין. על הרצפה שליד החלונות מוצבות מראות שדרכן יכולות הבנות לראות את העוברים והשבים ולהחליט אם ברצונן לפתוח את הווילון או לא.

     

    המקום מנוהל במקצועיות על ידי ג'ורג' ווס (George Vos), טרנסווסטיט המחלטר גם כאחת מהעובדות במקום להשלמת הכנסה. "יש האומרים שאנטוורפן הפכה לסרסור הגדול במדינה", הוא מספר, "אבל האמת היא שהעניינים השתפרו משמעותית לעומת מה שהיה פעם".

     

    ג'ורג' אינו היחיד שמרוצה מהתנהלות העניינים. בעליה של הווילה, פרנקי דה קונינק (Franky De Coninck), איש עסקים בלגי ידוע, מתכנן בימים אלה לפתוח וילה נוספת בברצלונה. אפילו ראש העיר המכהן של אנטוורפן, פטריק ינסנס (Patrick Janssens), מתגאה ברובע. כשרץ לבחירות בפעם השנייה בשנת 2006, אחד מההישגים שבהם התגאה מתקופת כהונתו הראשונה היה טיפוח רובע החלונות האדומים. ינסנס הציג בפני קהל הבוחרים ירידה של 44 אחוז בשימוש בסמים ובמקרי אונס ורצח ברובע משנת 2001 ועד 2006, וזאת לצד 800 אלף הדולר שהרוויחה אנטוורפן ממיסים ברובע.

     

    המוניטין החיובי של רובע החלונות האדומים באנטוורפן יכול להשפיע לא רק על מדיניותה של בלגיה בנושא, אלא גם על המדיניות של ארצות אירופיות רבות נוספות. דנמרק, הולנד, יוון וגרמניה החלו כולן להפוך את הזנות לחוקית בתחומיהן בדרך זו או אחרת.


    מתחם מפואר של 51 חלונות. הרובע באנטוורפן (צילומים: רונן פרלמן) 

     

    חרב פיפיות

    הפיכתה של הזנות לחוקית באנטוורפן תרמה לאווירה רגועה ברובע החלונות האדומים בפרט ובעיר בכלל, אך ההשפעות של שינוי מעמד היצאניות מרחיקות לכת ותוצאותיהן אינן חיוביות תמיד. למרות שמעמדה החוקי של הזנות נשאר כשהיה, השינוי ביחסה של עיריית אנטוורפן לנושא משנה את תפיסתו בעיני התושבים.

     

    אם בעבר לקוחות פוטנציאליים רבים בחרו שלא ללכת לזונות מכיוון שהדבר נתפס כמעשה נתעב ולא חוקי, הרי שכעת, מששינתה העירייה את גישתה, האזרחים גם הם משנים את גישתם ולקוחות שבעבר נרתעו מהזונות הלא חוקיות, הולכים כעת לזונות חוקיות. שוק צרכני הזנות גדל אם כן, וכפי שכל סטודנט לכלכלה יודע, כשהביקוש גדל, ההיצע חייב לגדול בהתאם.

     

    השאלה המרכזית היא כיצד יגדל ההיצע כדי לענות על הביקוש. האם זונות חוקיות יוכלו לענות על צורכי כל הלקוחות, החדשים והוותיקים כאחד? התשובה, למרבה הצער, היא ככל הנראה לא. למרות התנאים המשופרים להן זוכות הזונות החוקיות בעיר, ישנן הרבה זונות לא חוקיות שעובדות באנטוורפן גם כיום, ולמעשה רוב היצאניות בעיר עוברות על החוק בדרך זו או אחרת.

     

    עצם העיסוק בזנות אינו עברה, אך זונות שאינן מדווחות לעירייה על עיסוקיהן מעלימות מס ולכן עוברות על החוק, וזונות הנעזרות בשירותיו של סרסור אינן עובדות כחוק גם הן.


    כשהביקוש גדל, ההיצע חייב לגדול בהתאם

     

    הלקוחות מעדיפים אווירה פחות סטרילית

    ישנן מספר סיבות לכך שלא כל היצאניות באנטוורפן עובדות בצורה חוקית. ראשית, למרות שהזונות החוקיות מקבלות הרבה יותר כסף לשעה (עובדת בווילה טינטו מרוויחה 125 דולר לחצי שעה), עליהן להפריד חלק נכבד משכרן למקום שבו הן עובדות, וכמובן גם לשלם מיסים, ולכן זונות שעובדות באופן בלתי חוקי מרוויחות לרוב יותר בסופו של דבר.

     

    כמו כן, הסדר והמעקב התמידי אחר הזנות ברובע החלונות האדומים מרתיעים חלק מהלקוחות שמעדיפים אווירה פחות סטרילית ומלחיצה ומחפשים זונות רחוב. הסיבה השלישית והמטרידה מכולן היא שחלק נרחב מהזונות עובדות בעבור סרסורים ורבות הן קורבן של סחר בנשים שהגיעו למדינה בדרך לא דרך ואינן עובדות במקצוע מרצונן החופשי.

     

    הדיון בנושא הזנות הלא חוקית באנטוורפן בפרט ובעולם בכלל בעייתי, מכיוון שכפי שקורה בכל עסק בלתי חוקי, אין נתונים מדויקים לגבי מספר הזונות הלא חוקיות ומספר קורבנות הסחר בנשים המגיעות לאנטוורפן. "הסטטיסטיקות האחרונות מעידות על כך שכ-60 אחוז מהזונות בטורינו שבאיטליה ובאנטוורפן בלגיה הן נערות ניגריות", העידה ביאטריס ג'די-אגבה (Beatrice Jedy-Agba), המנכ"לית בפועל של הרשות הלאומית למניעת סחר בבני אדם (NAPTIP), בפני ועדה מיוחדת של האו"ם שדנה בנושא.

     

    סטטיסטיקה מדאיגה נוספת שהציגה הייתה ההערכה שאחת מתוך חמש נערות מתה מדי רבעון בנסיבות לא טבעיות כגון קטטות בר, סרסורים סחטנים, רוצחים סדרתיים, קרבות על מיקום ברחוב, מהומות על רקע גזעני, מאפיה, איידס וסמים.

     

    אולם המספרים המטרידים הללו אינם חד משמעיים. הם אינם בודקים את הסחר בנשים למדינה לפני שינוי מעמד הזנות לחוקי בה ולאחריו, וכמו כן ידוע כי רשויות האו"ם נוטות לנפח את הסטטיסטיקות הקשורות בסחר בבני אדם כדי למשוך תשומת הלב עולמית לנושא.

     

    השורה התחתונה

    בבר הקומקום הקטן ('tketeltje) באנטוורפן, מתאספות מדי לילה עשרות בחורות ניגריות לבושות במדי המקום: חולצות טי קטנטנות, חצאיות קצרות ומגפיים. גברים מבוגרים יושבים על הבר והבנות מתיישבות בחיקם ומדי פעם עוזבות עמם לחדרים אחוריים או אל תוך הלילה.

     

    בשנת 2004 פשטה המשטרה הבלגית על הבר הידוע כמעוז הזונות הבלתי חוקיות בעיר ועצרה 30 יצאניות ניגריות. למרות הפשיטה, הבר עודנו פעיל. ייתכן שהמשטרה המקומית עסוקה יותר במענה לתלונות, כגון זו שנרשמה השנה כאשר אחד מלקוחות וילה טינטו התקשר לתחנת המשטרה שבמקום כדי להתלונן שלא בא על סיפוקו במהלך ביקורו ולדרוש את כספו בחזרה.

     

    "משמעות העובדה שריכזנו את הזונות לשלושה רחובות היא שביכולתנו לפקח על הנושא. הנשים הללו עובדות בתנאים טובים מאוד. לא כך היה הדבר לפני חמש שנים. יצרנו מצב שבו נשים יותר עצמאיות". נאם ראש העיר ינסנס ב-2006 כשרץ לכהונה נוספת בראשות העיר אנטוורפן.

     

    הזונות הבלגיות אכן עצמאיות יותר, זוכות לתנאים סוציאליים טובים, לטיפול רפואי ולמשכורות נכבדות. השינויים הדרסטיים ברובע החלונות האדומים בעיר היטיבו עם אנטוורפן ועם הזונות האירופיות העובדות בה בצורה חוקית, אך ככל הנראה הפכו את מצבן של הזונות שהובאו למקום באופן בלתי חוקית לבעייתי עוד יותר.

     

    ייתכן שהשינויים שנעשו אף הובילו לכך שיותר נשים נחטפו או הובאו במרמה לאנטוורפן כדי לעבוד בה כזונות. מנקודת המבט של תכנון עירוני הצליחה אנטוורפן במקום שבו ערים אחרות נכשלו, אך יש צורך במדיניות חובקת עולם כדי לאמוד את ההשפעות הכוללות של מיסוד הזנות. בסופו של דבר, כנהוג כיום ברחבי העולם, צרכיה של העיר האירופית עדיין באים על חשבון אזרחי העולם השלישי.

     

    הכתבה פורסמה במגזין "מטרופוליס " המוקדש לאנטוורפן

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    הזנות החוקית באנטוורפן, עשתה מהפך באירופה (צילום אילוסטרציה)
    צילום: shutterstock
    מומלצים