המחאה השמאלנית יוצאת מהארון
המחאה פוליטית. נקודה. והיא קוראת להפלת ממשלת נתניהו הגזענית, ההומופובית והקפיטליסטית. השמאלנים יוצאים לרחובות וקוראים לכם להחליט: אתם איתנו או עם אנסטסיה?
בזמן שהייתם עסוקים בלחלק לנו ציונים ולהחליט אם המחאה שלנו הקיץ הולמת את בגד הים החדש שלכם, חזרנו בגדול לרחובות. אלפי האנשים שהציפו את כיכר הבימה במהלך סוף השבוע האחרון והסתכלו לשוטרים בלבן של העיניים, לא חיכו לשום אות: המחאה כבר כאן - והיא יוצאת מהארון.
לבטי הזהות נגמרו, ואנחנו יודעים מי אנחנו ומה אנחנו רוצים: אנחנו רוצים בהפלת שלטון נתניהו ואנחנו רוצים ממשלה שזוכרת שהאזרחים שלה קודמים לבעלי ההון. אנחנו גאים בדרך שלנו ולא מפחדים יותר לומר בפה מלא: אנחנו שמאלנים.
אנחנו שמאלנים כי אנחנו חושבים שצריך להעלות מיד את מס החברות ואת מס הירושה, להפסיק להפריט כל שירות שחיוני לאזרח רק כדי לצ'פר מקורבים בכמה מיליונים, או לחשוב שתחרות דורסנית במשק מובילה לחברה בריאה ומוסרית.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
אני שבוי של מצרים בשדרות / איקי אלנר
מאבק הרפואה הציבורית קורא לך. מכתב לדני רופ / יעל גזית
אנחנו שמאלנים כי אנחנו רואים קשר ישיר בין ההתבטאות ההומופוביות של אורי אריאל, הגזענות של אלי ישי, ההשתוללות של הימין בגבעת האולפנה והרפיסות של נתניהו בקידום תהליך השלום. אנחנו חושבים שבמקום שבו נותנים לקבלנים לעשות בעובדים החלשים כרצונם, מתעלמים גם ממצוקתם של פליטים ומתעמרים בהומואים בכל שני וחמישי. שלא לדבר על פלסטינים.
לכן, גם הקיץ נצא לרחובות כדי לשים קץ לממשלת הימין שבחבריה אנחנו מתביישים. ועד שזה יקרה, נפגין בכיכרות, נקים אוהלים ונמתח את "הסדר הציבורי" עד לקצה גבול היכולת. אותו סדר מקודש שחשוב לחולדאי עד כדי כך שבשמו אפשר לשלח שוטרים אלימים במפגינות בנות 20, הוא הסדר שמאפשר את המשך הצניחה החופשית של מעמד הביניים לעבר העוני, ואנחנו מבקשים לשים אותו תחת סימן שאלה גדול.
האם השתילים של שדרות רוטשילד באמת עדיפים על החופש להפגין ולהשמיע קול? האם העיר לדוגמה של חולדאי מצדיקה אלימות משטרתית? בעיריית תל-אביב אולי חושבים שכן, אבל אנחנו כאן כדי להזכיר שהסדר הציבורי חשוד בעיננו, כי בצלו נמשכים העוול וחוסר הצדק של השיטה הקפיטליסטית - זו שכלכלנים בכל העולם מבכים, אבל נתניהו ממשיך במרץ למחוא לה כפיים. הסדר הציבורי חשוד בעיננו אבל לא השוטרים, ולכן גם הקיץ נמשיך להגיש להם פרחים - בתקווה שלא ישברו לנו את היד קודם.
זמן הבלגן
אמרו עלינו שאנחנו נחמדים מדי, אז ייתכן שהקיץ הגיע זמן הבלגן. ואם הסיסמאות או סגירת הכבישים (של המשטרה כמובן) יפריעו לכם לצפות במשחקי האירו או ב"כוכב נולד", אתם מוזמנים לזפזפ את עצמכם למטה, היכן שהריאליטי מפסיק והמציאות העלובה מתחילה. זו אולי קלישאה, אבל גם "הימין עם השכונות" היא מליצה חסרת תוכן. המחאה יוצאת מהארון: היא לא מפחדת יותר להיות "פוליטית" והיא לא מפחדת שתעקמו את האף ותחליטו שהיא גדולה עליכם, ושאתם מעדיפים להמתין בצד עד שנהפוך למדינת עולם שלישי.
אמש הצטרפו להפגנה הגדולה מאות פעילים הומואים ולסביות ששעה לפני כן הפגינו נגד ההתבטאויות החשוכות של חברי הכנסת אורי אריאל ואנסטסיה מיכאלי. בעבר אולי היו מנהיגי המחאה מנסים לטשטש את הצביון הליברלי שלה - אבל לא עוד. החודשים שעברו לימדו אותנו שאין לנו מה להסתתר מהשמרנים או מהציונות הדתית, שכבר הוכיחה בקיץ הקודם כי העגלה שלה ריקה, ושהצדק החברתי והערכים הגדולים שלה נעצרים בקו הירוק.
חובשי כיפה בודדים יצאו להפגין ברחובות, וכמוהם גם עולים מברית המועצות לשעבר או ערבים. לו היינו משלבים ידיים, היינו מביאים לכיכר מיליון איש. לו היינו מאוחדים ונלחמים למען הטוב המשותף של כולנו, השינוי המיוחל היה מגיע. המחאה למען כולם אבל יש עוד כאלה שמתלבטים.
המחאה יוצאת מהארון אך בכל זאת היא לא מוותרת על איש: היא קוראת לכם לבוא ולהילחם למען צדק ושוויון, אבל היא כבר לא הולכת סחור-סחור. או שאתם איתנו או שאתם עם אנסטסיה מיכאלי, ואז, יום אחד, כשימלאו לכם ארבעים, תשאלו את עצמכם איך זה שנתתם למדינה שלנו להפוך כל-כך מכוערת, ותשוו את נפשותיכם למות.
שי זמיר הוא סטודנט להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
