שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "עד החתונה זה יעבור": רומנטי זה לא

    השחקן ג'ייסון סיגל והבמאי ניקולס סטולר ממשיכים בז'אנר הקומדיה הרומנטית עם "עד החתונה זה יעבור", שמסתבך ונמתח קצת יותר מדי. הסרט שולח אותנו לתור אחר סדר בעלילה, ואת הכוכב המוביל לחפש את הגבריות שלו

    מה מאפיין את הקומדיה הרומנטית בנוסח ג'ייסון סיגל? אם לשפוט על פי סרטו האחרון "עד החתונה זה יעבור" ("The Five-Year Engagement"), כלל לא בטוח אם ניתן לכנות את הסרטים בהם הוא מככב כ"קומדיה רומנטית". נדמה שהמונח "קומדיה אנטי-רומנטית" יהיה מדויק הרבה יותר.

     

    ביקורות סרטים  אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

     

    הרגע המכונן של הפרסונה הרומנטית א-לה סיגל היה ב"לשכוח את שרה מרשל" (2008) סרטו הראשון של התסריטאי-במאי ניקולס סטולר,

    מי שיהפוך לשותפו הקבוע של סיגל. השניים פועלים תחת חסותו של סנדק הקומדיה האמריקאית העכשווית ג'אד אפטאו. בסצנה הזכורה מתחילת הסרט חברתו של הגיבור זורקת אותו, ואנו זוכים לראות אותו מגיב לבשורה בהתייפחות המתבצעת במלוא מערומיו המדלדלים.

     

    זהו רגע המתמצת את הגבריות שאיתה מזוהה סיגל - הגוף לא ממש אתלטי, פגיעות "נשית" מופגנת, נכונות אין קץ לרצות. הווייתו הקיומית נמצאת בין דוב איכפת-לי לסמרטוט רצפה.

     

    מי מבשל בבית?

    "עד החתונה" נפתח בסצנה בה מנסה סו-שף בשם טום סלומון (סיגל) להציע נישואים לחברתו בעלת הדוקטורט בפסיכולוגיה ויולט (אמילי בלאנט). הנסיונות העלובים שלו לשקר לה בכדי להביא אותה לרגע ההפתעה קורסים תחת מטר שאלותיה העיקשות. כשעל רקע הנוף המרהיב של סן פרנסיסקו היא אומרת את ה"כן" המיוחל, ניתן לחשוב שכל הקלקולים הקומיים בדרך היו רק הכנה לשיא הרומנטי.

     

    אליסון ברי, כריס פראט, ג'ייסון סיגל ואמילי בלאנט ()
    אליסון ברי, כריס פראט, ג'ייסון סיגל ואמילי בלאנט

     

    זו יכלה להיות סצנה שמסיימת את הסרט, ובכך חותמת את העלילה של "הקומדיה הרומנטית" ומאפשרת לצופים לצאת מהקולנוע מסופקים וחדורי אמונה מחודשת ביכולת למצוא אהבה. אך זוהי הפתיחה של סרט שאורכו מעל שעתיים. וכפי שממחיש שם הסרט (באנגלית זה ברור עוד יותר) ייקח עוד הרבה זמן עד שהקהל יגיע לגזר של החתונה שהושם מול עיניו.

     

    וכשזה סוף-סוף יקרה, בהחלט ניתן יהיה לשאול האם המסע היה שווה את זה – גם של הזוג המוצג בסרט, אך גם של הקהל שבחר לצפות בסרט שלעיתים נדמה כאילו הוא צולם, על מלוא חמשת שנותיו, בזמן אמת?

     

    אז אם טום ו-ויולט התארסו, למה הם לא התחתנו? מה שנכנס באמצע הם החיים. סוזי (אליסון ברי) אחותה של ויולט, נכנסת להריון לא צפוי מאלכס (כריס פראט) חברו הטוב וגס הרוח של טום. ההיריון מוביל לחתונה מפתיעה בזריזותה. ככה צריכים לעשות דברים. לא לדחות. ואם דוחים? ויולט מקבלת הצעה לעשות פוסט-דוקטורט באוניברסיטת מישיגן, הצעה שמחייבת את טום לעזוב את עבודתו, רגע לפני שהוא הופך לשף הראשי של מסעדה.

     

    קר במישיגן. אמילי בלאנט וג'ייסון סיגל ()
    קר במישיגן. אמילי בלאנט וג'ייסון סיגל

     

    אך במישיגן קר, ואין יותר מדי עבודות לסו-שף מוכשר כמו טום. לכן הוא נאלץ למצוא עבודה כמכין סנדוויצ'ים במעדנייה ובהדרגה הוא הולך ומתחרפן. במקביל ויולט מתקדמת מקצועית בעודה מבצעת ניסויים תחת השגחתו של פרופסור, ונטון צ'ילס (ריס אייפנס). מפה לשם הזמן עובר.

     

    אולי "החיים הם מה שקורה בזמן שאתה עסוק בהכנת תוכניות אחרות", אבל כשזה קורה בסרט, הסטיות לדמויות משנה, לאירועים עלילתיים הנמתחים ללא סיבה נראית לעין, וכל זה הוא חלק מהמעקב פרטני אחר כרוניקת ההידרדרות במערכת יחסים - ברור כי יש לסרט בעיה מהותית. אפשר לחשוב שיש כאן העזה ראויה להערכה, אבל מה שבטוח שקומדיה רומנטית רגילה זה לא.

     

    עד החתונה זה יעבור? אולי עוד לפני

    יש אלמנטים רבים שחוזרים על עצמם כמה פעמים במהלך הסרט. חזרה לזיכרון של מסיבת ראש השנה האזרחי שבו טום, המחופש, כמה מתאים, לארנב ורוד, פגש את ויולט המחופשת לנסיכה דיאנה. יש חזרה של אירועי אירוסין-חתונה-לוויה (נכון, כבר עשו את זה קודם) הקובעים את מסגרת הזמן ואת ממד ההחמצה הגדל בנוגע ליחסיהם של טום ו-ויולט. יש חזרה על ניסוי שוויולט מתכננת לבחינת היכולת לדחות סיפוקים מול קופסת דונאטס לא טריים - ניסוי שהופך לדימוי מרכזי ליכולת למצוא ערך בקשר שרחוק משלמות.

     

    ג'ייסון סיגל ואמילי בלאנט ב"עד החתונה זה יעבור" ()
    ג'ייסון סיגל ואמילי בלאנט ב"עד החתונה זה יעבור"
     

     

    כל המרכיבים החוזרים אינם רק תחבולות תסריטאיות מקובלות שמטרתן להגדיר, דרמטית וסמלית,

    את מצב הדמויות. כמה מהקומדיות הרומנטיות הקלאסיות הגדולות של הוליווד הושתתו על המבנה, שאותו כינה הפילוסוף האמריקאי סטנלי קאוול "קומדיות של נישואים מחדש". מחזוריות שבה הדמויות נעות מאיחוד, לפרידה וחזרה לסיטואציה של איחוד על בסיס נכון יותר של שוויוניות.

     

    בסרטים כמו "נערתו ששת" (1940) של הווארד הוקס או "צלע אדם" (1949) של ג'ורג קיוקור זו הייתה מגמה פמיניסטית. בעידן הגבריות נוסח סיגל, החזרה מאפשרת לו להיות קצת פחות סמרטוטי. תחי האהבה! 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ג'ייסון סיגל ואמילי בלאנט. נשואים מינוס
    לאתר ההטבות
    מומלצים