שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock

    רוצים ילד רזה? אז תפסיקו לנחם אותו בשוקולד

    הילד נפל, מתגעגע לאמא או סתם בוכה בסופר? אל תמהרו לשלוף במבה ולהסיח את דעתו מהבעיה האמיתית. כדי לא להיגרר למעגל השמנה ודימוי עצמי נמוך, למדו אותו להתמודד עם רגשות לא-נעימים ולמצוא נחמה ותעסוקה הרחק מהאוכל

    כולנו מכירים את הסיטואציה הבאה: ילד נופל ואומרים לו "לא נורא חמודי, לא קרה כלום" הוא בוכה (וכעת נוסף גם עלבון - "מה לא קרה כלום?! נבהלתי, ואולי גם כואב לי!). המשפט הבא הוא לרוב "אל תבכה מתוק, בוא אני אתן לך ביסקוויט".

     

    במקר אחר, ילדה שנשארת אצל סבתא ובוכה שהיא מתגעגעת להוריה שנסעו לסוף השבוע, זוכה לתשובה הרווחת "אבל חמודה, הם חוזרים מחר. בואי אתן לך שוקולד!".

     

    דוגמאות אלו ורבות אחרות יוצרות קישור בין נחמה לאכילת מתוקים והופכות אותה להתניה הכרחית.

     

    מהטורים הקודמים של ליאת קרן :

     

    סוג אחר מחבר בין אוכל להפגת שעמום. אתם הולכים עם הפעוט לסופר והוא יושב בעגלה, בהתחלה מסתכל סביב בסקרנות אך בהמשך מתחיל לרטון, מנסה לרדת מהעגלה ומייבב. אתם שולפים מיד שקית במבה להצלת המצב, והשקט מושג עד גמר השקית.

      

    באורח פלא זה עובד. אוכל, במיוחד חטיפים ודברי מתיקה, מסיחים את דעת הילד מהצורך הראשוני שהיה לו ובכך הוא הופך למענה ולצורת התמודדות בכל מקרה של כאב, עלבון, געגועים, שעמום ועוד רגשות שלא נעים להם להישאר בהם.

      

    זה עובד, אז למה לא?

    כי זהו מענה שקרי: האוכל הוא הסחה רגעית ולא התמודדות אמיתית עם המצב, וכך נוצר בור ללא תחתית שלעולם לא יתמלא. ילדים אלו גדלים לחפש ניחומים באוכל ומעלים במשקל. ברגע הזה, דווקא ההורים שסיפקו להם פתרון למצוקה בדמות אוכל מתחילים לבקר אותם על אכילתם המוגזמת.

     

    כך, נוסף לסיבה שהביאה את הילד לחפש ניחומים במזון, הוא גם חווה ביקורת כיוון שהוריו לא עוד מקבלים אותו כפי שהוא. הוא חווה את עצמו כ"פגום" ומרגיש רע עם גופו. ולאן הוא פונה כשהוא מרגיש רע? ניחשתם נכון! יש רק פתרון אחד למצוקותיו, והוא שוב פונה אליו.

     

    לצערי אנו רואים יותר ויותר ילדים בעלי עודף משקל, שנכנסים כבר מגיל צעיר למערבולת של דימוי גוף נמוך, דיאטות, אכילה לא מבוקרת וחוזר חלילה. בנוסף, לכולנו הרי ברור שבחטיפים ובממתקים אין כל ערך תזונתי המועיל לילד, אלא להפך, ככל שירבה באכילתם כך יגדלו סיכוייו להשמנה ולבריאות לקויה.

     

    ילדים אלה יהפכו למבוגרים המחפשים פתרון מהיר וקל ושאינם מסוגלים להתמודד עם קושי פיזי או רגשי. רובם לא מצליחים לצאת ממעגל הדיאטה, כי הסיבה הרגשית שמאחורי האכילה לא נפתרה, והם מוצאים את עצמם שוב מול המחשב עם חטיפים, פונים למתוקים כמענה לשברון לב וכדומה.

     

    התופעה כה נפוצה, עד שגם בסדרות טלוויזיה ובסרטי קולנוע רואים את הגיבורה מחכה לטלפון המיוחל מאהובה כשהיא חופרת בכפית בקופסת גלידה, את הגיבור שאהובתו זנחה אותו מטביע את יגונו בשתייה בפאב מקומי ועוד.

     

    האוכל הוא הסחה רגעית ולא התמודדות אמיתית עם המצב (צילום: shutterstock ) (צילום: shutterstock )
    האוכל הוא הסחה רגעית ולא התמודדות אמיתית עם המצב(צילום: shutterstock )

      

    מתמודדים בלי לשלוף ביסקוויט

    בואו נבחן מחדש אותן סיטואציות ילדות מוכרות שהזכרתי קודם, ונראה כיצד ניתן לתת להן מענה חלופי. אל תאמרו לילד שנפל "לא קרה כלום", כי משהו קרה - הוא נפל! גם אם לא נפגע, יש סיכוי טוב שפשוט נבהל. גם אל תמחאו לו כפיים, כפי שראיתי עושים לא פעם לפעוטות שנופלים. זה מסיח אמנם את דעתם מהנפילה, אולם הנפילה אינה הופעה או מקור לשמחה.

     

    עשו הערכת מצב מהירה: כמה חזקה הייתה המכה, האם הילד נפצע, עד כמה נבהל וכו' (אתם עושים זאת במילא אוטומטית). ההבדל יבוא כעת בתגובה שלכם. אם הילד לא נפגע, שקפו לו את מצבו באמירה "נפלת, נבהלת חמוד? בוא נראה אם נפצעת. לא, הכל בסדר, אתה יכול להמשיך לשחק".

     

    הבכי יירגע כי הילד קיבל התייחסות ומענה מדויק לרגשותיו ולצרכיו. אין צורך לשלוף לו ביסקוויט, כיוון שהוא ממילא יעדיף לא להפסיד זמן משחק. אם הוא עדיין בוכה (בשל הצורך בתשומת לב או שחרור מהמתח שנוצר מהנפילה), אפשרו לו לשבת אתכם בצד עד שיירגע ויוכל לחזור לשחק.

     

    חיבוק טוב ממלא אלף מונים יותר מביסקוויט. כשיגדל הילד וייפול, פיזית או רגשית, הוא כבר ידע לעשות הערכה מהירה למצבו, לתת לעצמו זמן להירגע או לחזור מיד ל"משחק".

      

    לתת לגיטימציה לרגש

    אותה ילדה המתגעגעת להוריה צריכה הכרה ומענה לגעגועיה. במקום לבטל זאת ולהמתיק בשוקולד יש לתת לכך הכרה: "אני מבינה שאת מתגעגעת והיית רוצה שאבא ואמא יהיו פה". זה לגמרי טבעי שהילדה תתגעגע. גם הוריה ודאי מתגעגעים אליה.

     

    לאחר שיינתן מקום רגשי ולגיטימציה לגעגועיה של הילדה, יש לתת לקושי מענה. למדו את הילדים לכרוך סביב עצמם את ידיהם בחיבוק - זה לא רק פטנט נחמד שבו הם יכולים להסתכל במראה ולראות כאילו אדם אחר מחבק אותם, אלא גם תחליף מנחם כשהאדם שממנו היו רוצים לקבל חיבוק אינו נמצא בסביבה לחבק אותם באמת.

     

    הם יכולים לדמיין שהחיבוק הזה הוא מאבא או אמא וממש להרגיש זאת, גם בחיבוק וגם בלב. החיבוק יהווה מענה לגעגועים.

     

    אפשרויות מענה נוספות הן לומר לילדה: "הם חוזרים מחר, את רוצה אולי שנכין להם ציור או שלט 'ברוכים הבאים'? אפשר גם להתקשר לומר להם לילה טוב, או להכין רשימה של כל הדברים שעשינו יחד כשהם לא היו, כדי שתזכרי לספר להם מחר כשיבואו".

     

    תנו לילדה לבחור את המענה המתאים לה. במקום להסיח את דעתה ו"להמתיק" בעיות הילדה תלמד להתמודד ולנתב את הרגשות הללו לעשייה המביאה תועלת רגשית ומעשית.

     

    ומה בקשר לפעוט המשועמם בסופר? תמיד טוב שיהיו לכם בתיק כמה פריטים קטנים לשעת מצוקה: ספרון, צעצוע פלסטיק וכו'. שלפו אותם אחד-אחד לפי הצורך, וזה ילמד את הילד שאם משעמם לו הוא יכול פשוט להעסיק את עצמו כך או אחרת.

      

    לכל רגש ומצב יש אפשרויות מענה רבות. אוכל הוא רק אחת מהן, ובהחלט לא המוצלחת יותר. אז בואו נחליט קודם כל לשחרר את ההתניה הזו כהורים, בהתנהלות שלנו כלפי עצמנו וכלפי ילדינו, ובכך נעזור להם לקבל כלים שימושיים שייתנו מענה אמיתי למצוקותיהם וישרתו אותם טוב יותר גם בבגרותם.

     

  1. הכותבת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער . לעמוד הפייסבוק שלה לחצו כאן





  2.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    נכנסים כבר מגיל צעיר למערבולת של דימוי גוף נמוך ודיאטות
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים