אמא שלו רוצה להפריד בינינו. זה לא יעבוד לה

כשהייתי בתיכון ניהלתי זוגיות צפופה ונעימה עם גבר שהיה מבוגר ממני ב-13 שנים. מיותר לציין שהקפדנו לשמור עליה בדממה מוחלטת ופרט לשתי חברות טובות במיוחד שלי ושניים משלו, אף אחד בעולם לא היה שותף לסיפור האהבה הזה. ר' היה רווק תל אביבי מובהק ולמד לתואר שני. הכול בינינו התנהל פשוט ומצוין ואלמלא גילו המתקדם, אני בטוחה שכולם היו שבעי רצון מהחיבור המפרה הזה בינינו.

עוד בנושא:

אמא שלי לא אוהבת אותך כי את אשכנזיה  

אמא אמרה שלא מגיע לי מישהו שיאהב אותי

פרידה מאמא: כעסתי ושנאתי אותך פעם. לא עוד

עם סיום לימודי התיכון והגעתי לגיל 18, הייתי משוכנעת שגם נפטרתי באופן רשמי מכל נימוקי ה"למה לא", שהרי אני כבר לא קטינה ולא תלמידת תיכון, אז בעצם מה הבעיה? אבל הייתה בעיה, בעיה גדולה ורועשת, וחשיפת אהבתנו בפני כל העולם ואשתו לא רק שלא הולידה אוהדים רבים, אלא הפכה בערך את כל מי שהכרתי, ל"מטיף בענייני אהבה תקינה".

כולם, ללא יוצא מן הכלל, החזיקו בדעה דומה, אותה לא חדלו מלנאום בפניי: כמה זה מעוות, לא תקין, לא בריא, לא הגיוני ובאופן חד משמעי - נועד לכישלון. חצי שנה החזקנו חרף ה"פרגון" הרב שקיבלנו מהסביבה, ולבסוף נפרדנו.

כל האנשים שהכרתי, אלה הטוענים לפתיחות ודמיון, לנאורות ונאמנות לאהבה, כולם כולל כולם, פסלו על הסף את האפשרות שנקיים זוגיות טובה ומוצלחת על אף פערי הגילים, וזאת, תוך התעלמות מוחלטת מכך ששנה שלמה חיינו ככה בדיוק.

אמרו "כשתגדלי תביני", אבל עד היום לא ממש הבנתי על מה הייתה כל המהומה, ומדוע כולם היו נחרצים ובטוחים כל כך בכישלונה של אהבה, רק בשל העובדה שלא התאימה לתבנית המסודרת שמונחת אצלם בראש.

מהרגע הראשון ידענו שזאת אהבה

במהלך השנים בהן אני כותבת בעבור אנשים מכתבי אהבה, התמודדתי כמעט עם כל נושא אפשרי ושמעתי סיפורי אהבה מרתקים והזויים, מכל הסוגים והמינים. כשמיקה הגיעה אלי כדי לספר לי את הסיפור שלה, חשתי הזדהות עמוקה כמעט בין רגע. מיקה היא בת 36 ויש לה קריירה מוצלחת. לא מזמן קנתה בית ובכלל, היא עצמאית מאוד ולא נזקקת לחסדיו של איש.

לפני שנה הכירה את אורי, בחור בן 22 שבדיוק השתחרר מהצבא, תכנן לטייל בעולם, אבל בסוף זה לא ממש קרה. "הוא התחיל איתי בים והייתה שיחה מדהימה, מלאה ברגישות ובאינטימיות, מהרגע הראשון הרגשנו את החיבור המיוחד הזה. אורי כל כך אחר ושונה מכל מי שפגשתי. הוא חכם כל כך, שעד היום אני מרותקת כל פעם מחדש למילים שלו, ולא, הוא לא 'בוגר לגילו', הוא בוגר, נקודה.

"אחרי פחות מחודשיים הוא עבר לגור איתי ומאז אנחנו כמעט לא נפרדים. הכל אצלנו בסדר, חוץ מההורים שלו. הם לא מוכנים לקבל את הקשר הזה, או יותר נכון - אמא שלו לא מוכנה להשלים עם העובדה הזאת. היא טוענת שאני מבוגרת מדי בשבילו, ותוהה מה בכלל יש לי לחפש איתו.

"היא מסבירה שהוא עוד ילד ושאסור לו למהר, ושהרצונות שלי ממש לא מתאימים לו. אגב, היא לא טועה, אבל כשהעליתי בפניו כמעט מהיום הראשון את העובדה שעוד מעט ארצה ילד, אורי הסביר לי שהוא מבין שאני אהבת חייו, ואם ילד יהפוך אותי לעוד יותר מאושרת, הוא מוכן כל יום לעשות איתי ילד חדש.

"את חושבת שכשהוא אומר לי שהוא אוהב אותי ולא מעניין אותו כלום מלבדי, הוא לא התכוון? כי אמא שלו חושבת שהוא לא באמת יודע על מה הוא מדבר, ושאני מבקשת מילד לעשות לי ילד.

"ככל שהימים עוברים אנחנו אוהבים יותר, ואני מרגישה מחורבן עם זה שיש לו חזית כל כך עוינת מצד המשפחה שלו, ולמרות שהוא מבטל בתנועת יד את כל הפחדים שלי וטוען שבכלל לא מעניינות אותו הדעות של הוריו, אני יודעת שהם חשובים לו ובמיוחד חשוב לו לקבל מהם אישור ומילה טובה.

"שיא השיאים הגיע כשלפני שבוע אמא שלו הודיעה שעד ש'הרומן' הזה, שמבחינתה עבר כל גבול, לא יגמר - היא לא רוצה איתו שום קשר. זה הזוי, נכון? הסנקציה האיומה הזו, אבל זה בדיוק מה שהיא אמרה.

תני לאהוב בשקט

"הגעתי אליך כדי שתקשיבי ותכתבי לה מכתב בשמי, כדי שהיא תדע מה אני חושבת על הדרך שלה. בין היתר, אני גם רוצה להסביר לה עד כמה אני אוהבת את הבן שלה, ומקווה שהיא פשוט תניח לנו לאהוב בשקט". וכך נראה המכתב:

ש יקרה,

כבר הרבה זמן אני מתלבטת איך ואם בכלל לכתוב לך. לא הייתי בטוחה שיש לי זכות להתערב ולהביע את דעתי על הדרך שלך בצורה ברורה כל כך, אבל אני לא יכולה יותר לשתוק ורק להסתכל מהצד איך ביעילות מעוררת הערכה, את הורסת לבן שלך את הדבר שהכי חשוב לו בחיים כרגע.

את מקפידה בכל הזדמנות להסביר לאורי שהכל באהבה, שהוא הבן הקטן שלך, ושכל ההתערבות הזו נובעת בעצם מדאגה, כי את רואה דברים שהוא עצמו עיוור אליהם. את דוחקת אותו לפינה בה אין הגיון או שיח אלא רק דרך אחת – הדרך שלך, ואני באמת לא מצליחה להבין איך זה מתיישב עם ההסברים הבלתי פוסקים אודות אכפתיות ואהבה ללא תנאי.

אני משתדלת לנסות ולזכור שבבסיס, הכוונות שלך באמת טובות, ושמתוך תמימות את טועה טעויות בלתי הפיכות, ומוכנה להסתכן באיבוד בנך הצעיר. אבל אני לא באמת מצליחה להבין מי נתן לך את הזכות להחליט מה טוב או לא טוב לאורי. האם את באמת חושבת שזוהי זכותך או אולי חובתך ההורית, להטיל אולטימטום, ולכפות את הדעה והדרך שלך בכל צורה ובכל מחיר?

נכון, את אמא שלו, אבל התפקיד הזה שלך נגמר כבר מזמן. אורי הוא ילד גדול ואת שלב החינוך וההכוונה, האמיני לי שהוא מיצה. כעת נותר לך רק לקבל אותו, את האיש שגידלת. לסמוך עליו ולדעת שהענקת לו את כל הכלים שקיבל כדי לדעת לבחור, ובעיקר - את אמורה להיות גאה בו שהוא רוצה ונכון ללכת אחרי הלב שלו, אחרי מה שבאמת עושה לו טוב.

מצער אותי לראות אותו נזוף אחרי שיחות איתך, עצוב, עצבני ומאוכזב. הוא אומנם מעמיד פנים שזה לא נוגע בו, אבל זה כן. ובינינו, את בכלל לא מכירה אותי, אבל אותו, את מכירה, אז אנא, כבדי אותו על כל החלטותיו, גם כשהן לא מתיישבות עם מה שבעינייך, אמור היה לקרות לו.

כי להיות אמא טובה זה לא לשלוח אוכל כל שבת, לכבס את הבגדים המלוכלכים שלו ולתת לו קצת כסף כשחסר. להיות אמא טובה זה להכיל אותו באמת, לעטוף אותו בביטחון ובכוח. הוא הרי כמה לאישור שלך, למילה הטובה ולשמחה שלך.

ואולי את לא יודעת או מעדיפה שלא לזכור, אבל אני אוהבת את אורי כמו שלא אהבתי מעולם, ואנחנו טובים ביחד ומפרים האחד את השנייה. יש בינינו זוגיות טובה ובינתיים הדבר היחיד שמחבל בה ומוסיף מתח ותחושת תסכול, הוא רק את. ראי כמה טוב לו, לבן שלך. הוא פורח ומאושר, לומד, עובד וחוזר כל ערב לבית שלו, שמכיל אותו ואוהב אותו על מי שהוא. את באמת רוצה לראות את הבן שלך בלעדי? גם במחיר בו ייהפך לאדם אומלל ומדוכא?

אני מבקשת ממך לעצור ולראות כמה טוב לו איתי ובעיקר - להצליח להבין שלא תמיד החיים מתנהלים לפי תבניות ידועות מראש, ועדיין - הם עשויים להצליח. נכון, אין הבטחה ואין בטחון, אבל זה נכון בכל שלב ובכל זוגיות. אני לא יכולה לומר לך בפה מלא שלנצח יהיה לנו טוב, אבל מי יכול?

אני כן יודעת שעכשיו אנחנו מאושרים ואוהבים. אנחנו שותפים וחברים הכי טובים, ובעוד רגע, אם תרצי או לא, נהיה גם הורים לנכד הראשון שלך. אני מקווה שתביני שהכוונות שלי טובות, שתתני לבן שלך את הקרדיט שמגיע לו, שתאמיני בו ובבחירות שלו. 

וגם אם נגלה שהוא טעה ואת צדקת - זה בסדר, קוראים לזה חיים, התמודדות, קוראים לזה להאמין ולנסות. ואולי אני לא מה שדמיינת בלבך או הבחורה שרצית, אבל זו לא הבחירה שלך. התינוק שלך כבר איש בוגר שעושה את הבחירות שלו לבד, ואולי את לא רואה, אבל הוא עושה אותן מצוין".

הדרך שלי בלבד

כמה הם מפחידים אותי, האנשים הידענים, אלה שהדרך שלהם היא היחידה וזו שאין בלתה. את אמא של אורי אני מכירה מאמהות אחרות, מאנשים שנתקלתי בהם באין ספור סיטואציות, אלה שיש להם מונופול על הצדק, על כל מה שנכון וצודק בעולם הזה.

כמה חבל שיש כל כך מעט כמו אורי שעומדים על שלהם ונלחמים על אהבתם, וכל כך הרבה כמו אמא שלו, שבדרך ל"צדק האבסולוטי", מוכנים לרמוס כל דבר וכל אחד שנקלע לדרכם.

רוצים להיות מעודכנים בכל התכנים שלנו? כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק

הכותבת כותבת מכתבי אהבה לפרנסתה, ובעלת "טקסטורה - מילים של אהבה".