שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "שלגיה והצייד": נערה קלילה, עלילה כבדה

    הסרט "שלגיה והצייד" הוא עיבוד קולנועי מעודכן לאגדה הקלאסית, אך לצד העושר הוויזואלי יש תחושה של רצינות יתר מנופחת ונטולת הומור. ומה עם הכוכבת קריסטן סטיוארט - אחרי שנחשף הרומן עם הבמאי, איך נאמין לה שהיא טהורה?

    העור הצח, המראה המדברת, שבעת הגמדים, התפוח האדום. עצם האזכור של מוטיבים אלו מבהיר מדוע שלגיה, אולי יותר מכל אגדה אחרת, מזוהה עם התנועה בין טוהר בתולי, לסמלי פריון ופריחה מינית.

     

    ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

     

    בעולם שכבר עבר את המהפכה הפמיניסטית ערכי היסוד של האגדה צריכים לעבור שינוי (לפחות שינוי לכאורה). "שלגיה והצייד" ("Snow White and the Huntsman") הוא ניסיון להפוך את האגדה התמציתית לאפוס הרואי הממוקם בין טרילוגיית "שר הטבעות" ל"משחקי הכס".

     

    "שלגיה והצייד" לא רק מרחיב את האגדה לסרט שאורכו שעתיים. זוהי נקודת המוצא לטרילוגיה מתוכננת (על הסרט השני התחילו לעבוד בימים אלו). על הבימוי הופקד במאי פרסומות שאפתני בשם רופרט סאנדרס שקיבל תקציב חסר תקדים לעיבוד אגדה. לתפקיד שלגיה לוהקה הבתולה האולטימטיבית של הקולנוע האמריקאי העכשווי - קירסטן סטיוארט. כל זה מסתכם בסרט בעל עושר ויזואלי מרשים – בתלבושות, בתפאורות ובאפקטים המיוחדים.

     

    מנגד, זהו סרט שלוקח עצמו ברצינות יתרה, ושחלקים ממנו אף נחווים כמייגעים. סצנות קרב אלימות, רציחות פנים מול פנים, וכישופים אפלים הופכים אותו לאינטנסיבי מדי עבור קהל היעד המקורי של האגדה. אך כאגדה למבוגרים, ההרחבות (שלא לומר הניפוח) של המוטיבים המקוריים אינן מצליחות לעשות יותר מאשר למחזר קלישאות של פנטזיות הספקטקל ההוליוודי העכשווי.

     

    אישה בונה, אישה הורסת

    המכשפה הרעה, ששמה בסרט זה הוא רוואנה (שרליז ת'רון), השתלטה על ממלכתו של המלך מגנוס (נואה הנטלי). במיטת הכלולות היא מחסלת אותו כדרך שרון סטון ב"אינסטינקט בסיסי" - נעיצת הסכין בליבו באקט המהפך את כיווני החדירה המקובלים.

     

    שרליז ת'רון כמלכה רוואנה ב"שלגיה והצייד" (מתוך הסרט) (מתוך הסרט)
    שרליז ת'רון כמלכה רוואנה ב"שלגיה והצייד"(מתוך הסרט)

     

    למכשפה יש אג'נדה שעליה היא מצהירה: היא נוקמת בגברים המולכים, אלו שייקחו ממנה את שנותיה היפות ולאחר מכן יזרקו אותה. כלומר, האקט שבו היא משמרת את עלומיה באמצעות שאיבה ערפדית של עלומי נערות,

    מוצדק על ידי אי הצדק ביחסי השליטה בין המינים.

     

    השתלטותה של רוואנה על הממלכה הופכת אותה לשממה. השמירה על יופייה של המלכה באה על חשבון חיותו של הטבע. האנלוגיה בין הפריחה של המיניות הנשית וזו של הטבע מהווה את הבסיס הסמלי להרחבה האפית של האגדה. זה לא עימות מצומצם בין מכשפה ונערה טהורה, אלא מאבק בין השולט בממלכה לכוח המורד בפרמטרים המוכרים מהעיבודים ל"שר הטבעות", וסדרת הספרים על ממלכת נארניה: שממה/פריחה, כישוף אפל/כוח חיות, שחור/לבן.

     

    שלגיה (סטיוארט) היא בת המלך שנכלאה בשנות ילדותה במגדל. עם הגעתה לבגרות, הראי המוזהב והאינטראקטיבי של המלכה מתריע כי גורלה של המלכה תלוי בשלגיה. אם המלכה תיקח את ליבה היא תזכה בעלומי נצח, ומנגד רק שלגיה יכולה להביא למותה של המלכה.

     

    כריס המסוורת' והגמדים הדיגיטלים (מתוך הסרט) (מתוך הסרט)
    כריס המסוורת' והגמדים הדיגיטלים

     

    פין (סם ספורל), האח המרושע של רוואנה, בא לקחת את שלגיה למלכה, אך היא מצליחה להימלט. היא בורחת לעבר היער המכושף הגדוש ביצורים מפלצתיים. בעקבותיה כוח חיפוש שבראשו עומד הצייד (כריס המסוורת', המוכר מתפקידו כת'ור בסרטי הקומיקס של מארוול) האדם היחידי היודע לנווט בתוך יער זה. תוך זמן קצר הוא יבין כי עליו לעזור לשלגיה במאבקה כנגד המלכה.

     

     

    וכן, יהיו גם גמדים. הם מגולמים על ידי כמה מבכירי השחקנים הבריטיים ש"גומדו" דיגיטאלית - איאן מקשיין, בוב הוסקינס, ריי ווינסטון, ניק פרוסט, טובי ג'ונס, אדי מרסן. אבל הם דמויות חסרות אישיות. השחקנים המוכשרים קבורים תחת האיפור, ותחת הרצינות העצמית התהומית של הסרט.

     

    דקירת חרב בלי דקירת הומור

    מה שהתסריטאים (אוון דוהרטי, ג'ון לי הנקוק וחוסיין אמיני) והבמאי לא הבינו, הוא שיש לנקב את האפי בדקירות הומור בכדי שהסרט לא יכרע תחת גודש החשיבות העצמית, וכדי שנחוש חיבה לדמויות. מה שאפילו ג'ורג לוקאס הצליח להבין ב"מלחמת הכוכבים" חומק מהבנתם. במקום "גמדים" אנו נותרים בגרסא זו עם אנשים נמוכים, זועפים ואפורים.

      

    קריסטן סטיוארט מסתערת ב"שלגיה והצייד" ()
    קריסטן סטיוארט מסתערת ב"שלגיה והצייד"

     

    מבחינה זו שרליז ת'רון היא נקודת הזכות של הסרט. יפיפייה, מרושעת ומופרעת. ברגעי השיא בהם היא זועמת על בריחתה של שלגיה, המשחק של ת'רון מתעלה לדרגת ההיסטריה הקאמפית של פיי דנאווי ב"אמא יקרה" (1981).

     

    מי שטרם השתכנע שקירסטן סטיוארט היא שחקנית גדולה, לא ישנה את דעתו בעקבות הצפייה בסרט. הישגה הגדול הוא בהצלחתה להפוך, בגיל 22,

    לשחקנית בעלת הרווחים האישיים הגבוהים ביותר בהוליווד בעודה מובילה שתי סדרות סרטים שבהן יש אובססיה סביב בתוליה וטהרתה.

     

    אם בסדרת "דמדומים" אנו צריכים להגיע לחלק האחרון בכדי לראות את בלה סוואן הופכת מסחבה פאסיבית לערפדית כסחנית, הרי ש"שלגיה והצייד" מזדרז ומגיע לכך כבר במסגרת השעתיים הראשונות. כחלק מהסימבוליקה הנוצרית של הסרט הבתולה הקדושה תהפוך לז'אן דארק ותעמוד בראש הצבאות הלוחמים על הממלכה.

     

     

    מדורי הרכילות מדווחים על רומן שסטיוארט ניהלה על הסט של סרט זה עם הבמאי סאנדרס, הנשוי והמבוגר כפליים מגילה. לאחר שהערפד קאלן/פטינסון כבר לקח את בתוליה, מסתבר ששלגיה כבר לא כל כך טהורה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מתוך הסרט
    קריסטן סטיוארט. צחורה ולא טהורה
    מתוך הסרט
    לאתר ההטבות
    מומלצים