שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ברוך שלא עשני כרצונו של הרב טאו
    קו ישר עובר בין הדרת נשים, מדידת אורך השרוולים והקונטרס של הרב טאו בעניין תפקידן ה"טבעי" של נשים. באורתודוכסיה אכן הזכרים שליטים, אבל התקדמנו מאז - ונשים מעזות לחשוב

    שבי בבית. תלדי ילדים, רצוי בנים, ותגדלי אותם. את ממילא לא מתאימה ללימוד מעמיק במדעים, או לכל תחום אחר שדורש הפעלה של השכל, כי כידוע אצלך הרגש חזק יותר. ואת יודעת מה? זו לא אשמתך. זה טיבו של עולם. ככה הוא נברא, לכל אחד יש תפקיד, בדיוק כמו בטבע. אם תמעלי בתפקידך ותקדישי את עצמך לעיסוקים אינטלקטואליים, חלילה, צאצאייך ייצאו "רפי אונים".

     

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    ועכשיו חידה: מי כתב את הדברים? הסמכות הרוחנית העליונה של הטליבאן, אפיפיור נשכח מתקופת הרנסנס, העורך הראשי של מגזין הנשים הפופולרי בסעודיה? לצערי, כל התשובות לא נכונות. על הדברים הללו שפורסמו השבוע ורוחם תומצתה כאן, חתום לא אחר מאשר הרב צבי טאו, הנחשב לאחד הרבנים המובילים בציבור החרד"לי.

     

    אמת, הדברים נאמרו בחוברת לתצרוכת פנימית של בני המגזר, אבל בעולם קצת יותר פלורליסטי ומתקדם מזה שבו חי הרב המכובד, הדברים עשו להם כנפיים ויצאו החוצה. כמה טוב שאיני צריכה לאמץ את שכלי יותר מדי כדי להבהיר עד כמה הרב טועה ומטעה, ושבוי במגננה פאתטית על מעוז פטריארכאלי מתמוטט. לו הייתי צריכה להתאמץ מעט יותר, ילדיי ה"רופפים" עוד היו מוכיחים אותי על הזנחתם הפושעת, בעודי מעזה להשתמש בחינוך שקיבלתי - ולחשוב.

     

    קו ישר ובלתי נראה עובר בין הדרת נשים מיום עיון הלכתי בגינקולוגיה בחסות מכון פועה לבין הקונטרס של הרב טאו לבין הוראותיו של מרן עובדיה יוסף לצאן מרעיתו הנקבי באשר לאורך החצאית ועובי הגרב: בכל המקרים הללו, נשים הופכות מנושא הדיון למושא עקיף. הן מתויגות, מקוטלגות, מסווגות ונמדדות, נותנים בהן סימנים ושמים להן סייגים מבלי שתהיה להן זכות כלשהי לעצב את השיח על אודותיהן, או להיות חלק ממנו. כאילו היו באמת חפצים שאפשר לומר עליהן, לעשות להן ובהן כל מה שיחפוץ כבוד הרב: זוהי הפירכה העמוקה, הבלתי נסבלת, העומדת ביסוד היחס לנשים בחלקים גדולים מדי של היהדות האורתודוכסית. הרב טאו הוא רק דוגמא, והוא ודאי לא לבד.

     

    מה טבעי?

    "שעשני כרצונו", כך כותרת החוברת. התפילה, להזכירכם, אינה מדאורייתא. היא נוסחה – מן הסתם בידי גברים - בעידן שבו אף אישה לא זכתה להשכלה שווה לזו של גבר, למעמד חוקי שיאפשר לה להתנהל בעולם באופן עצמאי, למידה של כבוד כבת אנוש, כברואה בצלם. כך התנהלו העניינים סביב נשים בעולם העתיק כולו, וכך התנהלו גם בין יהודים.

     

    הטיעון על אודות מעמד הנשים בעולם האנושי שאב את תוקפו לעתים קרובות מן הטבע, אבל בחלוף הדורות אפילו ידיעותינו על הטבע הלכו והעמיקו כך ששוב לא ניתן להשתמש בו. ראשית, איננו יצורים "טבעיים" ואיננו חיים כמוגלי בג'ונגל. חוקינו והלכותינו חוקי אדם הם, לא רעיונות משותפים לנו ולפינגווינים (הדוגרים על ביציהם ומגנים על צאצאיהם בעוד הנקבות יוצאות לדוג) או ללביאות (שחיות בקומונה ולרוב מצפצפות על האריה) או לפילים (שחיים לגמרי לבד, בעוד הנקבות מקיימות חברה תוססת וסולידרית).

     

    שנית, ה"טבע", אם כבר נרצה לעשות בו שימוש, הוא כה רבגוני: האל הטוב, בתבונתו שאין לה חקר, יצר עבורנו מגוון מרהיב של אורחות חיים שמהם אפשר רק להקיש על עליונותה של הרבגוניות האנושית על פני האחידות, אבל כשהמחשבה הזאת אינה משרתת את ההגמוניה הגברית, היא הבדרך כלל נפסלת לטובת ההתפלפלות סביב "זכר שליט".

     

    ביהדות האורתודוכסית אכן חיים זכרים שליטים. במובן זה היא אנכרוניזם משונה מאד שבו מתקיים בזבוז משווע של הון אנושי, וגם זה, תסלחו לי, עבירה על "בל תשחית". תקרת הזכוכית האינטלקטואלית של נשים עדיין מוצבת קרוב מדי מעל לראשיהן בידי גברים, והתקרה שקרית לגמרי.

     

    שעשני כרצונו - של מי?

    השמות גרטי קורי, גרטרוד אליון, נלי זק"ש, עדה יונת, ריטה לוי מונטאלצ'יני, רוזלין יאלו או אלפרידה ילינק אולי לא מוכרים לכבוד הרב טאו: מתוך 43 נשים שזכו עד היום בפרס נובל, שבע נולדו, גדלו והתחנכו על ברכי היהדות. ולמה יש רק 43 זוכות? ישאל המגיב המחוכם: מפני שבעולם הגדול, עד למחצית

    השנייה של המאה ה-20, עדיין סבלו נשים מכל הדתות מהבניה חברתית שהדיחה והדירה אותן מן האקדמיה, מן האמונה שהן שוות ערך מבחינה אינטלקטואלית ושגם להן, כיוון שגם הן נבראו בצלם אלוהים, מותר לחלום.

     

    בקאבול פינת קאנדהר עדיין חושבים כך. חלק מן האחים המוסלמים (אין להם אחיות?) עדיין רוצים להאמין כך. וגם הרב טאו.

     

    סקרנות גרידא הובילה אותי לפרטי מידע גלויים על אודות משפחתו של הרב טאו. רעייתו הראשונה שהלכה לעולמה נחשבה לתלמידה חכמה. רעייתו השניה היא פסיכולוגית, וללא ספק היה עליה לאמץ את מוחה ולשקוע בנבכי מחקר וסטטיסטיקה, שלא לדבר על פסיכופתולוגיה בחיי היום יום כדי להגיע לתוארה. אחות אחת שלו היא חוקרת ספרות, השנייה הוסמכה כרבה רפורמית, והתעקשה והצליחה לקבל סמיכה מרב אורתודוקסי. כולן, אני מניחה, יודעות לומר היטב "שעשני כרצונו", ולהבדיל בין זה – לבין רצונו של הרב טאו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים