שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    חוף נפרד זה פאסה

    גבר עם פיאות על מזרן-ים, אם חרדית שמלמדת את בנה לצלול, ואברך עבדקן מנפח מצופי "הלו קיטי" לבתו. קבלו את הטרנד החם בקיץ החרדי: משפחות שלמות נכנסות למים עם הבגדים, במה שמכונה (שם זמני): רחצה מעורבת, גלאט כשר

    מול קבר רבי מאיר "בעל הנס" בטבריה יש רצועת חוף לא מוכרז. כמעט חצי קילומטר שאף קיבוץ או חאפר מקומי לא תקעו בו יתד. מדרגות הבטון היורדות אל החוף הן סימן הציוויליזציה היחיד. כמיטב המסורת המקומית, מקדמים את פני הבאים ערימת חלוקי נחל מתובלת בשברי בקבוקי בירה. על פניו, אין ללוקיישן המוזנח מה להציע לנופשים בצפון. ובכל זאת, תעלומה, מגרש החנייה מלא עד אפס מקום.

     

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    אל מול המבקר האקראי נגלות עשרות מכוניות דחוקות מעל כל פיסת אספלט לוהטת בשמש הטבריינית. ועל כל מקום שמתפנה, מתמודדים עדר מיניוואנים שזה עתה הגיעו. התשובה לאטרקטיביות התמוהה לה זכה המקום נחשפת רק למי שטורח להתבונן היטב במה שקורה למטה: מאות נופשים, אימהות ואבות, משפחות על זקניהן, טפם וצידניותיהם ממלאים בחדווה את המים - וזה לא היה מיוחד, אלמלא כולם, אבל כולם, היו חרדים.

     

    רחצה מעורבת וכשרה

    זה לא היה במקרה שהחופשה המשפחתית שלי בצפון נגמרה בדיוק שם. קיבלנו הזמנה לבילוי רטוב בכנרת ממשפחה ירושלמית. חרדים טיפוסיים, לא מאלה שאפשר לחשוד בהם בזלזול כלשהו בחוקי הדת. לתומנו חשבנו שמדובר בגחמה יחידנית של משפחה

    אקסצנטרית אולי, אבל מבט מהיר סביב הבהיר לנו שהם לגמרי לא לבד.

     

    מולנו צף בנחת על מזרן ים גבר מבוגר בזקן ופיאות, במים הרדודים ישבה אשתו עם שני הנכדים. הוריהם היו עסוקים במה שנראה מרחוק כתחרות שחייה. אברך עבדקן היה עסוק בניפוח מצופי "הלו קיטי" לביתו, הצדקת הצעירה. מהצד השני נצפה שיעור צלילה מאולתר שהעבירה אם חרדית לבנה, בחור ישיבה. רק מרפקית קלה מבעלי הבהירה לי שאני בוהה בהם בפה פתוח. רחצה מעורבת גלאט כושר. מתברר שיש דבר כזה.

     

    החוקים הלא-כתובים היו ברורים לכל באי החוף. נשים בחצאית וחולצה, חלוקים, או בגדי הים הצנועים שקולקציה שלמה שלהם הופגנה בכל פינה. הגברים עטו לכבוד המאורע מכנסיים קצרים וטי-שרט. בבגדי-ים "אמיתיים" היו רק הילדים הקטנים. "בין הזמנים", כלומר חופשת הקיץ החרדית, קיבלה ברגע אחד טוויסט מעניין, אפילו חתרני משהו.

     

    לא עוד חופים נפרדים קלאסיים

    זו הייתה הפעם הראשונה שבה יכולתי לראות את בני הבכור מפגין את כישוריו בשחייה, או לחילופין לנצח על תחרויות "ראש במים" שבה השתתפו בני שני המינים. פתאום ספקטרום שלם של אפשרויות בילוי משותף במים, הכולל את כל הילדים, אבא ואמא, קרובים ומכרים, הלכו ונחשפו.

     

    עשר דקות "בפנים" והתחלתי להבין יותר טוב את כוונת המכוננים: לא עוד חופים נפרדים קלאסיים המחייבים בילוי של חצי מהמשפחה במקרה הטוב. אלא נוסחה "כשרה למהדרין", המאפשרת לכולם להמשיך את הבילוי המשפחתי של החופשה כל הדרך, אל תוך הכנרת. חופים נפרדים באזור יש גם יש, ובכל זאת - כולם צנועים, כולם חסודים, וכולם - סורפרייז סורפרייז - עמוק במים יחדיו.

     

    מאזור התצפית המימית שארגנו, קלטנו חרדי שהציץ מלמעלה לראות על מה המהומה, הציץ ונפגע. חמש דקות אחר כך, הוא נצפה פוסע

    בזהירות על החוף ובעקבותיו המשפחה כולה. הילדים הכירו מהר מאוד חברים חדשים וגם בקרב מבוגרים נצפו גישושים חברתיים בנוסח חרדי קלאסי (אז אתם מצפת? אתה משפוחה של הרב כהן מביתר? חני, את מכירה את הגיסה של?), משל היו במרכזה של עיר הקודש בבני ברק, ולא רטובים עד לשד עצמותיהם בימה של טבריה.

     

    שני בחורי ישיבה שהתווכחו על קייק צהוב עדכנו אותי שהם "כל שנה כאן", וגם תרמו ידיעות על חופים בים התיכון שמספקים חוויה דומה - כלומר, אזור "רחצה מעורבת גלאט כושר" (השם החדש והזמני לתופעה).

     

    בדרך חזרה צפונה אחרי שהצלחנו לנתק את הילדים מגלגלי הים ולהעמיס את כל החבורה המורחבת והעייפה לרכבים, עברנו דרך החוף הנפרד של כינר. שלוש מכוניות בודדות חנו בחוץ. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים