"חטופה 2": חטיפה ממש לא נעימה
ארבע שנים אחרי הסרט הראשון, ליאם ניסן חוזר להציל את בתו ב"חטופה 2". אלא שבניגוד ל"חטופה" שאמנם לא היה אנין אבל סיפק אקשן משובח, הפעם הסרט כושל כמעט בכל פרמטר
סרט הפעולה "חטופה" (2008) היה הפתעה נעימה. ליאם ניסן בעל הכריזמה של מנהיג ואב בתוך "B-Movie" ברוטאלי וחסר פשרות. אוסקר שינדלר הפך לבראין מילס, סוכן סי.אי.אי בגמלאות המנסה לאתר את הכנופיה האלבנית שחטפה את בתו ועומדת למכור אותה לשייח ערבי. סיפור פשוט, מטרה ברורה, ושובל של חלאות אדם מפורקי עצמות שהשתרע מקצה אחד של פריז עד הקצה השני. מהרגע שבו מכונת האקשן הותנעה האב המסוקס לא עצר ולא התנצל עד שגאל את בתוליה של בתו. אולי זה לא מעודן, ובוודאי מאוד רחוק מתקנות הפוליטיקלי קורקט, אבל יצא סרט בן זונה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
מתקציב זעום של 25 מיליון דולר, ההכנסות העפילו ל-250 מליון. המפיק לוק בסון, המרבה לשחרר פסולת אורגנית המתחזה לסרטי אקשן ("קולומביאנה", "נעולים"), חייב היה להמשיך את ההצלחה הגדולה. כך הגענו ל"חטופה 2" ("Taken 2").
כבר סיכמנו שלא מדובר על ביקור במופע בלט או במוזיאון לאמנות. אבל "חטופה 2", בעודו מנסה להמשיך את הקו העלילתי ואת אופי העימות מהסרט הראשון, כושל כמעט בכל פרמטר. פשטות עלילתית מופרכת ומהנה מוחלפת במקבץ מסורבל של דמויות והתרחשויות. האלימות הפרועה שלקחה בסרט הראשון את הדירוג PG-13 עד לקצה גבול הסבירות, מתערסלת כעת בתוכו בנחת. גרוע מכל, בימוי האקשן המשובח של פייר מורל הוחלף בעבודה בינונית של אוליביה מגטון. הוא האחראי על השתלטות תאוותם של עורכי הסרט לקצץ באורך השוטים. כל אלו פוגעים בחדוות הטלת המום ששרתה על הסרט הראשון. איננו ממוקדים מספיק בגיבור, הנקמה צמחונית (באופן יחסי), ובמקום לראות ולחוות את הכירופרקטיקה האלימה של הגיבור, האקשן הופך לעיסה משמימה.
שנה לאחר מאורעות הסרט הקודם, גם "חטופה 2" מתחיל בסימן איום על תומתה של הבת קים (מגי גרייס שבגיל 29 נראית קצת מבוגרת לתפקיד המתבגרת שנזקקת להגנה אבהית צמודה). הפעם מקור הסכנה הוא החבר של הבת הממשמש דרכו לאבריה המוצנעים, עד שהאב המסור מגלה את המזימה ומסכל אותה. נישואיה השניים של לאונור (פמקי ג'נסן בהופעה הצועקת תאונת סידור גבות), גרושתו של בראין, מתפרקים. במהלך עלילתי מפוקפק הבת והאם מצטרפות אל בראין המסיים מספר ימי עבודה באיסטנבול לנופש משפחתי מגבש.
יש גם ערבי טוב
זו דרך אחת לתאר את התחלת הסרט, אך עוד לפני ההגעה לארצות הברית ולאיסטנבול, העלילה מתחילה בכפר האלבני טרפויה, המקום שממנו הגיע "מרקו", אחד הסרסורים האלבנים שקיבלו טיפול מיוחד בסרט הראשון. פחות מעשר שניות לתוך הסרט כבר מופיע הרע הראשון כשעל ידו קעקוע של סהר, וכבר ברור כי גם "חטופה 2" לא יהיה הסרט שיפוגג את החרדות שמעוררת הסדרה של צבי יחזקאלי.
יש ערבי "טוב", שייח שעליו שומר בראין בעבודתו באיסטנבול (ערבי בחסות אמריקנית), אבל הוא מופיע לחצי שניה. כל השאר – מוסלמים אלבנים הנחושים לפגוע במשפחה האמריקנית הטהורה בכדי לנקום את מותו של סרסור מוסלמי.
איסטנבול, מיקום גיאוגרפי והיסטורי חשוב במאבק בין תרבות נוצרית ומוסלמית (אז, ואולי גם היום), היא הזירה הטעונה שבה יתבצע ניסיון הנקמה במשפחה האמריקנית. כדי למנוע מצב בו הצופים לא יבינו את משמעות הבחירה, הגיבור מנצל שיט על הבוספורוס (המפריד בין החלק האסייתי לאירופי של העיר) כדי לתת הרצאה לבת על חשיבותה ההיסטורית של העיר. אם בסרט הראשון האמריקאי טיהר את פריז מסרסורים מוסלמים החומדים נשים לבנות, כאן הוא נלחם במקור הנביעה. לאורך כל הסרט תהיה חזרה שוב ושוב לדימויים של נשים רעולות ומסגדים, ותמיד בקונטקסט של איום והדגשה של הסכנה המתמדת הנשקפת מהם.
את הכוח האלבני מנהיג מוראד (ראדה סרבדז'יה), אביו של מרקו המנוח. הרעיון של אב הנוקם בגיבור על מות בנו יכול להתפתח באופן מעניין. אבל אכזריותו של האב, והרקע המקצועי הסרסורי של כל הכפר, מחסלים מראש כל אפשרות לערער ולו לרגע את האמונה בצדק האמריקני.
לא יהיה זה מפתיע לגלות שיש חטיפה, אך הפעם בראין ולאונור נחטפים, ודווקא הבת מצליחה לברוח. לאקשן לוקח יותר זמן להתחיל, וכשזה כבר קורה יש תחושת מתמדת של דשדוש. בניסיון של בראין להדריך את הבת בעודו בשבי, בצורך להגן על האם הכלואה עימו, האקשן הופך למסורבל ביחס לחדות הפעולה/נקמה של הסרט הראשון. אם רוצים ליהנות מבידור ברוטלי ומפוקפק מבחינה ערכית, כבר עדיף לצפות שוב בסרט הראשון.
