תג-תורה: לומדים תורה במנזר שהושחת

אשה יהודייה ונזיר פרנסיסקני נפגשים בשער יפו

ביום רביעי, בין ממילא לשער יפו, בתוך ההמולה של ההולכים והבאים מהעיר העתיקה והכותל, פגשתי באקראי ידיד ותיק, נזיר פרנסיסקני שחי שנים רבות בירושלים. זמן רב לא נפגשנו ולכן ניהלנו שיחת התעדכנות על התפקידים שלו בכנסייה, העבודה שלי והחברים המשותפים.

• מחפשים עוד דברים מעניינים על יהדות? היכנסו לפייסבוק שלנו  
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• זמני כניסת שבת
• הכל על שמחת תורה (ומה הקשר למפץ הגדול?)  
• התפללת, נעצרת: "מתנכלים ליהודים בהר הבית"
  

לאחר כמה דקות נפרדנו. אני הלכתי לרכבת והוא התערבב בנוף הירושלמי הצפוף, בין חרדים, תיירים, ותל-אביבים שעושים אצלנו עלייה לרגל. חשבתי שהיינו תמונה יפה בלב ירושלים: נזיר פרנסיסקני ממוצא אמריקני ויהודיה ירושלמית. בדרך לרכבת זמזמתי לעצמי את השיר הישן של דן אלמגור: "...בחצרות עירי ההיא היו גרים ביחד/ יהודים וגם ערבים בשקט ובכבוד./ הסימטאות - אולי אותן הסימטאות,/ אבל עירי ההיא - איננה עוד..."

אבל עירי ההיא איננה עוד... אבל עירי ההיא איננה עוד? השורה הזו נתקעה לי בפה ובראש, והרוחות הקשות של המציאות חדרו לתוך זמרת החג ושמחת המפגש. היזכרות מהירה בכתובות הנאצה שרוססו השבוע במתחם דורמיציון, העניקה משמעות חדשה ועצובה למילות השיר של אלמגור. האם באמת עירי ההיא איננה עוד? האם החן המיוחד של פגישות בין-דתיות אקראיות עומד גם הוא לחלוף מהרחוב הירושלמי? האם באמת לבדד נשכון?

הסכנה כבר כאן, אבל זה עדיין לא קרה. זה עדיין בידיים שלנו ואני לא מוכנה לוותר על "עירי ההיא" ועל "יהדותי ההיא". הזכרתי לעצמי שכשיהודים היכו נער ערבי במרכז ירושלים, הלכתי ללמוד תורה עם הנער ועם בני משפחתו. ולכן כשיהודים כותבים כתובות נאצה על קירות של מנזר – אני אלך ללמוד תורה עם הנזירים.

תג-תורה, תג-צלם אלהים

תג-תורה כנגד תג-מחיר. כשמישהו מאיים על הצביון האנושי של התורה ועל אהבת האדם שבתרבות היהודית, המשימה היא להשיב למקומו את החיבור בין כבוד האדם לתורה.

מצוידת בתנ"ך, במחשב נייד ובהרבה מחשבות על "צלם אלהים" ועל "עירי ההיא" פסעתי עם כל עמישראל בסמטאות העיר העתיקה, אל עבר מתחם דורמציון.

תרבות היא לא סלע

"אין סלע תרבותנו, או סלע קיומנו" אני שבה ומזכירה לעצמי את אמונותיי תוך שיטוט בסמטאות הצפופות. תרבות חיה היא תרבות בהיווצרות. התרבות היהודית יכולה להיות גזענית ויכולה להיות אוהבת אדם, התרבות היהודית היא מטמון אדיר של אפשרויות, ואנחנו אחראים לבחור את הטוב והישר מתוך האוצר הזה, ולייצר "טוב וישר" לדורות הבאים.

אני לא מוכנה לתת לגזענות לעשוק את אוצרות התרבות שלי ולהכתיב את העתיד התרבותי של העם היהודי ושל ירושלים. אני רוצה יהדות שבמרכזה נמצאת האמונה בצלם אלוהים שבאדם, ושיש ללמוד מכל אדם, ולחוס כל כל הנבראים.

לומדים תורה במנזר. האח ניקודמוס והאחות מרגריטה

ולכן היום, בחול המועד סוכות, נזיר ונזירה שמשתכנים בדורמציון יהיו המורים שלנו, ואנחנו נלמד איתם פרקים במגילת קהלת, המגילה (שעל-פי חלק מהמסורות) נקראת בבתי הכנסת בחול המועד סוכות.

חברותא עם האח ניקודמוס והאחות מרגריטה

ניקודמוס הוא נזיר בנדיקטי ומרגריטה היא נזירה פרנסיסקנית. הוא מהאחראים על מנזר דורמציון, והיא חוקרת הברית החדשה ומנהלת תכנית לסטודנטים גרמניים לתיאולוגיה שמגיעים לשנת לימודים בישראל ומשתכנים במתחם.

אני שואלת את ניקודמוס ומרגריטה איך הם מתמודדים מבחינה דתית עם המורכבות של ספר קהלת, עם העובדה שספר דתי מכיל בתוכו עמדות סותרות ביחס לעולם, וגם יאוש גדול מהיכולת שלנו כבני אדם להבין את המציאות ואת רצון האל: "יום אחד המחבר תומך בשמחה ויום אחד בעצב. יום אחד ברדיפת העושר ויום אחר ברדיפת החוכמה, ובין לבין הוא מרגיש ומדגיש שהכל 'הבל הבלים', 'הבל ורעות רוח'".

ניקודמוס מדבר בנמרצות ובלהט, ומסביר לי שבעיניו התהפוכות שמתאר קהלת הם פסגה של עבודה דתית: "כשאני נמצא בתוך חוויה מסוימת, שמחה או עצב, אני מצווה לזכור שיש ברגע זה ממש אנשים שמרגישים אחרת, ואף הפוך ממני. כשאני מתפלל מתוך העולם הרגשי שלי, אני צריך לחשוב ולהתייחס גם לאנשים שחווים את העולם בצורה שונה משלי.

"הסתירות שקהלת מציג, דווקא מאפשרות לנו להגיע לאיזונים. הן מאתגרות אותנו כבני אדם ומחייבות אותנו להרחיב את האופקים שלנו אל עבר אחינו בני האדם. הן מחייבות אותנו לדעת שהעולם מכיל סתירות, והמציאות, כפי שאני רואה אותה, היא רק נקודת מבט אחת".

מרגריטה מצדה מציינת שהיום הוא יום חג בכנסייה שלה, יום מותו של פרנסיסקוס, שזה, לפי אמונתם, יום הולדתו לחיי הנצח. הסקפטיות של קהלת מזכירה לה אדם במשבר. היא מזכירה לה גם את עצמה במצבי משבר: "לעבור את כל החיים עם העולם הפנימי של קהלת זה בלתי אפשרי. אבל קהלת מייצג רגעים בחיים שלנו. הוא מייצג את הרגעים שבהם אנחנו ספקנים, עצובים, חווים משבר.

"הבחירה שלי היא לחשוב על החיים באופן חיובי. להאמין בכך שבני האדם הם טובים, שהעולם טוב, ושאלוהים אוהב את העולם היא בחירה - וחשוב לזכור זאת. אני לא יודעת את הדברים האלה ביחס לעולם, אני בוחרת להאמין בהם. האמונה הזו נתקלת לפעמים ברגעי סקפטיות ובמשברים אישיים, ואז אני מזדהה עם קהלת, עם העצב והספקנות האינסופיים שלו".

ניקודמוס פותח בהזמנה: "אם יש לכם בעיות איתנו, בואו לדבר עליהן. אנחנו לא נמצאים כאן כדי להמיר דתו של מישהו, אנחנו כאן בשביל לדבר וללמוד. אז בואו לדבר איתנו".

הוא מוסיף ומבהיר את עומק הבעיה שיש לדעתו בפשעי שנאה: "אני אדם מאוד דתי, אני חושב שאנשים דתיים צריכים לראות את בני האדם בכל המורכבות שלהם, בדיוק כפי שתובע מאיתנו ספר קהלת. בהתנהגות שלכם אתם מוציאים לדת, באשר היא, שם רע ומעודדים דווקא את החילוניות.

"אדם חילוני שרואה התהנהגות אלימה של אנשים דתיים, מסיק מסקנות קשות ומוטעות על הדת עצמה. אנשי הדת אינם אדוני העולם. אני נשען על אלוהים ולא יודע את דרכו, ולכן יש לי כבוד לכל מחפשי האלוהים באשר הם. האמונה שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים מובילה לצניעות, והיא צריכה להיות נר לרגלנו".

כתשובה לשאלתי מרגריטה מספרת לי אגדה מפורסמת על פרנסיסקוס: "האגדה מספרת שזאב שאיים על העיר גוביו, ותושביה לא ידעו מה לעשות. הלך

פרנסיסקוס אל העיר ופגש את הזאב ושוחח איתו ושכנע אותו שעליו לכבד את החיים של בני האדם. במקביל הלך פריסיסקוס אל תושבי העיר ושכנע אותם להאכיל את הזאב.

"זה משל, ויש לו משמעויות רבות, אבל לאור משל זה נדמה לי שפרנסיסקוס היה מבקש להראות לעושי הגרפיטי את הצורך לכבד את כל הברואים: בני אדם, חיות וצמחים. פרנסיסקוס האמין שאם נבין לעמוק את המשמעות שאלוהים ברא את כל היקום, ניקח יותר אחריות על הקיום של היקום. ולנו, הנפגעים מהגרפיטי הוא היה מסביר ששנאה הורסת הכל, ואנשים שיודעים להתפייס הם מאוד קרובים לאלוהים". ובחיוך היא מוסיפה: "כמו באגדה, פרנסיסקוס היה הולך למקומות שונים במטרה להשכין שלום, ולכן אני חושבת שפרנסיסקוס היה אוהב את הטור הזה שאנחנו כותבים היום... אמנם אנחנו הולכים אל אנשים דרך האינטרנט, אבל אנחנו עדיין הולכים להשכין שלום".

ובבית המדרש של הטוקבקים

א. "קושית" (48) ציינה, ביחס למותו של משה, את הבחירה המקראית לא להציב לו ציון חומרי וכך למנוע תרבות עלייה לרגל, ופתחה דיון בהשוואה שבין עמדת התורה למקום קבורתו של משה ומסעות הצליינות אל קברו של רבי נחמן. תודה לך ולכולם על הדיון.

ב. "קושית" ו"מורה דרך" יקרים מאוד, תודה על דאגתכם למצב רוחי. איך לומר את זה? אני דווקא די בסדר, זה הקיום האנושי שנראה לי לפעמים די מוזר...

המשך חג שמח!