"ברקיע החמישי": ראויות לציונות
למרות המשאבים הצנועים וההיצמדות ללוקיישן בודד ומוגבל, מצליחה הבמאית דינה צבי ריקליס לשלב ב"ברקיע החמישי" בין סיפור התבגרות נשי ואישי למאבק הגברי על הקמת מדינת ישראל. לא בטוח שזה מספיק כדי לרגש אתכם
דמות האב הנעדר והחלל שנפער כתוצאה בנפשה של נערה עזובה בתקופת המנדט הבריטי עומדים במרכז סרטה החדש של דינה צבי ריקליס, "ברקיע החמישי", על פי ספרה המכונן של רחל איתן שראה אור לפני יובל שנים בדיוק, ויצא זה עתה במהדורה מחודשת.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
עלילת הסרט (שאינו מתיימר לעבד במלואו את הרומן רחב היריעה) מתרחשת בשנים 1944-1945 בבית יתומות, שנדמה כבועה המנותקת מההתרחשויות ההיסטוריות. אכן, פה מגיע להסתתר בו לוחם לח"י, ושם בא מייג'ור בריטי לקבל את פני מאהבתו המתגוררת במקום - אך התעקשותו של הסרט שלא לצאת כמעט מגבולות המקום (תוצאה, בין היתר, של מגבלות תקציביות) הופכת את בית היתומות למרחב נשי אולטימטיבי.
בנות חסות
הגיבורה היא מאיה חרמוני, בת דמותה של הסופרת, המובאת בתחילת הסרט על ידי אביה אל המעון הנ"ל. אביה של מאיה (המגולמת על ידי עמית מושקוביץ' המרשימה), נישא בשנית אחרי שאשתו הראשונה, אמהּ, עזבה את הארץ לאמריקה, והוא בא למסור את בתו משום שרעייתו הנוכחית אינה מסתדרת עם בתו.
במעון פוגשת מאיה ברופא מרקובסקי (יחזקאל לזרוב המצוין), שניהל בעבר רומן עם אמהּ, וייתכן אף כי הוא-הוא אביה הביולוגי. מרכזו הדרמטי והרגשי של הסרט הוא מערכת היחסים שנרקמת בין הרופא-דמות האב לבין הנערה שהיא ספק בתו. במקביל מובאים סיפוריהן של צעירות נוספות בפנימייה: ברטה (רותם זיסמן כהן), שנמלטה מביתה משום שהיא מנהלת רומן אסור עם קצין בריטי, או שושנה (תמר שם אור), מתנדבת במקום המאורסת לדוצ'ה היפה (גיא אדלר), איש לח"י המסתיר נשק במקום, שבו מאוהבת בחשאי גם מאיה.
סרטה של ריקליס, מבמאיות הסרטים הבולטות בישראל ("נקודת תצפית", "שלוש אמהות"), נדרש אל פנימיית הבנות כדי לעמת בין תחושות היתמות והאובדן שרוחשות בין כתליו לבין המאבק ההרואי, הגברי, על הקמתה של מדינת ישראל; בין סיפור נשי של חניכה, נטישה, אהבה נכזבת ופגיעות לבין הסיפור הציוני שמותיר אותן, את הנערות המבשילות, בשוליו.
מבחינה זו, אין "ברקיע החמישי" מוסיף על כל אותם סרטים (וספרים) שביקשו לזקק את "הקול הנשי" מתוך השיח הגברי הלאומי. יותר מפעם במהלך הצפייה בו נטען בזיכרון "הקיץ של אביה" (1988), על פי ספרה המצליח של גילה אלמגור, שגם הוא גולל סיפור חניכה של ילדה יתומה מאב, וגם הוא הביא את נקודת המבט הנשית על תקופה (ראשית ימי המדינה) שדחקה אותה.
הנערות, וגם הנשים המבוגרות יותר, כפולה המבשלת (אסתי זקהיים), מתייסרות. הגברים, בהם וולפסון (אקי אבני), שאמו מממנת את פעילות בית המחסה, חורצים גורלות ומניעים את הסיפור ההיסטורי. אין זה מקרה, לפיכך, שהמילה האחרונה הנהגית בסרט היא "סיפור" - מילה אותה חוזרת ופועה, כמנטרה, ניצולת שואה קטנה. דווקא היא, ממקומה הכי שולי, מבטאת את החסך הנרטיבי הזה, ודרך תמונת הסיום היפה רומז הסרט על כינון אלטרנטיבי לשיח הציוני ההגמוני - של יחסי בת-אם סימבוליים.
היות הפנימייה מרחב שעליו מפקחת דמותו האבהית של מרקובסקי - מעין תחליף לאב הממשי הנעדר - מייצר היבט מעניין נוסף של הסרט. שכן הכמיהה הבלתי ממומשת אל האב היא-היא שניצבת בבסיס "ברקיע החמישי" (השם מתייחס למעון, אחד משבעת הרקיעים במיסטיקה היהודית), ומעניקה לו את מרכזו הרגשי והדרמטי.
החיבור בין יתמות ושוליות הופך את "ברקיע החמישי" לסרט שעניינו נטישה (אפילו בן הנדבנית מאיים להסיר את החסות המשפחתית מעל המוסד במטרה להפכו לבית חרושת לייצור נייר טואלט). על רקע זה, יש מקום לתהות מדוע הסרט אינו נוגע ומרגש באמת כפי שיכול היה להיות. אולי הסיבה לכך היא הריחוק המסוים שבו מתבוננת צבי ריקליס (שכתבה את התסריט בשיתוף עם עלמה גניהר) בדמויות, תוך הימנעות מוחלטת משיאים אמוציונליים, ואולי זה משום שהעשייה לוקה באיזושהי קורקטיות שנדמית מעט מיושנת.
לא קראתי את הרומן האוטוביוגרפי של איתן, שעם פרסומו (ב-1962) זכה להצלחה רבה ונתפס בזמנו כציון דרך ספרותי. אך לזכות סרטה של צבי ריקליס ייאמר, שנקל להבין באמצעותו מה הפך אותו לאטרקטיבי כל כך בעבור נערות מתבגרות של התקופה, ובכלל. סיפור החניכה הנשי - שבעיבוד הקולנועי מסתיים בתמונה אמביוולנטית - מובא באופן שאינו רומנטי ומיופייף (למעט סיפורה של ברטה שממילא חיה בפנטזיה אכזרית), ואינו נחתם בדרך מלאכותית.
"ברקיע החמישי" הוא סרט קטן, אולי אפילו מדי, שמתקשה לטפס למעמד אירוע משמעותי (בשונה מהספר שהוא מבוסס עליו). העולם שהוא מתאר מותיר את הצופה מחוץ לו, כמעט בעמדה של מתבונן לא מעורב, והתוצאה גובלת בחוסר עניין אמיתי בדמויות וגורלן. בצד הזכות ראוי לציין את עבודת הצילום שטוף האור של שי גולדמן, וכן גלריה ראויה של שחקניות בתפקידי הנערות החוסות.
