שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    עמותת צלול: ישראל בדרך לאסון סביבתי בים
    דו"ח שהכינה העמותה קובע כי ישראל מתירה ליזמים לקדוח בים התיכון, לפני שקבעה רגולציה בתחום ומבלי שהצטיידה באמצעים להתמודדות עם אסון דליפה. הדו"ח ממליץ לאמץ את הרגולציה הדנית ולא האמריקאית, ומזהיר: כספי הפנסיה של הציבור חשופים לסיכון כלכלי אדיר במקרה של אסון

    דו"ח שהכינה עמותת צלול קובע, כי "ממשלת ישראל נוטלת על עצמה סיכון כלכלי וסיכון סביבתי אדיר בכך שהיא מתירה לחברות הגז והנפט לקדוח בים התיכון לפני קביעת רגולציה בתחום זה, לפני הסדרת הליכי פיקוח ואכיפה ולפני השלמת המוכנות הלאומית למקרה של אסון דליפה".

     

    בכך נחשפת כלכלת המדינה וכספי הפנסיה של אזרחיה להוצאות הכרוכות בניקוי הזיהום, בפיצוי הנפגעים ולאפשרות לתביעה כספית מצד מדינות אחרות, קובעים מחברים הדו"ח.

     

    כתבות נוספות בערוץ כלכלה ירוקה :

     

    הדו"ח, שהוכן על ידי עו"ד תומר מירז, המתמחה בנושא רגולציה של קידוחי גז ונפט, משווה את הרגולציה והחקיקה הקיימת במדינות כמו ארה"ב, אנגליה, נורבגיה ושבדיה, שחלקן התמודדו בשנים האחרונות עם אסונות באתרי קידוח. המחברים ממליצים להימנע מהטעויות שנעשו על ידן ולאמץ את התיקונים שביצעו כלקח מאסונות אלה.

     

    דליפת הנפט המפורסמת והגדולה ביותר הינה אסון "מקונדו", מאפריל 2010 במפרץ מקסיקו, דרומית ללואיזיאנה, אשר גבתה חיי של 11 בני אדם וגרמה להזרמת למעלה מ-800 מיליון ליטר נפט למימי המפרץ.

     

    הוצאות האסון יוטלו על הציבור. קידוח לווייתן (צילום: אלבטרוס צילומי אוויר) (צילום: אלבטרוס צילומי אוויר)
    הוצאות האסון יוטלו על הציבור. קידוח לווייתן(צילום: אלבטרוס צילומי אוויר)

     

    מהמחקר עולה כי כל המדינות שנבדקו מתירות לקדוח גז ונפט בים רק לאחר שהן מוודאות שהיזם עומד בכל הדרישות הרגולטוריות הקפדניות ביותר. מאחר ובישראל דרישות אלה טרם נקבעו, היזמים אינם נדרשים לעמוד בהן. בנוסף לכך, ישראל לא הצטיידה באמצעים למלחמה באסון סביבתי, והיא אינה דורשת מהיזמים להצטייד באמצעים אלה (היזמים נדרשים לאמצעים לטיפול ברמת הדליפה הנמוכה). 

     

    לא לאמץ את הרגולציה האמריקאית המסובכת

    בין המלצות הדו"ח, לאמץ את שיטת הפרדת הרשויות הנהוגה בארה"ב ובאנגליה, לפיה גופים שונים מתירים את הקידוחים, מפקחים עליהם וגובים את התמלוגים; ללמוד מהרגולציה הדנית, המבוססת על עקרונות של פשטות ושקיפות, בשילוב יכולת בקרה מקצועית ואכיפה הדוקה. העבודה ממליצה שלא לאמץ שיטת הרגולציה האמריקאית שהיא מסובכת ובנויה מאלפי סעיפים.

     

    עוד ממליצה העובדה לאמץ את השיטה הנהוגה כיום בכל המדינות הקודחות גז ונפט, המחייבת שימוש במומחים כחלק אינטגרלי מהליכי הפיקוח על הקידוחים. שימוש במומחים אלה מבטיח את איכות הפיקוח, שכן כיום ברור שמפקחים מטעם המדינה אינם מסוגלים להתמחות בכל הנושאים הקשורים בקידוחים.

     

    המלצה נוספת היא לאמץ את השיטה המטילה על יזמי הקידוחים לשלם בעבור הפיקוח המוטל עליהם, החל משלב תכנון האסדה, הקמתה, פעילותה ועד להשבתתה. התשלום יעודד את הרגולטור לבצע בדיקות יעילות ומעמיקות יותר ולא יטיל את נטל הפיקוח על תקציב המדינה.

     

    מנורבגיה ודנמרק ממליצים המחברים לאמץ את השיטה, שמצד אחד מאפשרת ליזמים חופש פעולה בבחירת טכנולוגיה, אך מנגד דורשת מהם עמידה בתקנות קפדניות ביותר. שיטה זו גורמת לחברות לשאוף להתעדכן כל העת בחידושים, ולתעשייה להתפתח עוד ועוד. המלצה נוספת היא לאמץ את הדגם הדני של הקפדה על שמירת הסביבה הימית, כולל הקפדה על עוצמת הרעש שיוצרת הפעילות בים, וזאת מתוך מטרה לשמור על אוצרות הטבע והחי בים ועל אתרי התיירות לבל יפגעו מתעשיית הקידוחים.

     

    צלול לממשלה: יש לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי

    בדו"ח נטען, כי למרות הניסיון הרב שנצבר בעולם בעקבות שורה ארוכה של תאונות ואסונות. שני ניסיונות לעדכן את החוקים הקשורים בנפט, ולהתאימם למציאות של קידוחים בים התיכון, נדחו על ידי ועדת שרים לענייני חקיקה: הצעת חוק פרטית של ח"כ דב חנין, לתיקון חוק הנפט, וכן הצעת חוק "האזורים הימיים", שקידם המשרד להגנת הסביבה.

     

    בנוסף, טוענים המחברים, כל נושא הרישוי והאכיפה הופקד בידיו של משרד ממשלתי אחד - משרד האנרגיה והמים, זאת למרות המסקנה החד משמעית בעקבות אסון "מקונדו", לפיה יש להפריד בין המשרד הממשלתי המאשר לבין המשרד המפקח.

     

    גם יכולת התגובה של ישראל לאירוע זיהום ים חמור כתוצאה מדליפת נפט לוקה בחסר, נטען בדו"ח. ב-1998 גיבש המשרד להגנת הסביבה תוכנית פעולה לאומית למוכנות ותגובה לזיהום ים כתוצאה משמן (תלמ"ת). ב-2008 אימצה הממשלה את התוכנית, אך מאז ועד היום החוק לא אושר ולא הוקצו המשאבים הנדרשים ליישומו. כך יוצא, שהמדינה דורשת מהחברות השונות להכין את עצמן למקרה זיהום, בעוד לה עצמה אין ציוד וכח אדם הנדרשים לשם כך. "אין מנוס מהמחשבה, שעל המחוקק מוטל לעדכן את החקיקה במהירות, לפני שיהיה מאוחר מדי", קובעים בעמותה.

     

    מנכ"ל עמותת צלול, מאיה יעקבס, אמרה כי "עמותת צלול מנסה בחודשים האחרונים לשכנע את משרדי הממשלה ואת הכנסת לקבל החלטה אמיצה ולעכב את התחלת הקידוחים בים עד להסדרת רגולציה ועד להשלמת הליך חקיקה הולם. כדי שלא לדחות את הקידוחים, מציעה עמותת צלול, לייצר רגולציה זמנית, הכוללת אמצעי אכיפה ומוכנות לאסונות.

     

    "לפי שעה, בקשות אלה נדחו, וזאת למרות שמשרדי הממשלה מודעים לעובדה שהקידוחים בים מתחילים ללא כל רגולציה מחייבת, על כל הסכנות הכרוכות בכך. יש לקוות שעבודה זו תוכיח למקבלי ההחלטות בארץ, שאין להתחיל בקידוחים לפני קביעת רגולציה, שהיא האמצעי היחיד למנוע את האסון העומד בפתח".

     

    בסיכום הדו"ח נכתב: "כולם חולמים על העושר שיניבו הקידוחים בים התיכון: היזמים, המפעילים, המשקיעים בבורסה, הממשלה ואפילו הציבור הרואה בעיני רוחו כיצד המדינה משתחררת מעולם של ספקי הנפט. אך בלהט התקווה, אסור שנשכח ולו לרגע, כי מדובר בהרפתקה מסוכנת שעלולה בתוך שנייה להפוך מחלום כלכלי מתוק לסיוט מטלטל.

     

    "במפרץ מקסיקו הסתיים קידוח החיפוש מקונדו באסון הסביבתי הגדול ביותר בארה"ב ובעולם, שעלותו נאמדת עד עתה בכ-40 מיליארד דולר. אסון כזה אם יקרה בים התיכון, יוריד לטמיון לא רק את תקוות היזמים, אלא את הסביבה הימית כולה: את החופים, את התיירות, את ענף הדיג, את התעבורה הימית ואת מתקני ההתפלה ואת משק החשמל העושה שימוש במי-ים למטרות קירור.

     

    "בנוסף לעלות הישירה שתנבע מהפגיעה בסביבה ובענפים הכלכליים, יוטלו על הממשלה עלויות עתק נוספות שינבעו מהצורך לפצות את הנפגעים, ביניהם גם מדינות שכנות. למזלם של האמריקאים ל"בריטיש פטרוליום", יזמית הקידוח במפרץ מקסיקו, "כיסים עמוקים" מספיק שהצליחו בקלות יחסית לכסות את עלויות הנזק האדירות. בישראל, פועלות חברות קטנות הרבה יותר. מכאן, שנטל האסון, אם חלילה יתרחש, יוטל על תקציב המדינה ויגולגל ישירות על כספי הפנסיה של כלל הציבור".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "החלום הכלכלי עלול להפוך לסיוט"
    צילום: "אלבטרוס"
    מומלצים