שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    למה רק 50% מהמדוכאים בישראל זוכים לטיפול?
    הם מתביישים בדיכאון ובחרדה, חושבים שעליהם להתגבר על הבעיה בכוחות עצמם ופורשים מטיפול לפני שניכר שיפור. חוסר המודעות לאפשרויות הטיפול בדיכאון ובחרדה עולה למשק הישראלי כ-3 מיליארד דולר בשנה. איך אפשר לחסוך זאת?

    דיכאון וחרדה הן מחלות בעלות תפוצה מעוררת דאגה: כ-15% מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות אלו בכל זמן נתון, ולמעלה מ-30% יחוו אחת מהן במהלך חייהם.

     

    לפי ארגוני בריאות בינלאומיים, דיכאון מהווה כבר עתה מחלה שהיקפה ומחיריה החברתיים גדולים מאלו של מחלות לב. ההערכה היא כי העלויות הכלכליות של הדיכאון בארצות הברית נעות סביב 44 מיליארד דולר. מחצית מהסכום הזה נובע משימוש בשירותי רפואה באופן לא יעיל, קרי בדיקות, אשפוזים מיותרים וביקורים חוזרים אצל רופאים.

     

    בישראל העלויות המשוערות של תחלואת הדיכאון הן שלושה מיליארד דולר, והנתונים לגבי חרדה דומים.

     

    האם אתם סובלים מדיכאון?

     

    עלויות חסרות תקדים אלו נובעות מכך שלדיכאון ולחרדה סימפטומים גופניים, המביאים לכך שהסובלים מדיכאון פונים בשכיחות גבוהה לשירותי הרפואה. הם מופנים לאשפוזים רבים יותר ובדיקות רפואיות יקרות, לעתים ללא הצדקה.

     

    הסובלים מדיכאון ומחרדה נעדרים הרבה יותר מהעבודה על רקע סימפטומים מאובחנים ולא מאובחנים. אובדן כושר עבודה של חלק מהחולים הלא-מטופלים הוא בעל משמעויות כלכליות דרמטיות, ושימוש מוגבר בסיגריות או אלכוהוליזם כתופעת לוואי מגדיל את הנזק הרפואי והכלכלי.

     

    נזקים נוספים הם פגיעה בחיי המשפחה, כולל גירושים, ומובן שלדיכאון יש השפעה על תופעות אלימות ורצח.

     

    למה רק מעטים מטופלים?

    המחקר מראה כי רק 50% או פחות מהזקוקים לטיפול בדיכאון וחרדה יקבל טיפול. מדוע זה קורה?

     

    מודעות נמוכה לאבחון דיכאון וחרדה. המודעות בציבור הרחב ובקרב ציבור הרופאים עצמו אינה מספקת. רבים מהסימפטומים משויכים בטעות לבעיות רפואיות ואינם מדווחים כבעיות של מצב רוח.

     

    מניחים כי הבעיות ייפתרו לבד. עדיין לא הוטמעה בציבור ההבנה כי מדובר בבעיות רפואיות הדורשות טיפול רפואי, פסיכולוגי ושיקומי משולב, גם אם גורם חיצוני או פסיכולוגי הוא שהביא להתפרצות הבעיות.

     

    חוסר המודעות גורם לסובלים מההפרעה, לסובביהם וגם לחלק מהרופאים לפעול תחת ההנחה כי מדובר בבעיות שכוח הרצון יכול לפתור. בשונה מהפרעות רפואיות אחרות, סוברים חלק גדול מהחולים כי האדם עצמו "אשם" בבעייתו ועליו "לקחת את עצמו בידיים". אמנם לא ניתן לטפל בדיכאון או בחרדה אם האדם עצמו אינו משתף פעולה ומתמיד בטיפול, אך חשוב להבין כי דיכאון וחרדה הן הפרעות רפואיות לכל דבר.

     

    קשר השתיקה. הבושה סביב קשיים נפשיים מובילה לדיווח חלקי ולשיעור פנייה נמוך לטיפול.

     

    פורשים לפני שהמצב משתפר. הטיפול בהפרעות דורש שינויים תרופתיים עד שמתייצב טיפול יעיל. רבים מהחולים יפרשו מהטיפול לפני הטבה ראויה, והסובלים מדיכאון מיואשים ופסימיים מראש לגבי סיכויי הטיפול להועיל.

     

    פורשים מהטיפול התרופתי לפני שהמצב משתפר (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    פורשים מהטיפול התרופתי לפני שהמצב משתפר(צילום: shutterstock)

     

    עלייה באיכות החיים

    קיימת הסכמה רחבה ומוכחת מחקרית כי אבחון דיכאון וחרדה וטיפול בהם לא רק יביאו לעלייה באיכות החיים האישיים והמשפחתיים, לחזרה למעגל העבודה ולסיכוי למימוש עצמי של הסובלים, אלא לחיסכון כלכלי במשק דרך צמצום ימי אשפוז, הפחתה במספר הבדיקות הלא נחוצות, צמצום ההיעדרויות מהעבודה ואובדן כושר העבודה, מניעת נזקים בריאותיים נלווים כתוצאה משימוש יתר באלכוהול, בסמים ובסיגריות ומניעת נזקים בהווה ובעתיד למשפחה.

     

    לצורך כך, יש להעלות את המודעות של מקבלי ההחלטות למחירים הכלכליים והחברתיים של דיכאון וחרדה, וחשוב שיימצאו משאבים רבים יותר למחקר ולפיתוח שירותים טיפוליים מתאימים.

     

    מחלות אחרות, שמחיריהן החברתיים והכלכליים דומים או נמוכים יותר אך אינן בתחום בריאות הנפש, זוכות לתקציבים גדולים משמעותית. ההכחשה של היקפי התחלואה בתחום הנפש ושל המחיר החברתי והכלכלי העצום גורמת לנזק מצטבר לחברה ולפרט. זאת, עד כדי כך שאיגודי הרופאים בתחום הפסיכולוגיה והנוירולוגיה, כמו גם איגוד הפסיכיאטריה והנוירולוגיה האירופאי, ממליצים היום על שינוי שמן של מחלות נפש ל"מחלות מוח" או "מחלות של ניוון מוחי" כדי להגדיל את תקציבי המחקר והפיתוח.

     

    יש לפעול לתיקון האפליה לרעה בתקצוב המחקר, הפיתוח והטיפול בכל הנוגע לחרדה ודיכאון בפרט ולהפרעות נפשיות בכלל. קיים ביטחון מלא כי השקעות אלו יחזירו עצמן כלכלית במהירות.

     

    את המשאבים יש להשקיע בשיפור המודעות של שירותי הרפואה הכלליים, ובמיוחד רופאי המשפחה, לאבחון בדיכאון כהפרעה ראשית ומשנית ולטיפול בו; בשינוי הדימוי של הסובלים מהדיכאון וחרדה כמי שיכולים וצריכים לטפל בעצמם ואשמים בבעיותיהם; ובשיפור המודעות הציבורית לאבחון דיכאון וחרדה.

     

    אין ספק שהקצאת משאבים למחקר, לפיתוח שירותים טיפוליים, להגברת הנגישות שלהם לציבור וליצירת מודעות לאבחון ולטיפול בדיכאון וחרדה תהיה תרומה כלכלית משמעותית לחברה.

     

    הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ומרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה. היא תשתתף בכנס התמודדות עם דיכאון ב-31.10 בסינמטק ת"א, בשיתוף מש' הבריאות, הסתדרות הפסיכולוגים ומכון פסגות


    יש לכם שאלות בנושא דיכאון, חרדה או התמודדות עם מצבי לחץ? הפסיכולוג הקליני ד"ר עופר מאורר מהמרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, והפסיכולוג הקוגנטיבי ד"ר ניר עישר, מנהל מכון פסגות, עונים לשאלות שלכם בפורום חי , ביום שני, בשעה 11:00 




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    הבושה סביב קשיים נפשיים מובילה לשיעור פנייה נמוך לטיפול
    צילום: shutterstock
    מודעות נמוכה לאבחון. ד"ר שרון זיו ביימן
    צילום: באדיבות המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים