יהדות על המשקל: הדתי-לייט הוא הדתי החדש
הם לא מקיימים את כל המצוות, מעוררים עליהם את חמת זעמם של הרבנים - ומהווים זרם בפני עצמו במגזר. הכירו את הדתיים שלא רואים ברבנים סמכות בלעדית, או בהלכה סמכות מחייבת. ורק אל תקראו להם מסורתיים
החרד"לים במגזר הדתי רואים בהם כמעט "איום קיומי", ומקימים מערכות חינוך נפרדות מהם. גם המיינסטרים מבדל את עצמו, ואפילו הדתיים-לייט עצמם מעדיפים לכנות את עצמם בכינויים אחרים: דתי פלורליסטי", "דתי-מודרני-ליברלי" או "דתי פתוח", וכנראה שלא במקרה.
על מקורותיו של תת-מגזר הגדל והולך המכונה "דתי-לייט", והשפעתו בתוך החברה הדתית שמרחיבה את השוליים מיום ליום, ניתן ללמוד מסרטון אחד שמסתובב ברשת לאחרונה. מדובר בתשדיר בחירות של המפד"ל משנת 1984, ובו נראות, שומו שמיים, בחורות לבושות בחולצות מעל המרפק, בנים ובנות רוקדים במעגלים ללא מחיצה, ויש אומרים שאפילו ילדות עם מכנסיים. בקיצור, מה שמקובל לכנות היום כלייטים.
"לשפה יש כוח", אומרת עינת ברזילי, עיתונאית ומשוררת. "כשמגדירים אותך לייט, אז ישר נדמה שמתכוונים לאיזו מן תפיסת עולם אוורירית שכזאת. אז נכון שיש כאלה שהם דתיים-לייט במובן החפיפניקי, אבל אני לא מתכוונת אליהם. ממה שאני רואה מסביבי, מדובר באנשים שמשקיעים המון זמן ומחשבה בביסוס השקפת העולם הזו".
"הלייטים הבינו שהדת היא לא כל חייהם"(איור: עינת צרפתי )
"צריך להבדיל בין לייטיות לבין התחדשות דתית", אומר פרופ' אשר כהן, מרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. "כשקמים מניינים שיתופיים שמחליטים שמעלים נשים לתורה, לא מדובר בלייטיות. זה חלק ממאבק על פניה של ההלכה. לייטיות זה כשיש מערכת של נורמות, ולא מתאים לי לשמור על כולה".
יגאל עמיר דתי?
אז מה בעצם הופך את הלייטים לקבוצה מובחנת? מה ההבדל בינם לבין, למשל, מסורתיים? ומהו הגבול ההלכתי-התנהגותי
דעה
לייט, לא מסורתי
איתמר מרילוס
למרות הקרבה הדתית בין ה"דתיים לייט" ל"מסורתיים", הזרם המרכזי של הציבור הדתי-לאומי לא מתייחס אל שתי הקבוצות בצורה זהה. למה? אולי בגלל שאלה אשכנזים ואלה ספרדים
שמשאיר את הלייטים בחיק המגזר, אם יש בכלל כזה?
"כאן באמת צריך ללכת קצת אחורה, להיסטוריה", מסביר פרופ' כהן. "בתהליך סוציולוגי ארוך, 200 שנה מאז שהופיעו החילונים הראשונים, הדתיוּת הפכה להיות מוגדרת על בסיס צר מאוד של מצוות. מהרגע שהופיע החילוני הראשון ברחוב, הסתכלו עליו ובדקו מה הוא מקיים ומה לא, ומה גילו? שאת כל המצוות המוסריות, כמו 'לא תרצח' ו'לא תגנוב', גם מערכת חוקים רגילה דורשת. לאט-לאט ההגדרה של דתי הצטמצמה למה שחילונים התחילו לעבור עליו. פתאום ראו אותם אוכלים לא כשר או מחללים שבת, וזה מה שהגדיר אותם כחילונים.
"כשיגאל עמיר רצח את ראש הממשלה, מישהו אמר שהוא לא דתי? אף אחד לא אמר את זה. אם בתוך הקהילה נמצא זוג נואף, מישהו אומר עליהם שהם לא דתיים? רק מצוות מסוימות מגדירות דתיות. ולכן, כל עוד אני לא מחלל שבת בפרהסיה, לובש כיפה ואוכל כשר, תגידי לי את, מי יכול להוציא אותי מהעולם הדתי? את מוכנה לקחת 40% אנשים מהמגזר שהולכים לרחצה מעורבת ולהגיד שהם לא דתיים?"
מה למעשה ההבדל בינם לבין המסורתיים? האם זו רק חלוקה עדתית של ספרדים-אשכנזים?
"יש דפוסים אורתודוקסיים מובהקים שמבדילים. מסורתיים, למשל, רואים טלוויזיה בשבת".
ומה לגבי אנשים ששייכים לזרם הזה ורואים בו אג'נדה חדשה?
"הבעיה אצל הדתיים לייט קיימת בעיקר בקרב הקבוצה האידאולוגית", אומר משה רט, דוקטורנט לפילוסופיה הנאבק רעיונית בתופעת הלייטים. "הם לא תופסים את הדת כמערכת כללים מחייבת. זה כמו שיש חייל שאומר 'אני מקיים רק את הפקודות שנראות לי', או ספורטאי שאומר - 'אני משחק לפי הכללים שלי'. אדם שנוהג ככה, לא רק שהוא חייל גרוע, אי אפשר בכלל לקרוא לו חייל".
מה אתה עונה לאלה שטוענים שהמציאות השתנתה?
"הטענה הזו נדונה כבר מזמן אצל הרפורמים, שלא נשאר מהם שום דבר. הבעיה היא שלא כל אחד יכול לבוא ולעשות את השינויים האלה, כי יש גבול מסויים שברגע שעוברים אותו, נמצאים כבר מחוץ למשחק. אז אפשר להגיד 'אני יוצר משחק חדש לגמרי', ואז אתה בעצם מקים דת חדשה. אבל אם אתה רוצה לקרוא לעצמך יהודי אורתודוקסי, על הדבר הזה כבר יש זכויות יוצרים".
"הלייטים הם אברהם בסדום"
נהוג לחלק את הלייטים לשתי קבוצות מרכזיות: "הלייטים החפיפניקים" ו"הלייטים האידיאולוגיים". שתי אלו מאופיינות בסוג של תפיסה הלכתית סלקטיבית, אולם הראשונה מודה שהדבר נעשה מתוך אילוץ וחולשה, ואילו השנייה רואה בכך דרך חיים אלטרנטיבית.
"קיים פער בין המצב הזהותי-נפשי של אנשים, לבין איך שהשפה הסוציולוגית מגדירה אותם", אומר ד"ר מיכה גודמן, חוקר מחשבת ישראל וראש המדרשה למנהיגות יהודית "עין פרת". "סוציולוגית, יש דתי ויש חילוני. אבל בחיים האמיתיים אין קטגוריות, יש הרבה גוונים של אפור. הבעיה היא שאם אתה שם כיפה על הראש, עושים לך דקלרציה לכך שאתה דתי, ואם תוריד אותה - אתה חילוני. השפה ענייה מכדי לבטא את האנשים".
מה מאפיין למעשה את תפיסת עולמם של אלה המכונית "לייטים"?
"רוב הדתיים אינם חיים בוואקום, ועוברים חילון אינטלקטואלי במינונים כאלה ואחרים. ומה שקורה הוא שהתביעה הטוטלית של הדת, לא שורדת את המודרניות. אז יש דתיים שמתרחקים באופן כמעט מוחלט ממודרניות, ויש חילונים שקילפו את הדת מחייהם, אבל רוב האנשים נמצאים בעמדה של שילוב. אני חושב שהחילונים החדשים הם אלה שהבינו שבחיים שלהם יש מקום לדת, והדתיים החדשים – הלייטים, אם תרצי - הם אלה שהבינו שהדת היא לא כל חייהם".
מהו בעצם הקושי של הדתיים החדשים מול עולם ההלכה?
"אני חושב שמה שמייחד את הדתיים האלה, זה שהיחס שלהם למסורת הוא לא מונולוגי אלא דיאלוגי. מונולוג זה שכתוב בתורה ואני מציית. דיאלוג זה מה שהיה בין התנאים לאמוראים - להיות קשוב למסורת אבל לא להיכנע לה, כי גם לנו יש מה לומר. במובן מסוים ניתן לומר שהדתיים החדשים לא מתנהגים כמו אברהם בעקדה, שאלוהים אומר והוא מציית, אלא כמו אברהם בסדום, שאלוהים אומר והוא מתמקח. הדתי החדש הוא לא פשרן ולא לייט".
כשלרבנים היו חברות עם מכנסיים
קשה להתעלם מכך שיש קו מחבר ברור בין ההלכות שהלייטים נוהגים לוותר עליהן - שמירת נגיעה, צניעות, שלוש תפילות ביום, ציצית. הדתיים האדוקים יותר נוהגים לכנות את התופעה "הרב נוח".
ברזילי יוצאת בתוקף נגד הטענה הזו: "יש דברים שקשים לי, ובכל זאת אעשה אותם. למשל, אני לא אלך עם גופייה, כי בעיניי יש פה הצהרה משמעותית וזה גבול שאני לא עוברת. יש דברים שאני לא עושה למרות שהם מאוד קלים לי. למשל, לחתוך נייר טואלט לפני שבת. לא קשה לי לבצע את הפעולה הזו, אבל אני לא עושה אותה באופן עקרוני, כי זה מרגיש לי טיפשי. כי אני לא רוצה לזייף. כי זה הופך את אלוהים למשהו קטן וקטנוני".
בחזרה לסרטון ההוא משנת 84' – שיכול להפוך לסמל הוויכוח בין הלייטים לחרד"ליים על מי היה כאן קודם. "יש לי תמונה כזו", נזכר כהן. "פעם הייתי הולך איתה לכל הכנסים של החינוך הממלכתי-דתי. זו תמונה שלי ממחנה של 'בני עקיבא', שבה אנחנו עומדים בשורה - בן בת, בן בת, בן ובת, וכמובן הבנות עם מכנסיים.
"מה שמעניין הוא מי נמצא בתמונה: מופיעים שם הרב יהודה זולדן, המפקח על לימודי התושב"ע במנהל החינוך הדתי, ולידו אשתו לעתיד. מיד אחר כך הרב אבי גיסר, רב היישוב עפרה שהוא גם ראש מועצת החמ"ד, ואז הרב פתחיה זיו אור, ראש הישיבה התיכונית ברמת גן. תמיד כשאני מגיע לכנסים האלה ונתקל בביקורת הקבועה על החפיפניקיות הדתית, אני פוזל אל הכיס ואומר להם בחיוך: 'שאוציא שוב את התמונה מהכיס?'"
- הכתבה המלאה תתפרסם בסוף השבוע בגליון מוצש
, מבית מקור ראשון.
לפנייה לכתב/ת 
לייטית וטוב לה. עינת ברזילי
צילום: רונן שטלצר
מיהו דתי? פרופ' אשר כהן
מומלצים
