שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "הזמנה לגירושין": בטבעת זו תחנקו
    הבמאי ההודי ס.ו. קרישנה רדי בחר לעשות את הפריצה שלו להוליווד דרך הקהילה היהודית עם הקומדיה הזוועתית "הזמנה לגירושין" שמגייסת את הסטריאוטיפים הקלישאתיים ביותר כדי להצחיק. אז לא, זה לא עובד, ואפילו מעליב. ראו הוזהרתם

    מה גרם למפיץ סרטים בישראל להביא ארצה את הקומדיה המטופשת "הזמנה לגירושין", שלא ממש זכתה להקרנות מסחריות בחו"ל? יתכן שאלו התרשמו שסיפור על משפחה יהודית-אמריקאית כשרה, בשילוב אלמנטים קלישאתיים ואהובים כמו חתונה, ברית מילה, ואקסית מפתה (וגם מדו מהסופרנוס), והחליטו שסרט גרוע, מביך, סטריאוטיפי ופוגעני שכזה -ביהודים, בנשים, ובאינטליגנציה של הצופים - ראוי להיות מופץ בבתי הקולנוע בארץ. ובכן, הוא לא ראוי לצפייתכם.

     

    ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:

     

    הטריילר של "הזמנה לגירושין"

     

    העלילה מספרת על מייק כריסטיאן (ג'ונתן בנט), שמתעקש להתחתן עם אהובתו דילן (ג'יימי לי סיגלר), למרות שהיא יהודייה. מכשולים לא חסר - החברים מתנגדים, והסבא והסבתא שלה לא יכולים לשאת את החרפה (ומנסים לשדך לה קונילמל כשר) - אבל מייק (נוצרי - כפי שאפשר להבין משמו) בשלו ומוכן ללכת רחוק בשביל זה: להתגייר, אפילו לעבור ברית מילה.

     

    ומה זה ברית מילה מנקודת מבטו של הבמאי והתסריטאי ההודי ס.וי. קרישנה רדי?! הוא מוכן שהרב החצי סדיסט יורה למוהל לחתוך לו, ישפוך על האיבר המדמם יין בקטע של דאחקה, ואז יסיט את הווילון, ויבקש מקהל היהודים שממתין בחוץ, לקבל את מייק במחיאות כפיים סוערות. מצחיק אתכם? זה סוג ההומור ש"הזמנה לגירושין" מציע לצופים.

     

    ג'ונתן בנט כמייק. לא טלית שכולה תכלת ()
    ג'ונתן בנט כמייק. לא טלית שכולה תכלת
     

     

    ואם ברומנטיקה חשקה נפשכם, אז כן, אחרי שבעת מדורי גיהינום, נישאים מייק ודליילה בחתונה יהודית כשרה ויוצאים לדרכם המשותפת, אבל לא לפני שחתמו על הסכם ממון. מסתבר למייק יש חלומות גדולים על הפיכת המסעדה הקטנה של הסבא והסבתא לרשת גדולה ומשגשגת ועל כסף גדול. מה עושים? מחפשים משקיעים.

     

    החלום האמריקאי-יהודי-הודי מאיים להיסדק כשאלכס (נדיה בורלין), אהובתו של מייק מהתיכון וגרושה טרייה, נכנסת לתמונה, ומחליטה להשקיע בעוד כמה אפיקים פרט לרשת המסעדות. עם עיניים כחולות וחתוליות כאלה, ציצקעס מייד אין מיאמי, ישבן מכווץ ובוטוקס לפנים, ברור לנו ולמייק, שאין לו סיכוי. היא אף מציבה לו אולטימטום: או היהודיה, או אני. וכדי שזה יהיה יותר סימבולי היא דורשת להשלים את המהלך עד לכריסמס.

     

    נאדיה בורלין וג'ונתן בנט. משחקי פיתוי ()
    נאדיה בורלין וג'ונתן בנט. משחקי פיתוי

     

    מבולבלים? גם מייק. האם הוא ישרוד את המבחן שהחיים הציבו לו? האם גנבת הבעלים תצליח להשיג את מבוקשה וללכוד גבר ברשתה? האם דילן תגלה שבעלה היקר מנשנש ספריבס מהצד? לא נרצה להרוס לכם את האפשרות להרוס לעצמכם.

     

    מזון לא כשר

    כנראה שיוצרי הסרט ביצעו תחקיר עומק יסודי בכדי להתחקות אחר מאכלי ומנהגי העם היהודי המוזר, כולל צפייה בסרטי בורקס ,ובסרטי חתונות משפחתיים שצולמו באולמי "אור גיל" בשנות השבעים. אחרת, איך ניתן להסביר את העובדה שהמאכל האהוב עלינו היהודים ושזכה למצוא את דרכו אל הצלחות בסרט, הוא לשון בלחם שיפון? בסצנה מעצבנת אחת מיני רבות, כופה דילן על בעלה, ועל חבריה הלא יהודים, לאכול כריך לשון שכזה ולא נותנת להם להתחמק.

     

    ג'יימי לי סיגלר, אליוט גולד ולייני קאזאן. למה התבזתם? ()
    ג'יימי לי סיגלר, אליוט גולד ולייני קאזאן. למה התבזתם?

     

    בכל פעם שברור שהסרט מגיע לתחתית, נכרה בור חדש, שקורא תיגר על התחתית הקודמת. ייצוג היהודים סטריאוטיפי ומעליב, ולא ברור מה גרם לשחקנים מעולים כמו אליוט גולד ולייני קאזאן, או אפילו לסיגלר להקריב את עצמם על מזבח התסריט הזה, בשם יהדותם. גם ייצוג הנשים מעליב: או שאת גרושה בודדה שרק רוצה ללכוד מישהו ברשתה, או שאת מסרבת לשחרר (כי ברור שאין לך שום אינטרס או עניין להמשיך בחיים, ושכל ייעודך כאישה הוא נקמה).

     

    באופן ביזארי, מזדהה הסרט עם מייק, ומבחן "סצינת השקיעה" מחזק את זה: אם מישהו מתהלך בחוף הים עצוב על רקע שיר של קולדפליי, כנראה שאנחנו אמורים להזדהות איתו. הבדיחות גרועות, הסצנות מביכות, ולאן שלא פונים, זוועה.

     

    לא סיפור אהבה. מתוך "הזמנה לגירושין" ()
    לא סיפור אהבה. מתוך "הזמנה לגירושין"

     

    יכול להיות שאני טועה, אך אם לשפוט על פי שמות חברי ההפקה, נראה שגרסת המייקינג-אוף, הולכת בערך ככה: חבורת קולנוענים בוליוודים מחליטה שהגיע הזמן להחליף את ה"בום בולנט" ב"או מיי גוד", ופותחת חברת הפקה באל.איי. הם חושבים על תסריט, מחפשים משהו נישתי שייפגע בול, ומחליטים שיש מספיק יהודים בתעשייה כדי לקנות לך כרטיס כניסה לארץ האפשרויות.

     

    האמת שיותר מכל מה שתואר, ושלא תואר לעיל (כולל הצחקוקים התמוהים שנשמעו פה ושם בקרב הקהל באולם), מוזר שכל הצופים שרדו את הסרט עד סופו. "הזמנה לגירושין" הוא סרט שגורם לך לרצות לכרות איתו גט אחרי עשר דקות. לי באופן אישי לא היה שום רצון לצפות בזה יותר, ולא נמצאה שום סיבה טובה להישאר - פרט לביקורת/אזהרה זאת. ומן המפורסמות, שהמציל נפש אחת מסרט רע במיוחד, כאילו הציל אולם ומלואו.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ג'ונתן בנט וג'יימי לי סיגלר ב"הזמנה לגירושין"
    לאתר ההטבות
    מומלצים