שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ליטא: ההיסטוריה כואבת, העתיד עם תקווה
    שרידי השואה עדיין נוכחים בליטא. עמרי גלפרין הגיע למדינה למצוא את בית סבו בגטו וגילה שעושים כבוד לגאון מווילנה, המחירים זולים מבישראל ושיש בה הרבה יותר מטיול שורשים

    משום מה תמיד דמיינתי את וילנה (Vilnius) כעיר אפרורית. ייתכן מאוד שזה קשור למשפחתי שיצאה משם ולמאורעות השואה הקשים שהתרחשו בעיר ובסביבתה. אבל, אם לומר את האמת, דקות לאחר שהגעתי למקום פשוט הופתעתי.

     

    וילנה, בירתה של ליטא (Lithuania), היא עיר יפהפייה, שבה בין כל שכונת מבנים מתפרע לו פארק ירוק, שלא לדבר על היערות המחטניים שבחלקם כמובן גם מסתתרים סיפורים כואבים וקשים.

     

    עוד טיולים בעולם בערוץ התיירות:

     

    יש המגדירים את המדינה הבלטית כ"מדינת אלפי האגמים", ולא בכדי. ליטא היא מדינה מישורית, שבה כמה גבעות, או אם תרצו הרים נמוכים, שמשווים לה מראה ייחודי של אופק-עד (גבעת אוקשטויס, שמוגדרת כהר הגבוה ביותר, מתרוממת לגובה של 294 מ' בלבד). המישורים האלה מכוסים ביערות ובאגמים שבהם נשקפים עצי האורן המחטניים. ביניהם מסתובבים תושבים מקומיים ומלקטים פטריות טריות שזה עתה נבטו.


    מפת ליטא (באדיבות: Jeff Schmaltz, Modis, NASA) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    מפת ליטא (באדיבות: Jeff Schmaltz, Modis, NASA)

     

    מעט היסטוריה

    ההיסטוריה של ליטא רצופה תהפוכות, שינויי משטרים, ומאבקי כוח ושליטה. על אדמתה נשפך דם רב. במאה ה-14, שעה ששלט בליטא הדוכס גדימינאס, הוא דאג להפוך את המדינה למעצמה מובילה אשר שלטה על חלקים נרחבים במזרח אירופה. לאחר שנים מספר התאחדה ליטא עם פולין והפכה לחבר העמים הפולני-ליטאי, סידור שהחזיק עד לשלהי המאה ה-18.

     

    בתחילת המאה ה-20 איבדה המדינה שטחים רבים לטובת ברית המועצות. בירת המדינה - וילנה, הייתה החל משנת 1918 ועד לשנת 1939 תחת שלטון פולני ולאחר מכן חזרה להיות תחת השלטון הליטאי, וזאת במסגרת ההסכם הידוע בין שר החוץ הגרמני לזה הסובייטי (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב), שעיקרו אי התקפה בין המדינות וחלוקתה מחדש של פולין בין שתי המדינות.

     

    ההסכם אמור היה להחזיק עשר שנים, אך פחות משנתיים לאחר שנחתם, ביוני 1941, הופר ההסכם כאשר הנאצים החלו במבצע ברברוסה, שמטרתו הייתה כיבוש מרכזי הכוח וההון של השלטון הסובייטי והשמדת הצבא האדום.

     

    עת נפתחה מלחמת העולם השנייה פרצו הסובייטים לליטא וסיפחו אותה לברית המועצות, אך חודשים אחדים אחר כך, ביוני 1941, כבשו הגרמנים את ליטא והחזיקו בה עד לסתיו 1944. בתקופה זו נשפך דם רב במקום, ועשרות אלפי יהודים הושלכו לגיא ההריגה על ידי הנאצים ועוזריהם המקומיים. מרביתם נטבחו אל מול הבורות שביער פונאר הידוע לשמצה.

     

    נהר נריס הזורם בלב וילנה (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    נהר נריס הזורם בלב וילנה(צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים)

     

    משנת 1944 ועד לתחילת שנות ה-90 הייתה ליטא חלק מהרפובליקה של ברית המועצות. במרס 1991, לאחר לחצים אדירים מצדן של מפלגות ותנועות אנטי-קומוניסטיות, התאפשר לליטא להכריז על עצמאותה המחודשת ולהתחיל בבניית עתידה כאומה דמוקרטית, שעברה מהפכים היסטוריים רבים וקיצוניים. בשנת 2004 אף התכבדה ליטא להיות חברה מלאה באיחוד האירופי.

     

    עד לפני שנים אחדות התגוררו בליטא כ- 3.5 מיליוני תושבים. בשנים האחרונות היגרו מהמדינה כחצי מיליון תושבים, מרביתם לארצות הגוש האירופי. מבחינה זו לא מדובר בבשורה טובה למדינה המתחדשת, שכן הדבר יכול להוות מוקד לבעיות דמוגרפיות עתידיות, שלא לדבר על בריחת מוחות לארצות אחרות.

     

    ראש ממשלת ליטא, אנדריוס קוביליוס, רואה בנושא בעיה אך גם פתרון, היות שלפי חזונו העתידי רבים מבין העוזבים ישובו, לאחר שירכשו השכלה חיונית במדינות שונות ויצברו ניסיון תעסוקתי, וכך יוכלו לתרום לליטא ממה שספגו ויובילו את המדינה אל הקדמה המצופה.

     

    עיקר הביקור שלי בליטא נסב סביב שלושה מקומות בדרום המדינה: הבירה וילנה, עיירת המרפא דרוסקינינקאי (Druskininkai) והבירה ההיסטורית טראקאי (Trakai). קשה להבין את הניגוד שבין התחושות שליוו אותי בתחילת ביקורי, שהיה בנימה היסטורית כואבת, לעומת סיום ביקורי, שהפך לחוויית טבע נינוחה.

     

    בני נוער בתיכון  בווילנה משתעשעים (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    בני נוער בתיכון בווילנה משתעשעים(צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים)

     

    ירושלים דליטא

    נראה שהתייר הישראלי עדיין לא גילה את וילנה, ומרבית המבקרים מישראל הם תיירים המגיעים לכאן במסגרת טיולי שורשים. גם אני, כחלק מביקורי, בחרתי לנסות ולאתר את ביתו של סבי טוביה גלפרין (טבקה גלפרן), שהיה פרטיזן במחתרת הפ.פ.או (ביידיש: "פאראייניקטע פארטיזאנער ארגאניזאציע" - ארגון הפרטיזנים המאוחד), שפעלה בגטו וילנה.

     

    היהודים הראשונים שהגיעו לווילנה התיישבו במקום כבר במאה ה-16. הראשון מביניהם הגיע ככל הנראה מקרקוב למטרת מסחר. עם השנים הפכה העיר גם למרכז הרוחני הרחב ביותר במזרח אירופה. אחד האישים המרכזיים שפעלו כאן במהלך המאה ה-18 היה רבי אליהוא בן שלמה זלמן, או בשמו הייחודי "הגאון מווילנה", על שום שנחשב לאחד מחכמי התורה.

     

    בעיר הייתה הוויה יהודית רוחנית ייחודית, ולמעלה מ-300 תלמידי תלמוד תורה חיו כאן. ההשכלה הייתה בעלת חשיבות, וזרמי יהדות מגוונים דרו יחדיו. העצמה הרוחנית הזאת היא שהעניקה למקום את הכינוי "ירושלים דליטא".

     

    מנעולים עם שמות בני זוג על גשר בווילנה (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    מנעולים עם שמות בני זוג על גשר בווילנה(צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים)

     

    "אל נלך כצאן לטבח"

    ב-24 ביוני 1941 החל השינוי המשמעותי בחיי הקהילה היהודית המקומית, כשנכנס הוורמאכט הגרמני לעיר. בתקופה זו הוקם גטו וילנה באזור הרובע היהודי. למעשה היו אלה שני גטאות, הגדול והקטן - הראשון והשני. בגטו הגדול שהו מרבית התושבים שהיה בכוחם לעבוד, ובקטן שיכנו את הזקנים והתושבים שהיו לנטל על הגרמנים.

     

    שבועות אחדים אחר כך בוצעו מבצעי החיסולים הראשונים שבהם נרצחו קרוב ל- 80,000 יהודים בידי הנאצים ועוזריהם, שנהגו באכזריות קשה. בשיטת החלוקה של הגטאות יכלו הגרמנים להוציא לפועל בקלות פעולות השמדה וטיהור, ואכן בתוך חודשים אחדים השמידו את השוכנים בגטו הקטן, אשר מרביתם נשלחו לגיא ההריגה בפונאר.

     

    הגטו הגדול המשיך לפעול, והמדיניות של היודנראט הייתה לשמור על חיי קהילה ותעסוקה, וזאת במטרה להראות לשלטונות את נחיצות הגטו ואנשיו. תקוותם הייתה שבכך לא ישמידו את כל תושבי הגטו, ובאקציות הנוספות בחרו אנשי היודנראט, שבראשם עמד יעקב גנס, את הזקנים וחסרי הישע. מחשבתם הייתה שהכוח העובד עוד יוכל להקים ולקיים דורות חדשים מקרב היהדות. אך פעילותם של אנשי היודנראט לא הייתה תמימה בעיני רבים מן היהודים תושבי הגטו, אשר ראו בגנס ובשותפיו מוציאים אל הפועל של תכניות הנאצים.

     

    גטו וילנה (צילום: Vilinius tourism office) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    גטו וילנה (צילום: Vilinius tourism office)

     

    במקביל למאורעות הקשים בגטו הוקמה בינואר 1942 מחתרת הפ.פ.או, אשר הייתה מורכבת ממפלגות יהודיות וציוניות רבות, וביניהן המפלגה הקומוניסטית, בית"ר, השומר הצעיר, הנוער הציוני ואפילו הבונד. במחתרת היו 300 פעילים, והיא הייתה מחולקת לשני גדודים. את כולם איחדה מטרה אחת - הצלת יהודים. בפעילות לא היו מעורבים היבטים פוליטיים או מפלגתיים.

     

    יצחק ויטנברג, שהיה קומוניסט, נבחר למפקד הארגון. במהלך תקופה ארוכה צברו אנשי המחתרת הפרטיזנית כלי נשק רבים וביצעו שלל פעולות חבלה. בין האנשים הללו היה גם סבי, אשר יחד עם חבריו היה מכניס לחבילות הדואר של הגרמנים חומצה גפריתית, ממקש פסי רכבת, ונחשב ללוחם ללא חת. הוא איבד את אשתו הראשונה ואת בנו נפתלי בתחילת ימי הגטו, לאחר שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם. חשוב לציין שהיו עוד קבוצות מאורגנות של פרטיזנים בגטו שפעלו עצמאית, אך לכל אלה הייתה אותה המטרה.

     

    ביולי 1943 החל להתהדק החבל מסביב למחתרת, והייתה דרישה שוויטנברג, מפקדה, ימסור את עצמו לגרמנים, ולא - הם ישמידו את כל הגטו. ואכן הוא הסגיר את עצמו, ועוד באותו הלילה התאבד. מותו היווה פגיעה מורלית קשה. מי שתפס את מקומו היה אבא קובנר, שהיה זה אשר הגה את המשפט האלמותי "אל נלך כצאן לטבח".

     

    23 בספטמבר היה יום חיסול הגטו, וזה גם היה היום שבו מרבית אנשי המחתרת ברחו דרך תעלות הביוב ליערות רודניקי (Rudniki), והמשיכו במלחמתם. כ-96 אחוז מכלל התושבים היהודים שהתגוררו בליטא ובסביבתה נרצחו במלחמה. זהו השיעור הגבוה ביותר של רצח יהודים בארצות אירופה שנכבשו בידי הנאצים.

     

    התחלתי לשוטט בגטו ולנסות לאתר את בית סבי

    מאז תום המלחמה עבר הגטו שינויים רבים. מרבית הבתים בו שופצו, ונפתחו כאן עסקים, בתי קפה ומסעדות. גם שמות הרחובות שונו - ויידיש כבר לא נשמעת ברחובות כבעבר. עבורי הסיור בגטו היה מרגש במיוחד, שכן חיפשתי את ביתו של סבי. בעבר הוא התגורר ברחוב שטרוסנו מספר 9 בגטו, וכיום שם הרחוב הוחלף. יחד עם מדריכה מקומית התחלתי לשוטט בגטו ולנסות לאתר את המקום.

     

    חלפתי על פני מה שהיה בניין היודנראט, הלכתי בסמוך לבניין האימונים בירי שבו פעלה המחתרת מתחת לאדמה, וחלפתי ברחוב שבו הציג התאטרון היהודי כדי לתת ליהודים באותה התקופה את התחושה של "חיים רגילים" והסחת דעת. לבסוף הגענו לרחוב המיוחל ולבניין שכה רציתי למצוא.

     

    נראה שדווקא כאן הזמן עצר מלכת - הבניין נותר ישן ומתקלף, תלי הריסות בחצר, מרזב מכופף על חתיכת בטון חשוף, וההזנחה והדלות בשיאן. חזרתי בזמן, זה היה עצמתי. אישה זקנה שיצאה לקראתנו מהמבנה הסמוך טענה כי היא זוכרת את שמו של סבי, אך אינה מסוגלת לזכור את פניו. בשבילי, כמי שלא זכה לשמוע סיפורים מסבי, אשר סירב בתוקף לדבר על התקופה הארורה, זה היה יום מיוחד במינו.

     

    ביתו של סבי ברחוב שטרוסנו 9 בגטו וילנה (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    ביתו של סבי ברחוב שטרוסנו 9 בגטו וילנה(צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים)

     

    ומה עוד בווילנה

    לגאון מווילנה מקום של כבוד בתרבות המקומית. פסל אבן הוצב בסמוך לביתו ברחוב היהודים '(Žydų 5) ועל שמו גם הוקם "מוזאון הגאון מווילנה" (Villna Gaon Jewish Museum). ניתן להקדיש כחצי יום ואף יותר לביקור במחלקה היהודית של המוזאון.

     

    בתצוגה תמונות מתקופות העבר בעיירה היהודית, תערוכות של אמנים שונים, אזור שבו תמונות של ילדים שנספו בשואה, צילומי וידאו של עדויות הניצולים מווילנה והסביבה ועוד. שמחתי לראות ילדי בית ספר המגיעים למוזאון ועוברים יום עיון ולמידה.

     

    ילדי בי"ס במוזאון לומדים במוזיאון הגאון מווילנה (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    ילדי בי"ס במוזאון לומדים במוזיאון הגאון מווילנה(צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים)

     

    וילנה כיום היא עיר נקייה מאוד, אסתטית ונעימה לביקור. אל תתפלאו אם שעה שתבקרו כאן תראו בשמים מעל ראשיכם כדורים פורחים בסיור אווירי, שכן זו אחת מהבירות האירופיות היחידות שמאפשרת טיסה שכזאת מעליה.

     

    בחלקה העתיק של העיר ניצב מגדל גדימינס (Gediminas Tower), ששימש הן כמבנה להגנה והן ככלא. המבנה הוא גם אחד הסמלים הבולטים של העיר ושל ליטא בכלל, והוא מופיע גם על מטבע הליטאס המקומי. המבנה הוא שארית ממצודת העיר, שנבנתה במאה ה -14, ועם השנים שוחזר ונחרב שוב לאחר 200 שנים בידי הרוסים.

     

    כדורים פורחים בסיור אווירי בשמי וילנה (צילום: Lithuanian tourist board) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    כדורים פורחים בסיור אווירי בשמי וילנה (צילום: Lithuanian tourist board)

     

    אל רום הגבעה שעליה הוא ניצב ניתן להגיע במעלית-רכבל, אך גם בדקות ספורות של הליכה אפשר להעפיל אל פסגת הגבעה. במבנה יש כמה תערוכות של ממצאים ארכאולוגיים, תצלומים של העיר ודגם של המצודה מהעבר. העלייה מקומה לקומה היא ב-78 מדרגות ספירליות תלולות שבסופן מגיעים לגג המגדל. אגב, באקט של השחרור מברית המועצות הגג הזה היה המקום הראשון שבו הונף דגל ליטא, ב-7 באוקטובר 1988.

     

    קומת הגג במגדל פתוחה לחלוטין, ורצוי בהחלט להגיע אליה, שכן מכאן מתגלה נופה המרשים של העיר העתיקה ב-360 מעלות. מהגג ניתן לתצפת אל עבר מבני הכנסיות שבעיר, וביניהן הכנסייה הגותית המיוחדת, כנסיית אנה הקדושה, אשר נפוליאון, באחד ממסעותיו, רצה לקחת אותה עמו.

     

    נוף הניבט ממגדל גדימינס (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    נוף הניבט ממגדל גדימינס(צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים)

     

    כמו כן, מגג המצודה ניתן לתצפת על אלפי הבתים עם הגגות האדומים שבאזור וגם על הנהר נריס (Neris), ולהבחין במשפטים הכתובים באמצעות ערוגות פרחים על שתי גדותיו.

     

    בתרגום חופשי מליטאית, גדה אחת "אומרת": "אני אוהבת אותך" והשנייה משיבה לה, בשביל שלא להעליב אותה: "גם אני". הגג הוא נקודה שממחישה יותר מכול עד כמה העיר וילנה ירוקה, ובין כל מקבץ של בתים מתגלה יער ובו אגם טבעי ויפה למראה.

     

    הכנסייה הגותית בווילנה (צילום: Lithuanian tourist board) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    הכנסייה הגותית בווילנה (צילום: Lithuanian tourist board)

     

    אבן החשמל

    מקובל במדינות הבלטיות בכלל, ובליטא בפרט, לענוד תכשיטים מאבני ענבר (Amber), אשר נאספות בחוף הים הבלטי, בחלק הצפון-מערבי של המדינה. אבני הענבר נוצרות מהתאבנות שרף עצים באדמה. אבנים אלה נוצרו לפני מיליוני שנים, ובחלקן אף ניתן לראות מיני חרקים שטבעו בשרף ונשתמרו כלואים ושלמים בתוך האבן הזהובה. לאחר שנאספו עוברות האבנים תהליך של שיוף והברקה, ומכאן הדרך להפוך אותן לתכשיטים קצרה.

     

    ניתן לבדוק אם אבן הענבר מקורית על ידי חיכוך חזק שלה על הידיים והרחתן: אם יש ריח של שרף עצים הרי האבן אמתית, ובעניין זה כדאי להיזהר כי החיקויים רבים. כמו כן, יש חומרים הנטענים במטען חשמלי כאשר הם מתחככים באבן.

     

    אבני הענבר מכילות חרקים בני מליוני שנים (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    אבני הענבר מכילות חרקים בני מליוני שנים(צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים)

     

    נראה שבליטא לקחו צעד אחד קדימה את נושא אבן הענבר, והם מוסיפים למשקה וודקה אלכוהולי מקומי האבנים אבני ענבר, ולאחר כחודש מגישים אותו עם ארומה של שרף אורנים. בווילנה מצוי מוזאון אבני הענבר ובו תכשיטים מגוונים, אבנים מפוסלות, והסבר על התהליך עצמו של הפיכת האבן הגולמית לתכשיט. כמובן שניתן לרכוש במקום מוצרים, אך באופן כללי בכל רחבי ליטא ניתן למצוא תכשיטי ענבר.

     

    וילנה היא לא עיר קלאסית של שווקים, אם כי המחירים בה לרוב די זולים ביחס לישראל. עם זאת, בכל יום חמישי החל משבע בבוקר ועד לשעות הערב מתקיים שוק איכרים אורגני מקומי שנקרא "טימו טורגוס" (Tymo Turgus). בשוק ניתן לרכוש גבינות ביתיות, פירות, ירקות, מאפים טריים ואפילו סבונים ומוצרי קוסמטיקה טבעיים. לעתים אמני רחוב מבצעים פעלולים ברחבת השוק שכל אורכו כמה עשרות מטרים.

     

     אמני רחוב מבצעים פעלולים בשוק "טימו טורגוס" (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    אמני רחוב מבצעים פעלולים בשוק "טימו טורגוס"(צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים)

     

    ויטאוטאס הגדול

    במרחק של פחות מ-30 ק"מ של נסיעה מווילנה מגיעים לבירה ההיסטורית של ליטא, אל מצודת טראקאי (Trakai) היפהפייה, שנבנתה בתקופת ימי הביניים. המבנה עצמו נמצא במחוז טראקאי, שהוא אחד האזורים התיירותיים שטופי הטבע בליטא. עם ההגעה למקום חולפים על פני העיירה טראקאי, שבתיה בנויים עץ וסביבה, איך לא, יערות ועשרות אגמים.

     

    מצודת טראקאי היא היחידה במזרח אירופה שנבנתה על אי באמצע אגם. כדי להגיע אל המצודה צריך לצעוד כ-300 מ' על גשר מעל למים. המצודה נראית כאילו שלפו אותה מסיפורי אגדות. בכניסה אליה מתנוסס דגל אדום ועליו איור של אביר הרוכב על סוס, השליט החשוב, הגיבור הלאומי של ליטא מתקופת ימי הביניים, ויטאוטאס הגדול (Vytautas). זהו למעשה דגלה הראשון של ליטא עוד מהמאה ה-14.

     

    באירועים רבים משתמשים היום בליטא בשני הדגלים, ההיסטורי והמודרני (המודרני הוא עם פסים בצבעי צהוב-ירוק-אדום). הסוס שעל הדגל ההיסטורי הוא סמל מקומי לבעל חיים עצמתי, שכן במלחמות העבר השתמשו הליטאים בסוסי פוני מקומיים מסוג Žemaitukas, שגובהם כ-1.20 מ', ולמרות קומתם הנמוכה הם נחשבו לחזקים במיוחד. כיום נותרו בעולם רק כמה עשרות סוסים מסוג זה, והם נמצאים בסכנת הכחדה חמורה.

     

    ביולי 1410, לאחר קרב גרונוולד שבו נלחמו הליטאים והפולנים נגד המסדר הטבטוני, הפכה מצודת טראקאי למקום מגוריו של הדוכס ויטאוטאס, ובה הוא גם מת שעה שהמתין לכתר המלכות. מאז מותו הוזנחה המצודה, עד אשר בשנים האחרונות שיקמו את המקום והפכו אותו למרכז תיירותי והיסטורי.

     

    כחלק מכך, יש במוזאון חדרים רבים שבהם מומחשים קרבות העבר, תצוגת ממצאים ארכאולוגיים, חדר עם תצוגה מרהיבה של פורצלנים עתיקים ועוד. מלבד התצוגה העשירה, במהלך חודשי הקיץ מתקיימים בשטח המצודה פסטיבלים העוסקים בתחומי המוסיקה הקאמרית, פסטיבל סרטים, פסטיבל היסטורי ומופעים נוספים.

     

    אחד המקומות הייחודיים בליטא. מצודת טראקאי  (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    אחד המקומות הייחודיים בליטא. מצודת טראקאי (צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים)

     

    דרוסקינינקאי - עיר מבוססת על תיירות מרפא

    מטראקאי המשכתי בנסיעה אל העיר דרוסקינינקאי (Druskininkai), הדרומית ביותר בליטא, הנמצאת על משולש הגבולות עם פולין ובלרוסיה. העיר מבוססת על תיירות מרפא - אמבטיות מינרלים, טיפולי בוץ, חדרי מלח ושפע טיפולים.

     

    בין בתי המלון ואתרי הטיפול והסנטוריומים ניתן ללגום מי מעיינות בטעמים שונים, ממים רגילים ועד למים עם ניחוח גפרתי שלהם מייחסים סגולות מרפא. מומלץ ללגום את המים האלה שלוש פעמים ביום: בבוקר, בצהריים ובערב, לפני הארוחות. ניסיתי, האמת, רק פעם אחת.

     

    בעיירה דרוסקינינקאי האווירה כבדה מעט, רחובותיה רחבים, הבתים ישנים, אך יש בה גם מדשאות וכמה אגמים. יש כאן אפילו מרכזי קניות קטנים. כדי לנסות ולשוות למקום אווירה רעננה וחדשנית יותר הוקמו כאן מיזמים אחדים, כמו פארק מים (Druskininkai Aquapark) ומתחם מלאכותי, הפתוח לאורך כל השנה ובו כמה מסלולי סקי. האתר נחמד מאוד לתיירים וגם למקומיים, שכן כאמור הרבה הרים אין כאן והמקום מהווה תחליף נפלא לחובבי הסקי (רבים בליטא נהנים בימות החורף מסקי במישור).

     

    מתחם מלאכותי ובו כמה מסלולי סקי בדרוסקינינקאי (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    מתחם מלאכותי ובו כמה מסלולי סקי בדרוסקינינקאי(צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים)

     

    לא רחוק מהעיר הוקם הגרוטו פארק (Grūto Park), מוזאון פתוח שבו אוסף פסלים אותנטיים של מנהיגים מהתקופה הסובייטית. הפסלים שעיטרו את ערי ליטא בתקופת הכיבוש הסובייטי "נקצרו" בין השנים

     1989-91, והועברו לחלקת הפארק המוזר והמרתק גם יחד. חשיבותו של המקום, על פי יוזמי הפארק, היא "להראות למבקרים ולדורות הבאים את האידאולוגיה הריקנית של הסובייטים שחיבלו ברוח הליטאית במשך עשורים".

     

    חלק מהפסלים ניזוקו בחמת זעם על ידי אזרחים עוד בטרם הועברו למוזאון, ולפיכך הם מוצבים קטועי איברים. מרבית הפסלים מלווים בתמונות של מיקומם המקורי ובהסבר. לפעמים מתלווה תמונה של הפסל שוכב מרוצץ על האדמה, בדרך כלל בסמוך לכיכר שבה עמד במשך שנים.

     

    ואכן, תחושת המגלומניות והאדרת המנהיג מתעוררת כאן שוב, כשמסתובבים בין עשרות הפסלים. בפארק גם ספרייה של ספרים מהתקופה הסובייטית, אולם נאומים ברוח התקופה, מאות כרוזים ושלטים עם נרטיבים של התקופה החשוכה. החזרה בזמן היא טוטלית.

     

    את ליטא מעטרים עשרות פסלים ברחובות - חוויה אמנותית וויזואלית (צילום: Lithuanian tourist board) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    את ליטא מעטרים עשרות פסלים ברחובות - חוויה אמנותית וויזואלית (צילום: Lithuanian tourist board)

     

    טבע נטו

    לקראת סיום ביקורי הגעתי למקום שכולו חלום - אתר הנופש אספרנזה (Esperanza resort). האתר היפה ממוקם באמצע יער, והוא מבודד ושקט.

     

    הנוף הירוק שוטף את העיניים. יש במקום אגם פרטי שבו ניתן לקחת סירה קטנה ולשוט בהנאה או לצאת לדיג רגוע, או סתם לשוטט במרחבי הטבע וביערות המקומיים, לשחק במגרש הספורט, ופשוט לשכוח הכול ולהתנתק משגרת היומיום. כמו כן, יש כאן מלון בוטיק שנחשב לאחד ממלונות הבוטיק הטובים בעולם, ובו אפשר להשתכן במהלך החופשה.

     

    אין ספק, כמה ימים של ביקור בליטא, החולפים על פני ההיסטוריה של המקום, הקהילה היהודית וכן סיור בין נופיה המוריקים של המדינה, מהווים חופשה מיוחדת.

     

    מלון הבוטיק בעיירה אספרנזה (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    מלון הבוטיק בעיירה אספרנזה(צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים)

     

    מלון טבע חלומי בקרבת וילנה. לה מרידיאן (צילום: Lithuanian tourist board) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים) (צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים)
    מלון טבע חלומי בקרבת וילנה. לה מרידיאן (צילום: Lithuanian tourist board)

     

    מודיעין שלום

    • המטבע המקומי קרוי ליטאס (Litas)
    • המחירים בליטא זולים מאלה שבישראל ומאפשרים חופשה נוחה יחסית מבחינה כלכלית.
    • מידע תיירותי על ליטא: www.lietuva.lt
    • מוזאון הגאון מווילנה (למוזאון שלוש מחלקות עיקריות ברחבי העיר וילנה): www.jmuseum.lt
    • מוזאון אבני הענבר: www.ambergallery.lt
    • המקום שבו נמצא שוק האיכרים האורגני טימו טורגוס בווילנה: Aukštaičių gatvė
    • מידע על מצודת טראקאי, סביבתה והפסטיבלים המקומיים: www.trakai-visit.lt
    • אתר הנופש באספרנזה: www.idwesperanzaresort.com
    • מלון טבע חלומי בקרבת וילנה: www.lemeridienvilnius.com
    • מידע על פארק גרוטו - www.grutoparkas.lt
    • איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל (האיגוד מוציא מדי שנה סיורים של "מצעד החיים" לווילנה ולסביבותיה): www.vilna.co.il

     

    הכותב הוא עיתונאי, טייל ומרצה: omri@tvmedia.co.il

    *Thanks a lot to Ms. Kristina Biraite from the Embassy of Lithuania in Israel for the assistance with this visit in Vilnius and South Lithuania.

     

    הכתבה פורסמה בגיליון נובמבר 2012 של הירחון "טבע הדברים "

    מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים
    דגל ליטא
    צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים
    צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים
    ליד מצודת טראקאי ישנם אגמים שבהם עופות מים
    צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים
    צילום:  עמרי גלפרין, טבע הדברים
    אמנות רחוב מקומית. גזע עטוף סריגים
    צילום: עמרי גלפרין, טבע הדברים
    מומלצים