כריסטופר ווקן: "אני לוקח כל תפקיד שמציעים לי"
התרגלנו לפגוש את כריסטופר ווקן בתפקידים מוזרים ומפחידים, אך ב"כלים שלובים" הוא מגלם מוזיקאי שנאלץ לפרוש בגלל מחלת הפרקינסון. לשחקן בן ה-69 אין תוכניות דומות, אך הוא מבהיר: "זה תפקיד שונה, ולכן אני אוהב אותו". ראיון מיוחד
בסוף שנות ה-80, היה לכריסטופר ווקן פלירט עם הקולנוע הישראלי. הוא הגיע ארצה לצילומי הסרט "לבנון לנצח" (1987) בבימויו של נתנאל גוטמן, בו גילם עיתונאי אמריקני בביירות, ערב הטבח בסברה ושתילה. הוא שב לישראל בהזמנת מנחם גולן ויורם גלובוס כדי להשתתף במיוזיקל "החתול במגפיים" (1988) לצד יוסי גרבר ואמנון מסקין (וגם ג'ייסון קונרי, הבן של...). הרבה זמן עבר מאז, אבל נראה שהזיכרון נותר חד וברור בראשו של השחקן המוערך.
ווקן מסתבך במזרח התיכון ב"לבנון לנצח"
"אני זוכר שהייתי מסתובב ברחוב דיזנגוף בתל אביב", נזכר ווקן בראיון בלעדי ל-ynet. "נהגתי לשבת בקפה כסית, עם כל האמנים המקומיים. חיבבתי את המקום הזה, וגם את הבעלים מויש'ה איש כסית (הזכור מהופעותיו בסרטים "צ'ארלי וחצי", "גבעת חלפון אינה עונה", "ספר נשים" ועוד עד שנפטר ב-1987 מדום לב, והוא בן 39). שמעתי שהוא מת, לא? הוא היה צריך לשמור על עצמו טוב יותר".
ובכן, בניגוד למויש'ה איש כסית, ווקן מקפיד לשמור על הבריאות שלו ובגיל 69 הוא מרגיש טוב, שומר על כושר, וממשיך לעבוד במרץ ולהשתתף בהרבה פרויקטים, וביניהם הסרט "כלים שלובים" של הבמאי ירון זילברמן - עוד שיתוף פעולה שלו עם קולנוען ישראלי, שמתרחש הפעם בניו יורק. בסרט משתתפים גם ישראלים נוספים - מארק איווניר ולירז צ'רכי - וגם כוכבים הוליוודיים בולטים כמו פיליפ סימור הופמן, קת'רין קינר ואומג'ן פוטס.
לאורך הקריירה הארוכה והכל כך פוריה שלו, שיחק ווקן בהמון סרטים וגילם אינספור תפקידים עבור עשרות במאים. הוא זכור לטוב מ"אנני הול" של וודי אלן, "צייד הצבאים" של מייקל צ'ימינו (זוכה פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, עליו זכה ווקן גם בפסלון כשחקן משנה), "באטמן חוזר" ו"סליפי הולו" של טים ברטון, "רומן על אמת" של טוני סקוט, "ספרות זולה" של קוונטין טרנטינו, "תפוס אותי אם תוכל" של סטיבן שפילברג, "סוס אפל" של טוד סולונדז ועוד ועוד. עם זאת, לאחרונה הוא מלוהק כמעט אך ורק לסרטי פשע. תפקידו ב"כלים שלובים" הוא שונה בתכלית.
אבא, לא אבא
בסרט הדרמה של זילברמן, ווקן מגלם צ'לן קשיש שלוקה במחלת הפרקינסון ונאלץ לפרוש מרביעיית כלי המיתר הוותיקה "פוגה", בה היה חבר לאורך יותר משני עשורים לצד שלושה נגנים מוכשרים וצעירים ממנו (הופמן, קינר ואיווניר). פרישתו מביאה לאפקט דומינו של התפוררות היחסים בין חברי הקוורטט, כשהמתחים המקצועיים והאישיים צפים מעל לפני השטח אחרי זמן רב כל כך של עבודה משותפת.
"זה תפקיד שונה ממה שיוצא לי לעשות לאחרונה, ולכן אני מאוד אוהב אותו", מודה ווקן. "זה נכון שאני בדרך כלל אני מגלם דמויות של אנשים מוזרים, אפילו קריפיים, אבל פה קיבלתי הזדמנות לשחק ג'נטלמן מבוגר, סוג של אבא. אני כבר לא מקבל הרבה תסריטים, ובשלב הזה בחיי אני מקבל יותר תפקידים של אבות ודודים. זה מצב חדש בשבילי".
אתה ידוע כשחקן עם כריזמה ועוצמה. היה לך מוזר לגלם תפקיד כזה, של אדם מזדקן ודועך?
"כהכנה לסרט, ירון הפגיש אותי עם מדריכה של חולי פרקינסון שגם מופיעה בסרט, והיא הסבירה לי על ההתמודדות היומיומית של החולים. העניינים הסתבכו בגלל שהיה עלי גם לנגן על צ'לו, מבלי שיש לי איזשהו ניסיון בנגינה על הכלי. הייתי צריך לבלף, וזה הרבה יותר קשה מלדמות נגינה על פסנתר. האצבעות שלך חשופות ואתה צריך להיות מתואם, וזה הופך את זה להרבה יותר מורכב".
לכאורה, יש לא מעט נקודות השקה בין ווקן לדמותו של הצ'לן הוותיק פיטר מיטצ'ל, אולם בניגוד לאדם אותו הוא מגלם ב"כלים שלובים", הוא אינו מתכוון לפרוש בקרוב. "אני חושב שהדבר שאיתו אני הכי מזדהה אצל פיטר זה ששנינו פרפורמרים", הוא מסביר. "הוא מופיע כמוזיקאי, אני כשחקן. שנינו מופיעים מול קהל, חשופים על הבמה. הצופים תמיד בתודעה. אי אפשר לברוח מזה, ואי אפשר להסתיר את זה".
בסרט, פיטר נדרש להשלים עם הגעתו לסוף דרכו האמנותית שלו. בניגוד אליו, ווקן אינו רואה את הסוף וגם לא חושב על כך - גם בגילו המתקדם. קצב העבודה שלו עדיין מרשים (שלושה סרטים בהשתתפותו צפויים לצאת ב-2013). "פיטר פורש כי הוא חייב, הוא לא רוצה בזה, אבל מכיר במגבלות הגיל. אני, בניגוד אליו, מרגיש בשיאי עכשיו. אני לוקח על עצמי כל תפקיד שמציעים לי, כי אני אף פעם לא יודע מתי יפסיקו להגיע ההצעות. אני מבחינתי דואג להיות בכושר, כדי שכשהטלפון יצלצל אוכל להעמיד את עצמי לתפקיד".
איך אתה מתמודד עם הזקנה?
"כשאתה מקבל תפקיד אתה מנסה להזדהות עם ההבטים השונים של חייו, ובמקרה הזה גם הזיקנה, אבל אני עצמי לא מרגיש זקן. אני פעיל ולא מרגיש שמשהו השתנה. אבל אני לא יכול להתכחש לגילי, אני מבין מה קורה. אני מסתכל ביד שלי ומרגיש שזו לא היד שלי, אלא של אדם זקן. זה לא שאני לא חש שאני צריך להספיק דברים לפני הסוף, אני בסך הכל ממשיך לעבוד כרגיל".
לדברי ווקן, העובדה שלו ולאשתו ג'ורג'יאן (לה הוא נשוי 43 שנה) אין ילדים, מאפשרת לו להשקיע זמן רב יותר בעבודתו. "ילדים הם נס, ומעולם לא החלטנו שלא יהיו לנו ילדים", מסביר ווקן. "לכל אחיי יש ילדים, והם ממלאים את ביתי באירועים משפחתיים שונים - כך שאני ואשתי מרגישים שיש לנו ילדים, אלא שאלו לא הילדים שלנו. אבהות ואמהות יכולים להיות דבר נפלא, והם מתאימים לרוב בני האדם, אבל לא לכולם".
כמה רוע אפשר לבלוע?
אחד הדברים המוזרים שעולים במהלך הצפייה ב"כלים שלובים" זה לראות את הדמות הרכה, הטובה והרגישה שמגלם ווקן, המזוהה כל כך עם דמויות של נבלים קולנועיים. לאורך השנים גילם כל כך הרבה כאלה ונחרת בתודעה של הצופים כברנש מפוקפק בעל כריזמה מרושעת. כיום, במבט לאחור, ווקן אינו מתכחש לטייפקאסט איתו הוא מזוהה, ומבחינתו כל עוד הוא מספק לו עבודה, הוא מקבל זאת בברכה.
ווקן ו-וודי אלן ב"אנני הול"
"היו שני סרטים חשובים שהקפיצו לי את הקריירה - 'אנני הול' ו'צייד הצבאים' - ובהם עשיתי תפקידים של גברים מוזרים ואקסצנטרים. איכשהו הדמויות האלו נדבקו אליי, והשפיעו על התפקידים שעשיתי בהמשך. זה לא משהו שבחרתי, אבל אנשים הולכים לראות אותך ומצפים לדברים מסוימים ממך. ואני מרגיש בר מזל שרוצים לראות אותי. שחקנים מובטלים תשעים אחוז מהזמן, כך שכשמגיעה הצעה, אתה לוקח אותה. אין משהו שאני לא יכול לעשות. יש דברים שעשיתי שאני יותר אוהב, יש כאלה פחות. אתה מגלגל את הקוביה כל פעם והולך עם זה".
ב-1985 הקוביה של ווקן התגלגלה בכיוונו של מקס זורין, הנבל הבלונדיני של "רצח בעיניים" - סרט ג'יימס בונד בו זכורה סצינת המאבק שלו עם רוג'ר מור על גשר הזהב בסן פרנסיסקו. זורין נחשב על פי רבים לנבל הקלאסי של סרטי בונד ובסרט האחרון, "סקייפול", חאבייר בארדם אף צבע את שערו לבלונד כהצדעה לדמותו.
ווקן כמקס זורין ב"רצח בעיניים"
ווקן לא ידע על מחווה זאת, ואף מודה כי לא צפה בסרט, אולם הוא מוקיר את ההזדמנות שנפלה בידיו לקחת חלק בפרנצ'ייז זה. "זה נהדר להיות חלק מהסדרה הזאת, גם כנבל. אין הרבה כאלה, ואני יכול להתגאות בכך שאני אחד מהם", הוא אומר.
ומה לגבי דמותו של האן סולו ב"מלחמת הכוכבים" - תפקיד לו היה ווקן מועמד? "הייתי אחד ממאות שחקנים שהציעו מועמדותם. אף אחד לא ידע מה יתפתח מ'מלחמת הכוכבים' ואיזו מהפכה יביא הסרט הזה. מאוד מהר הובהר שלא אתקבל".
אתה חושב שהיית יכול להיות האן סולו טוב?
"לא, ממש ממש לא. לדעתי הייתי האן סולו גרוע מאוד, וטוב שהאריסון פורד נבחר לתפקיד".
כדור בראש
דמות נוספת שבולטת במיוחד בקריירה רבת השנים של ווקן היא דמותו של ניק ב"צייד הצבאים" - חייל אמריקני שנשבה בווייטנאם ועובר עינויים שכוללים גם משחקי רולטה רוסית. לאחר סיום המלחמה הוא נשאר במזרח אסיה, מתקשה להתאושש מזוועות הקרב, ומהמר על חייו שמסתיימים ביריית אקדח לרקה. "זה סרט עם מלא כוח, והייתי בר מזל להשתתף בו", הוא נזכר בסרט שהביא לו זכייה באוסקר. "לפני כן לא עשיתי יותר מדי והסרט הזה הזניק לי את הקריירה".
סצינת הרולטה הרוסית היא סצינה איקונית בתולדות הקולנוע, ואתה עומד במרכזה.
"צילמנו את הסצינה באמצע הלילה במחסן בתאילנד. היו שם הרבה ניצבים שמעולם לא השתתפו בסרט, והאדם שניהל את הקרב היה עורך דין מקומי שההפקה איתרה. זה היה מוזר לעבוד בתנאים האלה, ובסצינה כל כך חזקה. עוד יותר מוזר היה להגיע ליום הצילומים של סצינת ההלוויה שלי. התפקיד שלי כבר הסתיים, אבל צפיתי מהצד, וברור שהיה בזה משהו קריפי".
ווקן ורוברט דה-נירו בסצינת הרולטה הרוסית המפורסמת ב"צייד הצבאים"
ב"צייד הצבאים" כיכב ווקן לצד רוברט דה נירו, ג'ון סאבאג' ומריל סטריפ, בחסות צ'ימינו שהיה אז במאי צעיר עם פיצ'ר אחת באמתחתו. גם ב"כלים שלובים" הוא חולק זמן מסך עם קאסט מרשים עליו הופקד זילברמן, שברזומה שלו הסרט הדוקומנטרי "הכוח לשחות". ווקן מבחינתו התרשם מהיכולות של הבמאי הישראלי הצעיר: "הוא מקצועי מאוד, ואני, כמו גם הופמן וקינר, אהבנו מאוד את התסריט ושמחנו להשתתף בסרט".
עלילת "כלים שלובים" מספרת על הרכב מוזיקלי שהמשך פעילותו עומדת בסכנה, כשברקע התערערות היחסים של חבריו. זה בטח קורה גם על סטים של סרטים.
"לא ממש. בקריירה שלי כמעט לא קרה שעניינים אישיים שערערו את העבודה המשותפת. בניגוד למוזיקאים שעובדים ביחד שנים על גבי שנים, בקולנוע אתה מתכנס לסט צילומים של כמה ימים ואז כולם מתפזרים. אני יכול לזכור אולי פעם אחת או פעמיים שהיחסים האישיים בין שחקנים העיבו על הסרט".
