"סקייפול": ג'יימס בונד מנוער, לא מעורבב
בדיוק בחגיגות היובל לגיבור הקולנועי, מגיע הסרט המושלם. "סקייפול" השאפתני, מעלה לדיון את שאלת התוקף של עולמו וערכיו של ג'יימס בונד, מבלי להזניח את סצינות האקשן המוכרות
חצי מאה עברה מאז לידתו של הגיבור הקולנועי האולטימטיבי – ג'יימס בונד, והנה מגיע הסרט המושלם לציון היובל. "סקייפול" ("Skyfall") הוא סרט חריג בדרך בה הוא מציב כנושאו המרכזי של הסרט, את יסודותיה המיתיים של הדמות. זהו ג'יימס בונד רפלקסיבי, לא רק באופן השטחי בו הוא חוזר על השטיקים הידועים ("בונד. ג'יימס בונד". "מנוער. לא מעורבב"), אלא במובן עמוק ומשמעותי יותר. יש בו בחינה כבדת ראש של הערכים עליהם מבוססת הדמות הותיקה בעולם של טכנולוגית מחשבים ואיומים שהשתנו מאז ימי המלחמה הקרה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
על הבימוי הופקד סם מנדז ("אמריקן ביוטי") וברור כי הוא לקח על עצמו את הפרויקט מתוך החלטה נחושה לטבוע בו חותם ייחודי. בדומה לאופן בו כריסטופר נולאן העז לקחת את דמותו של בטמן ולהשתמש בה כנקודת מפגש רבת פנים לסוגיות פוליטיות וחברתיות עכשוויות, כך שואפים מנדז והתסריטאים של הסרט (ג'ון לוגאן, רוברט וויד וניל פרוויס) להקנות לעולמו של בונד ולדמות עצמה רבדים חדשים.
עוד כתבות על ג'יימס בונד:
הדבר ניכר לא רק באורכו של הסרט (143 דק') ובשאפתנותה של ההפקה. העלילה נעה בין טורקיה לשנחאי, למקאו – אבל חוזרת, בחלקו השני של הסרט, ללונדון ולטבע הפראי של סקוטלנד. רק מעצם הציון של מקומות ההתרחשות, ניתן להבין כי מדובר בתהליך של תנועה מהנופים האקזוטיים המאפיינים את הסדרה, לעבר יסודותיה של הדמות. מהמראה המהמם והצבעוני של שנחאי, חוד החנית של האימפריה הסינית החדשה והטכנולוגיה העומדת לרשותה, לעבר יסודות הזהות הבריטית של הדמות.
לזכותו של מנדז יש לציין כי למרות הרצינות בה נע הסרט במסלול זה, הצד של סצנות האקשן רחוק מלהיות מוזנח. יתרה מזו, כמו בבטמן של נולאן האקשן לא מתפקד כמטרה בפני עצמה, כהזדמנות לספקטקל בידורי, אלא כחלק מהתפתחותו הטבעית של הסיפור. בנוסף משתבח "סקייפול" באחד הנבלים המוצלחים בתולדות הסדרה – ראול סילווה (בגילומו המטריד של חוויאר ברדם). ברמה הסמלית הוא מהווה סוג של תאום רע ופרוורטי לדמותו של בונד, בדומה ליחסים בין בטמן ויריביו בסרטיו של נולאן.
במחזור הסרטים הנוכחי, מאז החל דניאל קרייג לגלם את הדמות, קיבלנו כבר סרט טוב מאוד ("קאזינו רויאל") וחרפה שמוטב לשכוח ("קוואנטום של נחמה"). כעת מגיע הסרט השלישי והטוב במחזור (וללא ספק גם אחד הטובים בסדרה בכללותה).למרות ש"סקייפול" מתקיים במנותק מאירועי שני הסרטים הקודמים, הוא מהווה סגירת מעגל בכל הנוגע לעיצוב של בונד ושל עולמו.
בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון, לאחר שג'ימס בונד והמלכה התעופפו בין שמים וארץ, והוד מעלתה צנחה מהמסוק בצבעי היוניון ג'ק לצלילי נעימת הנושא של ג'יימס בונד. ניתן לחשוב שזה תעלול שיווק מזהיר ל"סקייפול" - וזה אכן כך. אבל במידה רבה זהו גם הטריילר המדויק ביותר לסרט. מיהי הבוסית של בונד "M" (דיים ג'ודי דנץ) – אם לא המלכה עצמה. בעלילת "סקייפול" נקשרת הנאמנות של בונד למולדתו גם ליחסים המורכבים בינו לבין הבוסית. יחסים אלו קושרים בין בונד ובין יריבו, האח התאום ותאב הנקם, בדמות האם.
במהלך מרדף דרמטי באיסטנבול, בניסיון להחזיר דיסק ובו רשימת סוכנים שהסתננו לארגוני טרור, "M" נותנת פקודה לסוכנת בשטח לירות, ביודעה שבונד עלול להיפגע. והוא אכן נפגע, נופל מגובה רב לנהר ונחשב כמת. כאשר מפקדת ה- MI6 הופכת ליעד למתקפת סייבר, בונד חוזר מהמתים. במהלך המתקפה מתפוצץ האגף בו ממוקם המשרד של "M", פעולה שמטרתה לאותת כי יש מי שרוצה את ראשה. בונד חוזר לסייע במציאת האשם גם אם גופו ונפשו טרם החלימו מההחלטה של דמות האם בחייו.
האם בונד הפך למבוגר מדי עבור עבודתו? זו שאלה שנשאלת ישירות ע"י גארת' מאלורי (רייף פיינס) השר הממונה על MI6 , ומי שנדמה כי בכוונתו להביא לפיטוריה של "M". הרלוונטיות של בונד ושל הבוסית שלו מוטלת בספק בעולם בו מתקפות סייבר יכולת לחולל נזק אדיר בלחיצת כפתור. שאלה זו עולה בצורה ישירה במפגש בין בונד וה- ,"Q" החדש (בן וישו). מי שמספק לבונד את הצעצועים המיושנים (אקדח הוולטר פ.פ.ק ומכשיר איתור) הוא גאון מחשבים צעיר, ולא איש זקן המפתח גאג'דטים מכניים משעשעים.
הסרט עוסק בנושא זה בכובד ראש ובמידה מרשימה של מורכבות. זוהי לא רק שאלת כשירותו של בונד, אלא שאלת התוקף של עולמו וערכיו. לא מעט רגעים מהדהדים דיון זה בדרך שנונה (שימוש בדרקוני קומודו, הדבר הקרוב ביותר לדינוזאורים חיים, בסצנה המתרחשת בקזינו נוצץ ואולטרה מודרני במקאו). החזרה לכמה מחפצי בונד המיתולוגיים בחלקו האחרון של הסרט, לא רק מהווה חלק מדיון זה, אלא מהווה רגע סמלי בעל ערך רב שנצבר ב-50 שנות קיומה של הדמות.
