"תקווה בהופ ספרינגס": משבר גיל העמידה
מריל סטריפ וטומי לי ג'ונס מנסים לשקם את האינטימיות שאבדה ב"תקווה בהופ ספרינגס", אך הדמויות השטחיות של הקומדיה האנטי-רומנטית הזו קטנות מדי למידותיהם
יש "תקווה בהופ ספרינגס" ("Hope Springs"), אך לא מדובר בהכרח בתקווה של שני בני הזוג, בגילומם של מריל סטריפ וטומי לי ג'ונס, המנסים להחיות את נישואיהם הדועכים. התקווה היא של האולפנים שהפיקו את הסרט שיצליחו ללכוד את קבוצת הנישה האקזוטית והמקופחת של בני 50+, אלו שהתייאשו מהסיכוי לחזות במוצר הוליוודי שיעניין אותם.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
היתה זו שנת פריחה חסרת תקדים לסרטים המיועדים לשכבת גיל זו - צונאמי אדיר הכולל עוד שני סרטים ("עצם העניין" עם דיאן קיטון וההצלחה המפתיעה של הסרט הבריטי "מלון מריגולד האקזוטי"). מתברר שאין צורך למהר ולנתק את מכונות ההחייאה: יש חיים אחרי גיל 50.
כמו "עצם העניין", גם "תקווה בהופ ספרינגס" הוא מוצר הוליוודי מובהק. ככזה הוא פועל בתוך מסגרת ז'אנרית של קומדיה רומנטית, וליתר דיוק בווריאנט הפסימי למחצה שניתן להגדירו כ"קומדיה אנטי רומנטית": סרטים שעוסקים במערכת יחסים במשבר כרוני ( "עד החתונה זה יעבור"), אך נעים, באופן צפוי, לקראת סוג של פיתרון מנחם.
בעיות בזוגיות ארוכת שנים אינן נושא אידיאלי לקולנוע מסחרי, ובהתחשב בכך, "הופ ספרינגס" מנסה להפתיע במידת כנותו. יחד עם זאת, יש בו קונפליקט פנימי הנובע מהניסיון של יוצריו למנוע את הגלישה למקומות מטרידים וכנים
באמת, מקומות שישבשו את השיקום הרומנטי הנדרש. בגלל מסגרת זו, הדמויות הראשיות מעוצבות באופן שטחי ואמינות הדינמיקה ביניהן נפגעת.
קיי (סטריפ) נשואה כבר 31 שנים ליועץ המס ארנולד (ג'ונס). הילדים כבר פרחו מהקן, וההורים ישנים מזה שנים בשני חדרי שינה נפרדים, על כל המשתמע מכך. מדי בוקר קיי מרפדת את צלחתו של לבעלה בחיוך של ביצים ובייקון, בתקווה שהפעם הוא יטרח להסתכל לעברה במקום לקרוא בעיתון.
באקט של יאוש, קיי מכריחה את ארנולד להצטרף אליה לחופשה טיפולית בהופ ספרינגס שבמדינת מיין. במשך מספר ימים הם יעברו טיפול זוגי אינטנסיבי בקליניקה של ד"ר פלד (סטיב קארל בהופעה מאופקת במיוחד). הנושאים שעליהם מסרב ארנולד לדבר יועלו, ותיבדק האפשרות להחזיר את האינטימיות לחיי בני הזוג.
שחקנים גדולים, תפקידים קטנים
הפרדוקס שבו לכוד הסרט נובע מכך שהתנאי להפקתו היה, מן הסתם, היכולת להשתמש בשני שחקנים מהוללים בתפקידים הראשיים. אך הבחירה, המוכיחה את עצמה מבחינת איכות המשחק המופגנת, מסיטה את תשומת הלב מהדרמה של הדמויות למפגש הפסגה בין שני השחקנים.
לאחר שסטריפ הפכה להיות וריאציה על עורכת "ווג" אנה וינטור ב"השטן לובש פראדה" (סרט של דיוויד פרנקל, שביים גם את הסרט הנוכחי), ושלטה בפרלמנט הבריטי ביד רמה כמרגרט ת'אצר ב"אשת הברזל", עדינותה של קיי אינה יושבת עליה היטב.
טומי לי ג'ונס מזוהה עם דמויות קשוחות המקמצות במילים בז'אנרים "גבריים" של פעולה, מלחמה, פשע ומערבונים. אפילו כשהוא משחק בקומדיה, כסוכן K בסרטי "גברים בשחור", הדינמיקה הקומית בינו לבין וויל סמית מבוססת על הכרכור המתמיד של סמית מסביב לג'ונס, בניסיון להפיק מהאחרון תגובה אנושית. די דומה ליחסי סטריפ וג'ונס בסרט הנוכחי.
סטיב קארל הוא פחות מטפל זוגי ויותר ג'יימס ליפטון (המראיין החנפן של "סטודיו למשחק") המארח את שני השחקנים על ספה אחת: לא דינמיקה זוגית אלא "מאסטר קלאס" בנושא אינטראקציות זוגיות לקויות. הפגנת רגש בצד הדובר, וג'סטה משלימה בצד השני של הספה. כמו בהופעות השקטות של ג'ק
ניקולסון ("אודות שמידט"), גם ג'ונס וסטריפ עשו דרך ארוכה מדי במגוון רחב מדי של תפקידים איקוניים בכדי שיוכלו לחזור ולהיטמע בתפקידי "מר וגברת סתם" המצויים במשבר נישואים.
הבמאי פרנקל מנסה באופן קצת נואש להילחם בסרטו שלו. לאחר הסצינות ממושכות והסטטיות בחדר הטיפולים הוא מרכך את האווירה במונטאז'ים המציגים את יופיו של האזור בו מתרחשת העלילה. הפסקול המלווה עוזר להסביר את המוטיבציה הדרמטית ("Let's Stay Together" של אל גרין) לבטא את הכאב העולה בתהליך ( "Why" של אנני לנוקס) וכמובן - לא לאפשר לנו לאבד תקווה ("It Ain't Over 'Til It's Over" של לני קרביץ). "תמונות מחיי נישואים" זה לא.
