שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אל תפילו אותן בפח
    אל תתנו לתומכי ההפלות להטעות אתכם: ההלכה לא מתירה הפלות, אלא במקרים של חשש לבריאות האם. מי שלומד תורה כסדר יודע כי הפלה "סתם, כי לא בא לי תינוק" כמוה כהרג או כרצח. תלוי לדעת מי מהפוסקים שואלים
    בפולמוס סביב סוגיית ההפלות שהתעורר לאחרונה, מנצלים תומכי ההפלות, לא פעם, את העובדה כי הם פונים אל קהל החסר ידע בסיסי בתלמוד ובהלכה. לא אחת, הם מוציאים דברים מהקשרם, כשהמטרה מקדשת את האמצעים: להוכיח כי הפלה אינה רצח, והרבנים מחמירים לשווא.

     

    כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

    כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו

     

     

    היסמכות על מי שזורק טיעונים הלכתיים, מתוך ידע תיאורטי, כמוה ככניסה לניתוח שיבוצע על ידי מי שקרא את כל ספרי הרפואה, אך מעולם לא עבד במחלקות בית החולים. כשאתם מקשיבים לטיעונים המבוססים על סקירה, ואף סקירה חלקית מאוד, של טקסטים תורניים, אתם מקשיבים ל"רופא" שמעולם לא למד רפואה.

     

    לימוד הלכה איננו סקירת טקסט בעלמא. לפסיקת ההלכה יש שיטה, הנמסרת מדור לדור ומפוסק לפוסק. מלבד הלכות פסוקות וברורות, כאשר קיים מקרה המצריך החלטה לגופו, גם תלמיד חכם גדול אינו יכול לשמש כפוסק הלכה, אם לא השתלם בפסיקת הלכה אצל פוסקים אחרים. אפילו ראש ישיבת פוניבז', הרב אליעזר מנחם שך זצ"ל, לא היה פוסק הלכה – אף שהיה תלמיד חכם גדול, מכיוון שלפסיקה נדרשת פרקטיקה, בנוסף לידע תיאורטי.

     

    דוחים את השכינה

    נדגיש: אין בהלכה שום היתר להפיל תינוק מטעמי חוסר נוחות, ולא מטעמים כלכליים, או מכל סיבה אחרת, שבבסיסה עומד הטיעון "לא בא לי תינוק". כל הדיונים ההלכתיים אודות הפלה, מופיעים רק בהקשרים בריאותיים: חולי האם, סכנה הנשקפת לחייה, או מחלה של העובר (במקרה הזה קיימת מחלוקת קשה בין הפוסקים, ורק מיעוטם מקלים, ומתירים להפיל).

     

    כבר בתחילת ספר בראשית מופיע הפסוק "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם" (בראשית ט"ו). מה זה "דם האדם באדם", מדוע לא מספיק "שופך דם האדם דמו יישפך"? מי הוא אותו אדם שנמצא בתוך אדם אחר? כפי שמסביר א' ישמעאל במסכת סנהדרין מדובר כאן בעובר, כמובן.

     

    מקור קדום נוסף המזהיר מפני הפלה, הוא הזוהר בפרשת שמות: "שלושה אנשים הדוחים את השכינה מהעולם וגורמים שהקב"ה לא ידור בעולם, ובני אדם צועקים ולא נשמע קולם...

    מי שהורג בניו, אותם עוברים, שמתעברת אשתו וגורם להריגתם במעיה סותר את בניינו של הקב"ה ואת אומנותו. יש מי שהורג אדם, וזה הורג את בניו... והקב"ה מסתלק מהעולם, וחֶרֶב ורעב ומוות באים על העולם... זכאים הם ישראל, שאע"פ שהיו בגלות מצרים... שאף על פי שנגזרה הגזירה 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', לא נמצא ביניהם מי שהרג עובר במעי אשתו, כל שכן אחר כך, ובזכות זה יצאו ישראל מהגלות" (דף ג' עמ' ב', מתורגם מארמית).

     

    לבני ישראל במצרים היו כל התירוצים להפלה: הם ונשותיהם עבדו עבודת פרך, מדוע לאפשר להיריון "להכביד" על האישה? על הבנים שעתידים להיוולד, נגזרה גזירת מוות. מדוע לא להפילם, טרם יצאו אל אוויר העולם, ותנחת עליהם הגזירה? אבל הם לא השתמשו בתירוצים האלו, ולא דחו את השכינה, כפי שהזוהר מזהיר, ובזכות זה יצאו מגלות מצרים.

     

    לא סתם כי מתחשק לנו

    התורה נלמדת כיחידה אחת. כל מילה ב-2,772 דפי הגמרא קשורה לכל מילה אחרת, מילה אחת לא יכולה לבוא במנותק ממילה אחרת. כך גם לגבי המפרשים, שום מפרש לא יכול לסתור את דברי הגמרא, וכשהוא מפרש, הוא מפרש בהקשרו.

     

    לכן, כשרש"י מתייחס לעובר ואומר: "שכל זמן שלא יצא לאוויר העולם לא נפש הוא" (סנהדרין ע"ב), לא ניתן לעקור את הסברו מתוך ההקשר: הסיבה שמאפשרים להרוג את העובר היא ש"האישה שהיא מקשה לילד"! ומכאן, אם האשה מקשה לילד, והילד עלול להרוג אותה, אז מתייחסים אליו כ"לא נפש", ומותר להרוג אותו.

     

    גם הרמב"ם שמתיר (הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א' הלכה ט'), בעקבות הגמרא, לחתוך את העובר במעי אמו, עושה זאת מכיוון שהעובר נחשב "רודף", כפי שהוא מסביר שתי הלכות קודם לכן. מי שרודף אדם אחר, מותר להרוג אותו. אם התינוק מסכן את חיי אמו, מותר להורגו, ולא סתם "כי מתחשק לנו".

     

    מי שלומד תורה כסדר יודע, שבמקרים אחרים, כשאין סכנה לאם, אסור להרוג את העובר. ור' יוסף מטראני (המהרי"ט) אף כותב זאת במפורש, בתשובה שלו שעוסקת בהפלה (ח"א סי' צז).

     

    הפלה - הרג עד רצח

    כשרוצים להראות שהפלה מותרת, מצטטים את הרב ולדנברג, בעל ה"ציץ אליעזר", מגדולי הפוסקים בדורנו. לרב ולדנברג כתפיים רחבות משלו, ואיני מתיימרת להיות פוסקת או מכריעה בהלכה, אך אבהיר: דעתו היא דעת מיעוט, ובהלכה הולכים אחרי הרוב.

     

    גם הרב משה פיינשטיין, שנחשב לפוסק מקל, ולא מחמיר, יצא נגד פסיקתו ("אגרות משה" ז', חו"מ ס"ט), וכתב במילים קשות

     כי הפלה מותרת רק במקרים של הצלת האם, ובכל מקרה אחר אסור. וכן, כתב ש"שאסור בדין רציחה ממש כל עובר, בין כשר בין ממזר בין סתם עוברים ובין הידועים לחולי תיי-זקס שכולן אסורין מדינא ממש, ואין לטעות ולסמוך על תשובת חכם זה".

     

    מי שמעוניין לקרוא סקירה נרחבת מאוד של מקורות בסוגיה, כדאי לו לעיין בפסק של הרב עובדיה יוסף ("יביע אומר", חלק ד', "אבן העזר", סימן א'), ודווקא בפסק דין שהתיר הפלה, במקרה שההריון סיכן את חיי האם, לאחר שצרף פרמטרים הלכתיים רבים כדי להתיר זאת, ולא, כפי שאולי יחשבו "סוקרי הספרות" למיניהם, שזה מותר אוטומטית.

     

    נזכיר כי כל אחד שנתקל בשאלה צריך לשאול רב, ולא להחליט בעצמו. תזכרו: החלטה בהלכה ללא רב, דומה להחלטה על ניתוח ללא רופא. כמעט מיותר בעיני להזכיר כי אגודת "אפרת", נגדה יצאו המאמרים האמורים, אינה מתערבת כלל במקרים רפואיים, שבהם מתירה ההלכה להפיל, כי אם יוצאת נגד הפלה ללא כל סיבה, שהינה הרג עד רצח, תלוי לדעת מי מהפוסקים, ובכל מקרה איש אינו מתירה.

     

    • הכותבת הנה עיתונאית וחברת פורום "השלמה" לקידום יחסי חרדים-חילונים בארץ

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אם התינוק מסכן את חיי אמו, מותר להורגו, ולא סתם "כי מתחשק לנו"
    צילום: אורות
    מומלצים