שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מסע צלב: המיעוט הנוצרי חי כאן בפחד
    בסך הכל רציתי לשחזר את חוויית הילדות שלי, שמרכזה קינאה עזה בחגי הנוצרים העליזים. אז הגעתי לנצרת, ופגשתי אנשים מפוחדים ועצובים: "אנחנו נרדפים על אמונתנו ממש כפי שאתם הייתם נרדפים עד שמצאתם את המקלט כאן, בארץ ישראל"
    נולדתי בברלין בשנת 1964, משפחה יהודית בלב מעוז נוצרי. משחר ילדותי אני זוכר יותר מכל את הרחובות והעיר המתקשטים להם באדום-לבן, ואת השלג הנערם על עצי האשוח הרבים. הילד הקטן שהייתי בכה מרה מדוע כל הילדים מקבלים מתנות - ורק אצלו בבית אין עץ ואין שמחה. הייתי מיעוט עצוב.

     

     << כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו  >>

     

     

    ארבעים שנים לאחר מכן הגעתי לעיר נצרת, כדי לשאוף מקרוב זיכרונות ילדות. זה לא עניין של אמונה, אלא של חוויה. כמי שגדל רוב חייו בנכר, יש משהו עגום בחוויית החגים שלי: צמים ביום כיפור, אוכלים דיקטים בפסח, ובונים סוכות רעועות. רק בפורים המתקרב שורה השמחה גם במעוננו. 

     

    "לנו אין גבולות או צה"ל שישמור עלינו". ביקור אצל בשארה שריאן בנצרת    (צילום ועריכה: מישל דור)

    "לנו אין גבולות או צה"ל שישמור עלינו". ביקור אצל בשארה שריאן בנצרת    (צילום ועריכה: מישל דור)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    אצל הנוצרים, לעומת זאת, מרחפות להן כרכרות קסומות וזוהרות, סנטה קלאוס מחלק מתנות – ואין כמו הזיקוקים לרגל השנה החדשה. נצרת היא ללא ספק העיר הכי מזוהה עם הנצרות בישראל. מורה הדרך שלי, בשארה שליאן (57), הוא ערבי נוצרי שעדיין שט בין יבשות בעצם היותו רב חובל של ספינות סוחר.

     

    "אני נוצרי אורתודוקסי השייך למעשה לפלג הכנסייה היוונית, ואילו אשתי היא קתולית המאמינה במערב ונציגה הוא האפיפיור", הוא מספר. "אם אתה חושב שרק אצלכם ישנם חילונים, דתיים חרדים ואפילו קיצונים – המצב אצלנו דומה, וכמות הפלגים גדולה ביותר. חלקם מחרימים זה את זה.

     

    "למרבה הצער, בניגוד אליכם – חל עלינו איסור חמור להינשא בנישואי תערובת בין הפלגים הנוצריים השונים, אלא אם כן ממירים את הדת לחלוטין. זו תופעה שאני לא מבין, כי הרי בסופו של דבר, מדובר בפלגים מקרב אותה דת המאמינה בישו ובאלוהים".

     

    שונאים אתכם? רודפים אותנו

    כשאני מבקר בנצרת, ביתו של בשארה מקושט וחגיגי, אך חילוקי הדעות רוחשים אפילו בנוגע לתאריך שיש לחוג בו את

    הכריסטמס - הפלג המרכזי חוגג ב-26 לדצמבר, ואילו זה של מארחי - ב-7 לינואר. אבל החיכוכים המהותיים בין הפלגים הנוצריים, הם כאין וכאפס לעומת מתחי האמונה בין הערבים הנוצרים למוסלמים בנצרת.

     

    בשארה שליאן מביט סביב ממרפסת ביתו, ומנפץ את התמונה הפסטורלית: "אתם היהודים סובלים ונרדפים מאז ומתמיד", הוא אומר. "כיום אתם מיעוט ו'עצם בגרון' של המזרח התיכון. אבל אנחנו, הערבים הנוצרים, במצב הרבה יותר קיצוני וגרוע מכם. בהיותנו מיעוט של 35% בעיר שבה הרוב הוא מוסלמי, שמתעב אותנו - אנו חשופים יום-יום להתנכלויות ולשנאה, אבל אין לנו גבולות או צה"ל שישמור עלינו. שנאת המוסלמים כלפינו היא כה עזה, עד שמדובר באווירה של לא פחות מטרור, ובתחושה קיומית שאנחנו כאן על זמן שאול בלבד".

     

    בנקודה הזו הכל התהפך עבורי: לא עוד קישוטים, עצים וחגיגה על פני השטח. לא עוד שירי חג המולד, או עצי אשוח ודנדוני פעמונים - אלא הבנה כי מתחת לפני השטח, הנוצרים של נצרת נידונים לכליה.

     

    "אתה חושב שהערבים המוסלמים שונאים אתכם, היהודים?" תוהה תושב מקומי, אחד מיני רבים שסירב בתוקף להזדהות מחשש פן יבולע לו. "אנחנו ראשונים בתור לשחיטה, ורק אז תורכם. לא תמצא פה איש שידבר איתך לציטוט, כי אנו חיים תחת משטר של אימה ופחד. וכל זאת בגלל אמונתנו הדתית".

     

    "בקרוב, נצרת ללא נוצרים"

    השיטוט שלי בעיר מלמד אותי כי החיוכים המזמינים מתחלפים כהרף עין במסכה קרה, כאשר אני רק מזכיר את היחסים שבין הנוצרים למוסלמים בעיר. טריקות דלת וקשר של שתיקה מעידים כאלף מונים כי אמונתו של אדם עלולה לעלות לו בחייו. מצביעי בנט וליברמן בעיר הם נוצרים בעיקר. "רק הקיצונים הימנים יכולים לשרת את האינטרסים שלנו, ולו כדי להגן עלינו מהכחדה", אומר אחד מהם.

     

    בשארה, היחיד שהסכים לדבר ללא מורא, מבהיר כי "תוך כמה עשרות שנים לא יהיה ולו ערבי נוצרי אחד בנצרת. מה שהכי מקומם הוא שמצד אחד, אנחנו שנואים על ידי היהודים שעבורם כל ערבי הוא אויב, ללא כל קשר לאמונתו – ומן הצד השני, אנו היעד הראשון של הערבים המוסלמים ששונאים אותנו פי-אלף מאשר אתכם. אנחנו הולכים להיעלם מנצרת, ואלוהים ישמור מה יקרה אתנו בעתיד, כי אנו לא מתרבים בקצב שיכול לשמור על הקיום שלנו. זה מצמרר".

     

    מסקנות של מיעוט על מיעוט

    תושב נוצרי אחר אומר לי בכאב: "אני ערבי נוצרי, אגב אחד מאלף שוטרים שמשרתים כאן נאמנה את מדינת ישראל. אני תושב המדינה, והדת שלי מהווה עבורי סכנה קיומית. אנחנו נרדפים על אמונתנו,

    ממש כפי שאתם הייתם נרדפים עד שמצאתם את המקלט כאן, בארץ ישראל", אמר לי בחיוך מריר, ושחרר אותי לדרכי.

     

    הביקור בנצרת ניפץ את המנורות הצבעוניות שבזיכרונות ילדותי המתוקים, והזכיר לי שהאמונה העמוקה שלי במדינה שלי שבה אני חי, היא זו המעניקה לי, בסופו של דבר, מקלט ומבצר. אנו בני משפחת דור, מחוברים בחיבור אמיתי ודתי עם מיליוני היהודים שמאמינים בדיוק באותו הדבר.

     

    נכון, יש בינינו פלגים שונים, אבל אין שנאה אמיתית, ועם כל הקושי – גם לא איום קיומי מהסוג שחווים שכנינו. הקשר האמיתי בין דת למדינה, הוא בעובדה שביום כיפור אתה לא חייב לצום, אבל אין כמו ההתרגשות לראות מדינה שלמה שנעצרת. אולי קשה להיות יהודי, אבל ככל הנראה קשה הרבה יותר להיות ערבי-נוצרי בארץ ישראל.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מישל דור
    על זמן שאול. בשארה שליאן
    צילום: מישל דור
    צילום: ירון ברנר
    מישל דור
    צילום: ירון ברנר
    מומלצים