שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חדרן אולימפי
    איילה סטאין, המרתוניסט שייצג את ישראל באתונה ובבייג'ינג ממשיך להתפרנס מעבודות מזדמנות ומנקה חדרים במלון בת"א. "אני מתבייש ואפילו סובל מבעיות נפשיות. לא יכול להיות שאחד שהביא כבוד למדינה, לא מסוגל למצוא עבודה בספורט"
    איילה סטאין, האתלט המבוגר ביותר באולימפיאדות אתונה ובייג'ינג, קצת מתבייש להצטלם בזירת העבודה החדשה שלו. מלון "דן פנורמה" בת"א, מעסיקו החדש, העניק אישור לצילום כל תמונה אותנטית שנרצה, אבל סטאין העדיף להסתפק בעמידה בפרוזדור הקומה, ליד החדרים שבהם ניקה וסידר את המצעים קודם לפגישתנו. "זה מספיק", אומר סטאין בחיוך, ומוסיף שיש גבול לכל דבר.

     

    עוד ב-ynet ספורט:

     

    זאת העבודה החדשה של רץ המרתון האולימפי: חדרן במלון בתל אביב. "נכון שאף אחד לא מכיר אותי כאן" הוא מספר, "חוץ מכמה שאלות מהצוות כאן, כמו 'איך הגעת לעבודה הזו?' אבל אני אומר: אין עבודה שלא מכבדת את בעליה. אני צריך כסף, ו־4,000 שקל הם בשבילי משהו. במיוחד אם אני צריך לשלם 2,500 שקל עבור שכר דירה בתל־אביב, ויש לי ילדים שצריך לעזור להם". לסטאין שמונה ילדים, אבל חלקם מבוגרים שכבר הסתדרו לבד".

     

    איילה סטאין בבית המלון (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
    איילה סטאין בבית המלון(צילום: ראובן שוורץ)

     

    רק לפני תקופה קצרה צולמת בעבודה, כמאבטח במשחקי כדורסל.

    סטאין: "זו עבודה של פעם שבוע, ככה שאינה מספיקה כדי להתפרנס. מאחר שאני

    כבר לא מקבל כסף משום גורם, כולל היחידה לספורט הישגי שתמכה בי בתקופה הארוכה שלי כאתלט אולימפי, חבר אמר לי שהוא יכול לסדר לי עבודה כחדרן. בגלל חוסר ברירה הסכמתי. בשש אני קם, בשבע אני כבר בעבודה עד ארבע.

     

    "מה שקצת מפריע לי, שזו בכלל עבודה של בנות. יותר גרוע מזה, אני מתבייש ואפילו סובל מבעיות נפשיות בתקופה הזו, כי לא יכול להיות שאחד עם הישגים שהביאו כבוד למדינת ישראל, לא מסוגל למצוא עבודה בספורט. הרי יש לי כל־כך הרבה ניסיון וגם תעודת מאמן, ובתקופות מסוימות אימנתי את גזאצ'ו, זמירו ובריהון, מטובי המרתונסטים בארץ. עד היום אני לא מבין למה זרקו אותי מעבודת האימון בפנימיית המחוננים בנעורים. זה לא נראה מסיבה מקצועית".

     

    איילה סטאין בעבודה כמאבטח (איור: אורן אהרוני) (איור: אורן אהרוני)
    איילה סטאין בעבודה כמאבטח(איור: אורן אהרוני)
     

     

    איזו עבודה היית רוצה?

    "יש אלפי בתי־ספר בארץ. מה, עם כל הניסיון וההכשרה שיש לי, לא יכולים לעזור לי למצוא עבודה עם בני נוער?"

     

    חגיגת תקצירים ב-ynet ספורט

     

    אולי לא יודעים איפה אתה נמצא.

    "בעצם אתה צודק. אף אחד לא מתעניין ושואל. כולם נעלמו לי. אם לא היית מתעניין בי, לא הייתי משיג אותי היכן שהשגת וכולם היו ממשיכים לא לדעת. כנראה שבארץ צריכים לקשקש, לשקר ולעשות עוד דברים דומים כדי שיידעו מה קורה איתך".

     

    סטאין במרתון טבריה 2011 (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
    סטאין במרתון טבריה 2011(צילום: אורן אהרוני)
     

     

    באתלטיקה העולמית הוא מפורסם יותר אפילו מאשר בארץ, בזכות היותו האתלט־גבר המבוגר ביותר בשתי באולימפיאדות בהן השתתף. רק אחת, הספרינטרית הג'מאייקנית המפורסמת מרלן אוטי (ילידת 1960), הייתה מבוגרת ממנו. סטאין לא בולט רק בזכות גילו, אלא גם ובעיקר בזכות היותו בעל השיא הלאומי במרתון, 2:14.21 שעות, ושורת הישגים שאף לא ישראלי אחד התקרב אליהם במרוץ האולימפי הארוך ביותר. הוא דורג במקום ה־20 המאוד מכובד באולימפיאדה (אתונה 2004, כאשר היה בן 41) ובמקום ה־19 באליפות העולם (אוסאקה 2007, בהיותו בן 44).

     

     

    בכל אולימפיאדה או אליפות עולם, התקשורת בעולם מחפשת כמובן דמויות יוצאות דופן, ושואלת אותו איך אפשר לרוץ באופן מקצועני בגילים האלה. כבר אמרנו: האתלט הבכיר המבוגר ביותר. או־טו־טו סוגר 51. לפי תעודת הזהות שלו, המרתוניסט כבר בן 58, אבל הוא ממהר להכחיש. "הספירה האתיופית מקדימה את יתר חלקי העולם בשבע שנים, כך שהדברים הכתובים בתעודת הזהות שלי אינם נכונים. באתיופיה השנה היא 2005".

     

    סטאין באליפות אירופה בברצלונה 2010 (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
    סטאין באליפות אירופה בברצלונה 2010(צילום: אורן אהרוני)
     

     

    איך רצים בגיל שלך ועוד משיגים תוצאות?

    "אני תמיד מביט למעלה ואומר תודה לאל שחנן אותי בתכונות שנתן לי. כל השאר תלוי בבן־אדם, ותמיד, מאז שהתחלתי לרוץ, עשיתי הכי טוב כדי להצטיין".

     

    האמת היא שלנוכח הירידה שחלה אצלו בשנתיים האחרונות, הכנו עצמנו לראיון פרישה. זהו, שעוד לא. "בעוד שלושה חודשים אדע בדיוק אם אני ממשיך או פורש. בינתיים עדיין מתאמן לבדי. אם מישהו יסכים לעזור לי, ואני לא מבקש תרומות אלא עזרה אמיתית לספורטאי מקצוען, אנסה לקבוע את המינימום לאליפות העולם במוסקבה הקיץ. עד עכשיו הסתדרתי כי היו"ר הקודם של איגוד האתלטיקה, שלמה בן־גל, היה כמו אבא שלי ותמיד שאל איך אפשר לעזור. מאז שהוא פרש, אין כתובת. אולי היו"ר החדש, דורון קופמן, ירצה לדבר אתי ואז נראה מה אפשר לעשות".

     

    שלמה בן גל. סטאין: "מאז שהוא פרש, אין עם מי לדבר" (צילום:  מור שאולי) (צילום:  מור שאולי)
    שלמה בן גל. סטאין: "מאז שהוא פרש, אין עם מי לדבר"(צילום: מור שאולי)

     

    סטאין הוא בלי ספק ספורטאי שהגיע מרקע אחר. רק כשהתקרב לגיל 30, מקרה נדיר, גילה בגלל מצוקת... עודף משקל, שיש בו פוטנציאל להצטיין בספורט. "אחרי שעליתי לארץ ב-1991, במבצע שלמה, פתאום הוספתי שבעה-שמונה קילו, עם יותר מדי שומן. איך זה? באתיופיה הייתי כל הזמן פעיל, כאן לא עשיתי כלום. כשעליתי במשקל, התחלתי לרוץ כדי לרדת ולחזור להיות כמו שהייתי קודם".

     

    בעיר הולדתו גונדר, באיזור ההררי של אתיופיה, כילד וכנער, הוא הסתפק בריצה עם חבריו לבית־הספר כדי להגיע בזמן לשיעור. "זו הייתה דרך של 45 דקות לכל צד, וידענו שאם אנחנו לא מגיעים בשעה 8 לתחילת השיעור, כולנו חוטפים מכות. ככה זה באתיופיה. מצד שני, בגלל הנסיבות לא חשבתי אז להיות ספורטאי. היום אני מאמין שאם הייתי מתחיל בגיל צעיר, וצובר עוד ניסיון במשך כמה שנים, יכולתי להגיע למדליה אולימפית".

     

    "אם הייתי מתחיל בגיל צעיר, הייתה לי מדליה אולימפית" (צילום: טל שחר) (צילום: טל שחר)
    "אם הייתי מתחיל בגיל צעיר, הייתה לי מדליה אולימפית"(צילום: טל שחר)

     

    עם עלייתו ארצה, התחיל לעבוד בניקוי ענפי בננות, ואחר כך בבית חרושת לאלומיניום. בהמשך עבר להתגורר בקרוואן בחצרות יסף ועבד בגינון. "כשהחברים הבינו שיש לי מהירות" הוא נזכר,"הם הציעו לי לנסות להיות ספורטאי ואולי להרוויח מזה קצת כסף. במרתון הראשון שלי פרשתי אחרי 21 קלומטר, כי התחלתי יותר מדי מהר. במרתון טבריה 93' כבר קבעתי 2:34, שהיא תוצאה לא רעה לשלב כל־כך מוקדם בקריירה. כך הפכתי לספורטאי".

     

    שנה אחר־כך בחר לנסות לרדת לריצת 10,000 מטר. ב-1994, בהדרכת אלוף העבר והתזונאי יאיר קרני, כבר זכה באליפות ישראל. במשך מספר שנים רץ לכל מרחק ארוך אפשרי, והשיג שיאים לאומיים בריצת כביש ל־10 ק"מ, ריצת שעה, 20 ק"מ, 25 ק"מ, חצי מרתון, 30 ק"מ ומרתון. בצד הסכומים הלא גדולים שהרוויח ועזרו למחייתו, הוא דאג לשפר בהתמדה את תוצאותיו. בסביבות גיל 38 הפך למרתוניסט מוביל.

     

    המדריך למרתוניסט המתחיל

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הישג השיא שלו היה, כאמור, באולימפיאדת אתונה. על אף גילו המופלג לכאורה, 41, הוא דורג במקום ה־20 בין יותר מ־100 רצים, אבל לא פחות מרתקת הייתה הדרמה בשלבי הסיום. דרמה אופיינית לספורטאים שאינם מטיבים לדבר אנגלית. "הגעתי לקו הסיום, אבל היה נדמה לי שהשופטת סימנה להמשיך עוד סיבוב. אחרי שעשיתי את הסיבוב הזה, ירדתי למקום ה־27. המשלחת הישראלית עירערה בטענה שלא הבנתי את ההוראה ואיפה הסיום, מה שבאמת קרה, וקיבלו את הערעור. הוחזרתי למקום ה־20".

     

    "נכון שצריך להילחם עם כל מיני תופעות בגילי", הוא מודה. "הרגליים שלי מפורקות מרוב מאמץ, אבל זה בסדר ואתגבר. גם הכתפיים לא מגיבות טוב לעבודה החדשה שלי. אבל אני לא מוותר. לפני כמה
    ימים נפטר אבי והייתי צריך להפסיק להתאמן. עכשיו אני מחדש את האימונים. אמנם בכמויות קטנות מאלה מאשר קודם, בערך 25 קילומטר ביום, כדי לשמור עדיין על הסיכוי לקבוע את המינימום למוסקבה, למקרה שמישהו ייתן לי סיוע".

     

    אתה רואה סיכוי שעוד תקבל את הסיוע הזה?

    "תבין, אני לא מבקש תרומות אלא סיוע לאתלט עם הישגים. מגיע לי עוד צ'אנס, להתאמן ולנסות להשיג תוצאה שתיתן לי אפשרות לייצג עוד פעם את המדינה".

     

    עד אז, הוא מתייצב כל בוקר ב־7.00 במלון, מחליף למדי העובד, נכנס לחדר ומתחיל בעבודות הניקיון וסידור המיטות. וזה האיש שייצג את ישראל בשתי אולימפיאדות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים