כל יום פורים: 10 סיבות ליצור פינת תחפושות בבית

פורים מתקרב בצעדי ענק והנושא מעסיק הורים וילדים כאחד: למה מתחפשים? איפה קונים? איך מכינים? בפורים יש לגיטימציה חברתית לצאת מהבית בשינוי זהות - והשמים הם הגבול.

ילד יכול להתחפש לילדה, בוגר לתינוק, חסר ביטחון לרוקיסט וילדה יפה למכשפה ואף אחד לא ירים גבה. להפך, ככל שהניגוד בין התחפושת למחופש גדול יותר, כך התחפושת נחשבת מוצלחת יותר.

מהטורים הקודמים של ליאת קרן :

• "ואם אמות בלילה בחלום?": פחד מוות אצל ילדים
  

• לא רק שחור-לבן: ללמד את הילדים לחשוב חיובי
  

• "אין לי חברים!": כיצד לטפל בבעיות חברתיות
  

מעבר להנאה שבדבר, יש בהתחפשות ערך רב עבור הילדים, אז למה לשמור את החגיגה רק לפורים? אני ממליצה בחום ליצור בבית פינה שתאפשר לילדים נגישות לתחפושות בכל ימות השנה, באמצעות ארגז, מזוודה או מתלה קולבים שעליו מגוון תחפושות ואביזרים שיוכלו לשמש אותם במשחק יומיומי.  

דאגו שבפינת התחפושות יהיו מגוון תלבושות מנושאים שונים, לא רק שמלות נסיכות לבנות ונינג'ות וגיבורי-על לבנים. חשוב שיהיה בה מגוון מגדרי כמו גם רגשי -תחפושות מפחידות או מצחיקות, תחפושות מקוריות ותחפושות מוכרות מהאגדות. בזמנים שונים יתחבר הילד לסוגים שונים של תחפושות, והמגוון יאפשר לו להתנסות ולחוות דמויות שונות ביתר קלות.

1. לתת ביטוי לעצמאות

הבחירה של הילד בתחפושת מסוימת על פני אחרת נותנת לו תחושת עצמאות ויכולת ביטוי אישי. בכך הוא אומר: אני יכול להיות "בכאילו" מי שאני רוצה. אני בוחר, אני מחליט, אני יכול.

2. לחזק תכונות אישיות

ההתנסות בלהפוך למישהו או למשהו אחר תורמת להעצמת תכונות שבהן חושק הילד.

ילד שמציקים לו בכיתה ויבחר להתחפש לנינג'ה, למשל, יזכה בהזדמנות להרגיש חזק באמצעות התחפושת. הוא מזדהה עם התחפושת, משמיע קולות קרב וקופץ לעמדת לחימה, ובכך מפנים גם יכולות אלו ומתחזק.

3. להבין את האחר

זו גם דרך "להיכנס לנעליים" של האחר. ילדה שמתחפשת לאמא ומחקה את הפעולות שלה בבית, למשל, משקפת לעצמה את המציאות שעמה מתמודדת אמה. היא יוצאת מהמקום של צרכיה האישיים ורואה את המכלול - צריך לקחת את האח לחוג, לסיים להכין את ארוחת הערב ובדיוק נכנסת שיחת טלפון וכן הלאה.

4. לגרות את הדמיון

תחפושות מגרות את הדמיון ומעודדות משחקי תפקידים. הן עוזרות "להיכנס לדמות" ומאפשרות החלפת דמויות באופן ויזואלי. במשחק "משפחה", למשל, ילד יכול להיות התינוק, האחות ה"נסיכה" או אפילו הכלב. זה מצחיק, מרגש ונותן הזדמנות לגיטימית להיות מי שלא בהכרח אוכל להיות במציאות.

5. להתמודד עם פחדים

ילד בן ארבע המפחד ממפלצות ובכל זאת מבקש להתחפש למפלצת, בעצם מנצל את ההזדמנות להכיר מקרוב את מושא הפחד שלו ולהתמודד עמו. דוגמה נוספת היא ילדה המפחדת מזריקות שתבקש להתחפש לאחות עם מזרק גדול וכדומה.

תחפושות מגרות את הדמיון ומעודדות משחקי תפקידים(צילום: shutterstock)

6. להגשים חלום

האפשרות להתחפש למושא הערצה, למשל זמר, נסיכה או טייס חלל, מאפשרת להפוך את החלום - ולו ליום אחד בלבד - למציאות.

7. להשתחרר מעכבות

העובדה שאני משחק מישהו אחר משחררת מעכבות. למשל, ילד ביישן שמתקשה להביע את עצמו יעטה מסכה של אריה וישאג בטבעיות. ללא המסכה הוא אולי היה נבוך לעשות זאת. לאחר שהתנסה בכך, קל יהיה לו יותר להשמיע את קולו גם ללא המסכה, כשירגיש נוח לעשות זאת.

8. לפתח הומור ויצירתיות

השימוש בתחפושות ובאביזרים השונים משחרר ומפתח חשיבה "מחוץ לקופסה". הילדים משועשעים לראות עצמם כדמות אחרת ונהנים להפתיע בכך גם את ההורים ואת החברים. 

לאחר שמיצו תחפושת מסוימת הם עשויים לפתח רעיונות חדשים, תוך פיצול תחפושות ויצירת חיבורים מקוריים.

9. לעודד משחק חברתי

אין כמו תחפושות כדי לשבור את הקרח כשבאים חברים. כמו בפורים, זאת הזדמנות להיות כל דבר שהוא - ואין הרבה ילדים שיסרבו להזדמנות כזו.

תחפושות מחברות אותנו למקום של כיף ושמחה, וילדים נוספים המצטרפים לחגיגה מעצימים זאת.

10. להתמודד עם פחד קהל

תחפושות מובילות במהרה להצגות שמעלה הילד. בתחילה הוא מושיב את הוריו לצפות בו ובכך מבטיח קהל אוהד, ובהמשך יצבור ביטחון להציג גם עם חברים. כך, בעקביות, יוענק לו הביטחון הדרוש לעמוד מול הכיתה ובכלל.

פינת תחפושות בבית היא בגדר אוצר שניתן לחזור אליו שוב ושוב ובכל פעם למצוא בו אוצרות חדשים, בהתאם להלך הרוח או להתמודדויות של הילד באותו הזמן. זה חווייתי ועוצמתי ותורם לביטחונו העצמי של הילד, להבנתו את הסביבה ואת עצמו תוך לפיתוח קשריו החברתיים.

לא צריך להיכנס להוצאות גדולות כדי למלא פינת תחפושות. אפשר להשתמש גם בפריטי לבוש שרציתם למסור לתרומה, באביזרים ישנים, במסכות פשוטות מחנויות "הכל בדולר" או במסכות שתיצרו יחד עם הילדים.

כשפורים יחלוף, תוכלו גם ליהנות ממחירי מבצע על תחפושות שנשארו בחנויות ולהגדיל את המגוון בפינה שיצרתם בבית.

הכותבת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת, מטפלת פרטנית ומנחת קבוצות לכישורים חברתיים. לאתר של ליאת קרן לחצו כאן