אהבה מוגבלת: מאה שידוכים של בדידות
הבדידות היא הקושי הגדול ביותר של בעלי מוגבלויות. עמותת "ענבר" מפגישה בין אנשים עם לקויות שונות, המאמינים כי למרות הקושי - האהבה מחכה מעבר לפינה. ורצוי שגם החצי השני יראה מעבר לכיסא הגלגלים או הגמגום
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
נופר פרידמן, סטודנטית לפסיכולוגיה, מעידה כי היא מתקשה לקיים קשרים משמעותיים עם אנשים שאינם מוגבלים. "יצא לי להיות בקשר עם אנשים שהם לא מוגבלים, אבל הם לא רצו מעבר לזה", היא מספרת. "די נפגעתי מהדחייה, אבל איכשהו קמתי". לדבריה, היא ממשיכה להאמין שגם לה מחכה אי-שם אהבה.
"העמותה קמה בעקבות ההיכרות שלי עם הרב שאול ענברי", מספר מייסד הארגון, שלומי אלדר. "הבן אדם מוכשר, חכם, מוסמך לרבנות שכתב ספר, אדם עם יכולות מאוד מרשימות, ולאט-לאט הבנתי שהבדידות היא הדבר הכי קשה". הוא מוסיף כי "ההזדמנויות נוצרות מהמפגש של האנשים אחד עם השני. עכשיו אנחנו מוסיפים לזה כל מיני אמצעים, למשל צוות של שדכנים שמראיינים את האנשים ונותנים להם תקווה".
השדכנית סיגלית בביאן-חסידים העובדת עבור העמותה, מספרת כי בנוסף לדרישות המוכרות של רווקים ורווקות אחרים, לבעלי המוגבלויות יש בקשות מיוחדות להם. "יש כאלה שמוכנים רק למוגבלות פיזית קלה, או לעיוורון, למשל. לא כולם מוכנים לכיסא גלגלים, שזה דבר יותר מאיים".
יאיר וילפורט מספר כי הגיע למפגש של העמותה בפעם הראשונה, כדי להתרשם מהפעילות שלה.
"באתי בשביל מטרה זוגית, להכיר בחורות. אני מחפש מישהי דומה לי, עם שיתוק מוחין קל, לקשר רציני".
"הבן שלנו מאוד רוצה שידוך", אומרת אסתר אחיטוב, אם לאחד מהחברים ב"ענבר", "והיום הוא מדבר על זוגיות באופן הרבה יותר טבעי, המפגש הזה עם כל מיני סוגי חבר'ה, מראה לו שיש לאן לשאוף, שאפשר להקים בית".
ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית" מזמינים אותכם להצטרף למפגש שבו "מתייחסים לאדם באשר הוא אדם, ולא לדברים חיצוניים", כדבריו של הרב ענברי.
לפנייה לכתב/ת 
