"יד האלוהים" בארגנטינה: "יש לנו מסי ואפיפיור"
הבחירה בחורחה מריו ברגוליו מארגנטינה לאפיפיור הראשון מאמריקה הלטינית הובילה לפרץ שמחה גדול בארצו. "יד האלוהים, שוב", היה הביטוי הפופולרי במדינה - תזכורת לשער השנוי במחלוקת שכבש מראדונה לארגנטינה במונדיאל 1986
עוד חדשות בעולם :
האפיפיור שנוסע באוטובוס: הכירו את פרנסיסקוס
החצאית של נשיאת ד' קוריאה מדליקה את הצפון
אהבה אסורה: חייל נסקל למוות כי ניהל רומן
מילה של מופתי: אסד קיבל הכשר דתי לפשעיו
לצד המאות שהגיעו לכיכר הגדולה בבירת ארגנטינה, נהרו מאמינים קתולים רבים לכנסיות ברחבי המדינה, חלקם מיררו בבכי והתפללו שהאפיפיור בן ה-76 ממסדר הישועים יחזק את האמונה בוותיקן על רקע השערוריות הרבות שנקשרו לשמו בשנים האחרונות.
"אני מקווה שהוא ישנה את כל הפאר שקיים בוותיקן, שהוא ינווט אותו לכיוון צנוע יותר, למשהו שקרוב יותר לבשורה", אמר חורחה אנדרס לובאטו, פנסיונר בן 73 מבואנוס איירס שעבד בעברו בתפקיד התובע הכללי.
"זו ברכה לארגנטינה"
"יחי ארגנטינה! אלוהים הוא ארגנטינה", צעקו ההמונים במרכז בואנוס איירס.
"יש לנו את מסי ועכשיו יש לנו אפיפיור", אמרה גבריאלה פיסקריאליו, בעלים של בית קפה-מאפייה בבואנוס איירס, בהתייחסה לכוכב הכדורגל הארגנטיני ליונל מסי שמשחק בקבוצת ברצלונה הספרדית.
"זוהי ברכה עבור ארגנטינה", צעקה אישה אחת במרכז בואנוס איירס. מעטים הם הארגנטינאים שחשבו שברגוליו, שנודע באורח חיים סגפני ובמסירותו לעניים, ייבחר למשרה הרמה.
דקות ספורות לאחר ההודעה על בחירתו של פרנסיסקוס, געשה רשת הטוויטר בביטוי המוכר כל כך לארגנטינאים: "יד האלוהים, שוב", זכר לשער השנוי במחלוקת שכבש אליל הכדורגל הארגנטיני דייגו ארמנדו מראדונה במשחק רבע גמר המונדיאל בין אנגליה לבין ארגנטינה ב-22 ביוני 1986.
ברגוליו בן ה-76 נבחר על ידי מועצת הקרדינלים ("קונקלווה") לעמוד בראש הכנסייה הקתולית. כשהוא שואב השראה מפרנסיסקוס מאסיזי, מייסד המסדר הפרנסיסקני, החליט ברגוליו כאמור ששמו כאפיפיור יהיה פרנסיסקוס. את נאומו הראשון כאפיפיור פתח עם אמירה שנועדה להזכיר למאמינים כי הוא שונה מכל מקודמיו: "אחיי הקרדינלים הלכו עד סוף העולם כדי למצוא אפיפיור חדש".
ברגוליו נולד בבואנוס איירס ב-1936 למשפחה ממעמד בינוני, ובה שבעה ילדים. אביו עבד בחברת הרכבות המקומית ואמו הייתה עקרת בית. כבר בראשית דרכו היה ברור לכול כי הוא מאמין קתולי אדוק, אך מעטים כנראה האמינו שהוא עוד יעשה היסטוריה ויעמוד בראש הכנסייה הקתולית.
הוא הפך לכומר רק בגיל 32, אחרי שהפסיק את לימודי הכימיה בשל מחלה ממושכת. באותו גיל, אגב, הוא איבד ריאה אחת בעקבות ניתוח שעבר בגלל בעיות במערכת הנשימה.
הוא הצטרף למסדר הישועים, ואף על פי שיצא לדרך בשלב מאוחר בחייו, הוא קודם לעמוד בראש קהילת הישועים המקומית בתוך ארבע שנים בלבד, בין 1973 ל-1979.
ברגוליו נודע לאורך השנים ככומר צנוע, שלרוב מעדיף לנסוע באוטובוס על פני רכב שרד. בתפקידו הקודם כארכיבישוף של בואנוס איירס הוא ויתר על המעון הרשמי שניתן לו, ובמקום זאת עבר לדירה קטנה בפאתי העיר, שבה בילה את סופי השבוע בגפו. חבריו לכנסייה מתארים אותו כמי שחי ומתנהג כמו נזיר, מתרחק מכל תשומת לב תקשורתית ומעדיף למקד את מאמציו בטיפול באי-שוויון החברתי בארץ הולדתו ובשאר אמריקה הלטינית. מסיבה זאת קשה למצוא ניירות עמדה שפרסם.
לפנייה לכתב/ת 
