שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "המטרה: הבית הלבן": לאובמה זה לא היה קורה

    השתלטות של טרוריסטים צפון קוריאנים על משכן הנשיא בוושינגטון? ג'רארד באטלר כגיבור שיציל את המדינה? "המטרה: הבית הלבן" מבקש להאדיר את אמריקה, אך לא תורם לקולנוע שלה. בניגוד לאובמה של המציאות, אין פה ברק

    אפשר להגדיר את "המטרה: הבית הלבן" ("Olympus Has Fallen") בתור הגרסה הנשיאותית של "מת לחיות". הקביעה הנ"ל פחות או יותר מסכמת את עלילת הסרט, ומתייחסת לקהל היעד - מי שעדיין לא נמאס לו מהשבלונה שנשחקה עד דק בידי ברוס וויליס.

     

    ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

     

    קשה לפקפק באקטואליות של סרט שיוצא לאקרנים ימים ספורים לאחר שעלו לרשת מספר סרטוני תעמולה צפון קוריאניים המדמים מתקפה צבאית על מטרות אמריקאיות, בהן הבית הלבן וגבעת הקפיטול. אחד מהם, "Firestorms Will Rain On the Headquarters of War", מלווה בקריינות של אישה אקסטטית ונדרש לקטעי אנימציה המתארים את השמדת בניין הקפיטול. סרטון אחר מראה בחור צעיר ישן הרואה בחלומו את קוריאה המאוחדת ואת מנהטן בוערת לצלילי הנעימה הקיטשית של "We Are the World". עוד אחד מראה את הנשיא ברק אובמה וחיילי ארצות הברית עולים בלהבות.

     

    עלילת "המטרה: הבית הלבן" היא כמעט בגדר תגובה ישירה לפרופגנדה הצפון קוריאנית המאיימת. גיבורו הוא מייק בנינג (ג'רארד באטלר), לשעבר איש השירות החשאי האמריקאי, הרדוף על ידי טרגדיה נוראה בה היה מעורב.

     

    ג'רארד באטלר. זוכרים אותו? (צילום: מתוך הסרט) (צילום: מתוך הסרט)
    ג'רארד באטלר. זוכרים אותו?

     

    ביום בהיר אחד, בעת ביקורו של ראש ממשלת דרום קוריאה אצל הנשיא האמריקאי, נפתחת מתקפה עזה על הבית הלבן - מהאוויר ומהיבשה. בסופה משתלטים עליו טרוריסטים צפון קוריאניים, הלוקחים את הנשיא (ארון אקהרט) כבן ערובה. בתוך הכאוס הזה, מוצא עצמו בנינג בתור התקווה היחידה.

     

    הרמון הנשיא

    זהו הסרט הראשון מבין שניים השנה (השני, "White House Down" יעלה ביוני) העוסק בטרוריסטים המשתלטים על משכן הנשיא האמריקאי. העובדה הזו כשלעצמה היא מעניינת, שכן לאורך הצפייה בסרט הנוכחי קשה שלא למתוח קו בין דימויי מתקפת הטרור המתוארת בו לאלה של ה-11 בספטמבר 2001. אחד הדימויים הזכורים מהסרט - זה של הדגל האמריקאי החרוך המתנפנף בדרכו אל הקרקע מהתורן שמתנוסס על הבית הלבן - מייצג את הטראומה הלאומית ההיא.

     

    משבר בוושינגטון. מתוך "המטרה: הבית הלבן" (צילום: מתוך הסרט) (צילום: מתוך הסרט)
    משבר בוושינגטון. מתוך "המטרה: הבית הלבן"

     

    זהו עידן שבו אמריקה משיבה לעצמה את כבודה האבוד, לפחות באמצעות הקולנוע. לא מזמן היה זה "כוננות עם שחר" שגולל את המהלכים שהביאו לחיסול בין לאדן, ועתה הסרט הזה, בבימויו של אנטואן פאקווה ("יום אימונים מסוכן") - פנטזיה ההופכת (שוב) את הנשיא האמריקאי לדמות מעוררת אהדה.

     

    בעבר, בתקופת ממשלו של ביל קלינטון, עשו זאת סרטים כ"היום השלישי" - בו הנהיג הנשיא האמריקאי (בגילומו של ביל פולמן) את העולם לניצחון על חייזרים תוקפניים, ו"אייר פורס 1" - בו התגבר הריסון פורד על טרוריסטים זרים שהשתלטו על המטוס הנשיאותי. בדומה להם, "המטרה: הבית הלבן" הוא סרט אולטרה-פטריוטי שהופך את אנשי הממשל האמריקאי, והנשיא בראשם, לצוות הרואי שנכון להקריב את עצמו במאבק נגד הטרור העולמי.

     

    חשיפה לצפון

    בהיבט המיידי והישיר, "המטרה: הבית הלבן" הוא סרט שבו הגיבור האמריקאי מכסח כמה שיותר נבלים צפון קוריאנים עד שהוא מגיע אל הארכי-טרוריסט, קאנג (ריק יון), שההשתלטות שלו ושל אנשיו על האתר המאובטח ביותר על פני כדור הארץ נדמית קלה מדי. יש לקוות שהנשיא אובמה הספיק כבר לצפות בסרט עם שובו מישראל. שכן החובבנות שבה מתנהלים מטוסי קרב אמריקאיים מול מפציץ זר המנמיך טוס מעל שמי וושינגטון אמורה להדיר שינה מעיניו.

     

    ארון אקהארט וריק יון. הנשיא הלבן והטרוריסט האסיאתי (צילום: מתוך הסרט) (צילום: מתוך הסרט)
    ארון אקהארט וריק יון. הנשיא הלבן והטרוריסט האסיאתי

     

    על מנת להעצים את הדרמה, מושלך אל התופת גם בנו של הנשיא (פינלי ג'קובסן) המצליח להימלט בזמן ולהסתתר אי שם במבוכי הבית הלבן. בנינג מבקש להגיע אליו לפני שיאתרו אותו החוטפים המבקשים להשתמש בו כקלף מיקוח. כך הם מתכוונים לאלץ את אביו הכפות בבונקר התת קרקעי, יחד עם שרת ההגנה (מליסה לאו) ושאר אנשי צוות בכירים, להסיג את הצי האמריקאי מחופי קוריאה ולספק להם את הקוד הסודי להפעלתו של נשק יום הדין.

     

    במקביל, עוקבים אחר ההתרחשויות יו"ר בית הנבחרים (מורגן פרימן) שממונה לנשיא בפועל, מנהלת ה-CIA (אנג'לה באסט) והרמטכ"ל האמריקאי (רוברט פורסטר), שתפקידם מתמצה בגילוי חוסר אונים מוחלט.

     

    מורגן פרימן. ודווקא יו"ר בית הנבחרים אפרו-אמריקני, וחסר אונים (צילום: מתוך הסרט) (צילום: מתוך הסרט)
    מורגן פרימן. ודווקא יו"ר בית הנבחרים אפרו-אמריקני, וחסר אונים

     

    אלא שאחרי הפרולוג וסצינת ההשתלטות הספקטקולאריים, "המטרה: הבית הלבן" מאבד גובה במהירות. סרטים מסוגו (דוגמת "מת לחיות") מתבססים על משחק חתול ועכבר משעשע ואלגנטי שבמהלכו מתגרה הגיבור בארכי-נבל תוך שהוא מחסל בזה אחר זה את אנשיו. מה לעשות, שאף לא רגע אחד בסרט הזה מעורר התלהבות של ממש, והתחכום העלילתי ממנו והלאה.

     

    גם זה היה נסלח אילו את התפקיד הראשי גילם שחקן בעל כריזמה ונוכחות. אך באטלר (שגם הפיק), לנצח "השחקן הזה שאינך זוכר איפה ראית אותו לאחרונה", מפגין בעיקר יבשושיות מייגעת. בהינתן העובדה שגם הנבל בסרט אינו מגיע לקרסוליו של אלן ריקמן ב"מת לחיות" הראשון (היתה זו הפעם היחידה שבה הצטערת על ש"האיש הרע" לא שרד לפרק ההמשך) הסרט נהפך לסתמי ומונוטוני.

     

    וכך, "המטרה: הבית הלבן" אולי מנסה להיות "מת לחיות 6". בפועל, קיבלנו "מחץ הדלתא 17".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מתוך הסרט
    ארון אקהארט ככבוד הנשיא
    צילום: מתוך הסרט
    לאתר ההטבות
    מומלצים