שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    לא רק זקנים: חלתה בסרטן המעי הגס בגיל 37

    רבים חושבים שסרטן המעי הגס תוקף מבוגרים בלבד - אך זיוית נודלמן-ארז גילתה בגיל 37, כשהיא אמא לשלושה, שזה ממש לא כך. כיום היא נלחמת במחלה ומספרת למוסף "זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" על החלום להקים פורום לצעירים החולים

    חצי שנה אחרי הלידה השלישית נתקפה עו"ד זיוית נודלמן-ארז (37) בחולשה קשה. "כבר חזרתי לעבודה, ולמרות הניסיון שלי בהתגברות על לילות ללא שינה, הרגשתי שהפעם, שלא כמו אחרי הלידות הקודמות, העייפות פשוט מנצחת אותי. יותר משהייתי עייפה, הייתי תשושה, מותשת. עד כדי כך שאחרי מעבר מחדר לחדר מצאתי את עצמי מתל נשפת. הרגשתי כמו רדיו שמחלישים לו את הקול ולאט-לאט הוא כבה," היא מתארת.

     

    עוד כתבות בנושא המעי הגס:

      

    נודלמן-ארז, נשואה ואם לבת 9, בן 6 וחצי ובן 3 וחצי, ייחסה את העייפות הזו לשינוי ההורמונל לי שעברה בעקבות ההריון והלידה, ולכן האמינה שזו רק שאלה של זמן עד שתתאושש ותחזור לעצמה. "ועשיתי הכל כדי לחזור לעצמי: אכלתי רגיל, עשיתי הליכות למרחקים שיכולתי, המשכתי לקחת ברזל - ולמרות כל זאת ירדתי במשקל."

     

    הרופא דרש ממנה לעזוב הכל ולרוץ למיון. זיוית נודלמן-ארז (צילום: אביגיל עוזי) (צילום: אביגיל עוזי)
    הרופא דרש ממנה לעזוב הכל ולרוץ למיון. זיוית נודלמן-ארז(צילום: אביגיל עוזי)

     

    לדבריה, עמוק בפנים היא ידעה שעליה לעבור בדיקת דם, אבל מרוב עיסוקים סביב הילדים והבית היא דחתה את הטיפול בעצמה. "עד שהייתי בטיול מהעבודה והרגשתי שאני לא יכולה ללכת. החבר'ה טיפסו, ואני חיכיתי להם בישיבה על ספסל. בעקבות האירוע הזה החלטתי לקחת את עצמי בידיים, וכבר למחרת עברתי בדיקות דם. יום אחרי הבדיקה התקשר רופא המשפחה לנייד שלי ובקול חמור ממש ציווה עליי לפנות למיון, כי בדיקות הדם שלי על הפנים. "'זיוית הוא אמר לי, 'יש לך המוגלובין ברצפה, 4.9. עזבי הכל ופשוט רוצי למיון".

     

    "את לא תרחמי על עצמך"

    "אני לא חושבת שהבנתי את חומרת המצב", משחזרת נודלמן-ארז. "במקום לרוץ לבית חולים הלכתי הביתה, למצוא סידור לילדים ולחכות לבעלי, כך שרק בערב הגעתי למיון", היא מתארת. היא אושפזה מיד וחוברה לעירוי דם, ובמקביל עברה סדרת בדיקות מקיפה. חשד הרופאים התמקד במחלת מעיים ובצליאק. "כבר נראיתי זוועה. החיוורון שלי בלט למרחוק, אבל החיונית שלי בילבלה כנל ראה את הרופאים, שאולי לא חיפשו במקום הנכון את המחלה המתאימה לתסמינים. עד שערב אחד החליטה מתמחה צעירה למשש לי את הבטן, ובאחד המקומות שבהם היא נגעה - כאב לי". מיד נדלק אור אדום ונודלמן-ארז נשלחה לבצע אולטרסאונד דחוף.

     

    "השכיבו אותי, ואז הרופא עבר עם המתמר ופתאום נעצר. הסתכלתי עליו וראיתי שמשהו בפרצוף שלו נחרד. תפסתי לו את היד ושאלתי אם אני הולכת למות. הוא היה קשוח ואמר שכבר ידברו איתי". הרגע הזה, לדבריה, סימן עבורה את המעבר מבריאות לחולי. "זו הייתה הדקה שרשויות הבריאות הכריזו עליי כחולה רשמית. הגעתי לשם על הרגליים ויצאתי משם על כיסא גלגלים, הרוסה לחלוטין", היא מתארת.

     

    בהמשך עברה סדרת בדיקות שאימתו את החשד לסרטן המעי הגס. "חיכיתי להוריי. הם חגגו את החיים בטיול ג'יפים בדרום אמריקה, אחרי שהחלימו - אמא מסרטן שד ואבא ממלנומה. חשבתי שהמשפחה שלי כבר הרימה את תרומתה הנדיבה לסרטן, אז למה זה היה צריך לקרות גם לי? אני זוכרת שבכיתי ממושכות ואז החלטתי שזהו, אין לי ברירה, אני מנגבת את הדמעות ומתחילה לנהל את המחלה. לשלוט בה כמו שניהלתי אותה שנים קודם, לכל אחד מההורים שלי. זיוית, אמרתי לעצמי, את לא תרחמי על עצמך. יש לך אותך ויש לך משפחה. את מנצחת."

     

    הסיבה: תסמונת לינץ'

    מסקר בתי חולים שערכה, בחרה נודלמן-ארז לעבור את ניתוח הכריתה ב"איכילוב". "מה שחידד לי את הבחירה היה פורום קבלת ההחלטות הטרום-ניתוחיות שלהם, שהוא רציני ומורכב מצוות גדול שדן לעומקו ולרוחבו של כל ניתוח. ידעתי גם ששם אקבל את המענה שהכי מתאים למחלה שלי".

     

    במקביל להכנות לניתוח, עברה רקמת הגידול שנלקחה ממנה (ביופסיה) בדיקה גנטית, שמצאה שנודלמן-ארז לוקה בתסמונת לינץ'. "זוהי תסמונת גנטית תורשתית, שכרוכה בסיכון מוגבר להתפתחות סוגים שונים של סרטן, בעיקר בקרב צעירים," מסבירה ד"ר רויטל קריב, אחראית השירות לגידולי מערכת העיכול במרכז הרפואי "איכילוב".

     

    "הסיכון של נשא גן זה ללקות בסרטן המעי הגס והחלחולת הוא בשיעור של 80% לעומת 7% בלבד בקרב האוכלוסייה. בנוסף, אישה עם תסמונת לינץ' נמצאת בסיכון של 60% לחלות בסרטן רירית הרחם וב-12% סיכון לפתח סרטן שחלות. גם במערכת השתן, בקיבה, במוח, בלבלב ובדרכי המרה עלול להתפתח סרטן", היא אומרת.

      

    בינתיים הובהלה נודלמן-ארז לחדר ניתוח, לכריתת הגידול וחלק נכבד מהמעי. בשלב הזה החליטו הרופאים, בסיעור המוחות שקיימו, לא לכרות גם את הרחם ואת השחלות. אחרי שהתאוששה, קיבלה במשך חצי שנה כימותרפיה.

     

    כל אותה עת עמיתיה לעבודה, בחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ, היו לצידה ותמכו בה. "מהרגע שנודע לי שאני חולה החלטתי, כדרכי, לחשוף הכל. כינסתי אותם, סיפרתי להם וגם ביקשתי שישאלו אותי כל מה שעולה להם בראש, בלי היסוסים ואי נעימויות. ביקשתי גם שיתייחסו אליי רגיל, שלא ירחמו עליי ושנמשיך לנהל סדר יום פחות או יותר רגיל". 

     

    "אחרי כל טיפול כימי הייתי סמרטוט. חלשה, משלשלת, עם בחילות קשות ובתחושה של שפעת. הכל כאב לי. אבל אחרי שלושה ימים זה חלף וחזרתי למרץ הרגיל שלי ולעבודה". 

     

    רוצה להקים פורום לצעירים

    את הלקח שלמדה מאותה תקופה קשה מבקשת נודלמן-ארז להעביר לאחרים במצבה. "אני תמיד מתרגזת כשאומרים 'זו הייתה השנה החשוכה'. בחיי זה ממש לא נכון. היו ימים קשים, אבל גם בהם חיפשתי תמיד דברים נעימים להיתלות בהם. פינטזתי על הטיולים שעשינו בחו"ל, ביליתי, חיפשתי מה שיצחיק אותי ולרגע לא הרגשתי קורבן". 

     

    "כשחזרתי לעבודה מלאה הלכתי על חגיגת ניצחון, עם עוגות, כיבוד ושתייה, ובפורום המחבק הזה הזכרתי את נקודות האור הרבות שמצאתי במקום הנמוך שבו הייתי".

      

    מאז נמצאת נודלמן-ארז במעקב רפואי קפדני וחיה את החיים בעוצמה גבוהה. "אני נוגסת ביסים ענקיים מהחיים, מבלה, טסה, מתאמנת". 

     

    ומהמקום הזה, היא שואפת לתת לאחרים: "סרטן המעי הגס תוקף בדרך כלל אנשים מבוגרים. כשרציתי לדבר עם חולים צעירים, לשאול ולהיתמך, פשוט לא היה עם מי. אז כפי שלחולות בסרטן שד יש פורומים וקבוצות תמיכה, אני רוצה להקים פורום כזה לטובת צעירים החולים בסרטן המעי הגס". 

     

    אני רוצה להקים פורום לטובת צעירים החולים בסרטן המעי הגס (צילום: אביגיל עוזי) (צילום: אביגיל עוזי)
    אני רוצה להקים פורום לטובת צעירים החולים בסרטן המעי הגס(צילום: אביגיל עוזי)

     

    מזניחים את קבוצת הסיכון

    סרטן המעי הגס והחלחולת נחשב לשני בשכיחותו אחרי סרטן שד בנשים וסרטן הערמונית בגברים. "אבל זהו אחד מסוגי הסרטן היחידים שניתנים למניעה באמצעות גילוי מוקדם," אומרת ד"ר קריב. "לצערי, המערכת מזניחה את קבוצת הסיכון למחלה, שכוללת את נשאי הגן לתסמונת לינץ' וכן אנשים - בעיקר נשים - הלוקים בהשמנת יתר, מעשנים, חולי סוכרת, צרכני אלכוהול כבדים ועוד".

     

    לדברי ד"ר קריב, זה נובע מפחד, מבורות, מהדחקה וכן מחוסר מודעות מצד רופאי המשפחה. "דווקא מאותה קבוצה, שאותה צריך 'להניח מתחת למיקרוסקופ' ולבדוק בדקדקנות, מתעלמים. לכן אני חושבת שיש מקום להתערבות מערכתית עמוקה יותר".

      

    המרכז הרפואי "איכילוב" נענה לאתגר והעתיק מודל טיפולי שנהוג בחלק ממדינות אירופה וארה"ב: הקמת מרכז אחד לטיפול בכלל גידולי מערכת העיכול. מרכז זה מאגד תחת קורת גג אחת את כל השירותים והתמחויות הרפואה לטובת חולי סרטן אלה. "עד להקמת המרכז, הם טופלו על ידי מגוון של רופאים, שלא תמיד התקיימה ביניהם תקשורת", אומרת מנהלת המרכז, ד"ר רוית גבע, "מצב זה גרם לחולים לסבך ביורוקרטי ולהתרוצצויות בין מרפאות ובתי חולים שונים".

     

    חודש המודעות לסרטן המעי הגס

    עם פתיחת חודש המודעות לסרטן המעי הגס, חשפו האגודה למלחמה בסרטן ומשרד הבריאות את הנתונים הבאים:

    • יש ירידה בשיעור המקרים החדשים של סרטן המעי הגס והחלחולת: בגברים יהודים הירידה היא בשיעור של 17%, בנשים 13% ובקרב ערבים נצפתה התייצבות. 
    • מספר החולים המאובחנים בשלב מוקדם מאוד עלה ב-20 השנים האחרונות מ-18% ל-34%.
    • חלה ירידה בשיעור התמותה מהמחלה בשיעור של 17% בקרב גברים יהודים ו-11.4% בקרב נשים. בקרב ערבים מסתמנת התייצבות. 
    • יש עלייה מתמדת בהיענות לבצע בדיקת דם סמוי בצואה: שיעור ההיענות השנה הוא 41% בהשוואה ל-36.7% בשנה שעברה.

     

    הכתבה פורסמה במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"





     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אביגיל עוזי
    לא מוותרת על החיים - זיוית נודלמן-ארז
    צילום: אביגיל עוזי
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים