צפונות ואדי ראם: בעקבות לורנס איש ערב
הוא נחשב לוואדי הארוך והיפה ביותר בירדן, וכך חשב גם לורנס איש-ערב שתיאר אותו ביומנו ב-1919. קבוצת ישראלים עברה את הגבול רק כדי לטפס על הפסגה בגובה 1,754 מ' של ואדי ראם
"עתה היו פנינו מועדות לעמק רום שבו נמצאת הבאר הצפונית של בני עטייה. מקום זה עורר את כוח דמיוני, כיוון שאפילו בני חוויטאת הללו את יופיו. לא עברו שעות מרובות מעת שיצאה השמש ואנחנו רכבנו בין שני צוקים גבוהים של אבן חול לבוא עד רגליו של מדרון ארוך ובלתי זקוף היורד מעל ההרים הנשאים שלפנינו.
"כפי שאמרו לנו הייתה זאת תחילתו של עמק רום. נשאנו את עינינו והנה משמאלנו חומת סלעים ארוכה שנזדקרה והגיעה כנחשול בן אלף רגל לגובה, עד אמצעיתו של העמק וכתואמת לה מצד ימין, השתרעה שלשלת סלעים זקופים שסועים ומפוצלים שעינם כעין האודם ומתחתם מחשופי שטחי חול שעינם כעין ורד עליזה וענוגה.
"הנקיק שבו עלינו נעשה יותר ויותר שטוח עד שלבסוף הלכנו בתוך עמק מכווץ ומוגבל משני עבריו. הסלעים אשר מימין נעשו יותר ויותר מחודדים בניגוד נאה לסלעים אשר משמאל שנהפכו להיות מעתה חומה אחת אדומה, עבה ונישאה. שני העברים הלכו הלוך והתקרב עד שלא הפריד ביניהם אלא מרחק של שני מילין בלבד. שתי חומות הסלעים המקבילות שבינתיים הלכו הלוך והתרומם עד הגיען לגובה של אלף רגל מעל לראשינו השתרעו מעתה כמין שדרה ישרה וארוכה. הן לא דבקו לחומת סלעים מאוחדת, אלא היו מחולקות לגושים עצומים שעמדו כבנייני ענק משני עברי דרכנו.
"נקיקים עמוקים חמישים רגל רוחבם, הפרידו בין גושי הסלע המרובעים האלה שבפניהם חרתו הרוחות ומזג האוויר כעין כוכים, ערוצים ושקערוריות וקשטום בחקיקות ובשברירים כמין פיתוחי ציורים. במרומי קירות הסלע נשקפו מערות עגולות כחלונות ואשנבים ולמטה לרגליהם פערו את פיהן מערות אחרות כשערים ופתחים, כתמים ורצועות כהות של מאות רגל ירדו לאורך החזית השרויה בצל.
"הצוקים - מבניהם היה רצועות רצועות, לפי האבן הגרעינית שלהם ועומדים היו ברובם על אדני טרשים מפוצלים, מאתיים רגל גובהם. צבעם היה יותר כהה ומבניהם יותר נוקשה ושלא היו תלויים כמו אבני החול אלא התקפלו תחתיהם. גושי הסלע מפוסגים היו פסגות פסגות בולטות, כעין כפות היכל מקושתות לא כל כך אדומות כשאר הסלעים כי אם אפורות במקצת. הפסגות הללו נתנו זווית דמיון אל הארכיטקטורה הביזנטינית לכל המראה המקסים הזה. כה נרעשים ומבוישים היינו להתערות באפסותנו בפני ההרים הפליאים האלה".
כך ממש במילים אלה תיאר תומס אדוארד לורנס, שהוכר כלורנס איש ערב, ביומנו משנת 1919 את יופיו של ג'אבל ראם, כפי שנצפה על ידו עת עמד למרגלותיו של ההר המרשים. לורנס התפרסם כקצין מודיעין בריטי שנשלח לחיג'אז במהלך המרד הערבי נגד העות'מאנים בשנים 1914 - 1917.
בתוך זמן קצר הפך לחביבו וליועצו הצבאי הקרוב של האמיר פייסל, ממנהיגיו הבולטים של המרד הערבי. כאות להזדהותו המוחלטת עם המרד הערבי, הוא פיקד בפועל על כמה מבצעים צבאיים שהסתיימו בניצחונות מזהירים על העות'מאנים. במהלך פעילותו באזורים המדבריים התגלה כאיש שטח מעולה.
לורנס התוודע לקסמי המדבר, והלך שבי אחר האתרים שלימים הפכו להיות חלק מממלכת ירדן, ובתוכם האזור המדברי ההררי והקסום של ואדי ראם. פעילותו של לורנס הונצחה בסרט הוליוודי עטור פרסים, שהופק בשנת 1962 - "לורנס איש ערב", בכיכובו של פיטר אוטול.
הוואדי הארוך ביותר בירדן
ואדי ראם הוא ואדי בדרום ירדן, הארוך ביותר בירדן. לכל אורכו חוצים אותו קניונים נישאים שבהם נופי אבן חול וסלעי גרניט המשמשים בערבוביה. הוואדי מאופיין במקבץ של הרים בצבעי אדום, המתרוממים ממרכזו ויוצרים על פני שטח קטן יחסית קבוצה צפופה של הרי פרא שמופרדים ביניהם בערוצים צרים ובתהומות עמוקות.
ואדי ראם נמצא מזרחית לערבה, כ-60 ק"מ צפונית-מזרחית לעקבה וכ-370 ק"מ דרומית לעמאן. פסגתו של הר ראם מתנשאת לגובה של 1,754 מ', והוא ההר השני בגובהו בירדן. בשנת 1998 הוכרז שטחו של ואדי ראם, כ-720 קמ"ר, כשמורת טבע על ידי הממלכה הירדנית, ובשנת 2011 הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
אל ואדי ראם התוודענו החל משנת 1994, עת נפתחו הגבולות בעקבות הסכמי השלום בינינו לירדן. היו אלה ימים שבהם חילקנו את טיולינו העמוסים בירדן לשני מסלולים מרכזיים. מסלול אחד כלל חדירה לעשרות הקניונים שוצפי המים ועטורי הצמחייה שזרמו לים המלח ממרומי רמות אדום ומואב. אלה הציבו בפני המעטים שהעזו לחדור אז לנקיקים האלה אתגר גופני ולוגיסטי מסובך שבמרכזו הליכה או שחייה במים שוצפים וסחיבה של עשרות מטרים של חבלים, שעליהם גלשנו עשרות מפלים זורמים.
המסלול השני היה בעקבות לורנס לוואדי ראם, אך אז נעשו הטיולים בג'יפים של הבדווים, שבהם דהרנו במרחבים האין סופיים של הדיונות של ואדי ראם, מציצים לפתחם של הנקיקים האפלים שחוצים אותו. מאז שנת 2003 חדרה לשני המסלולים האלה חברת טיולי אתגר, שמנהלה, הרפתקן ששמו יואל סטרלינג, שאף להפוך את טיולי האתגר לנחלתם של מטיילים רבים יותר שנדרשו "רק" לתואר מיטיבי לכת.
עוד טיולים בירדן בערוץ התיירות:
- ירדן לי אבן מהלב: חגיגה צבעונית בהרי רג'ף
- גילוי ב"פטרה הקטנה": ציורים בני אלפיים שנה
- הגדה הימנית: ביקור בצידו השני של ים המלח
הוא גם שאף להמיר את טיולי הג'יפים הנוחים בטיולי טיפוס ממשיים למרומי ההרים של ואדי ראם, ובראשם ג'אבל ראם, שהיה עד אז נחלתם של מטפסי הרים מקצועיים. כמה חודשים שוטט במרחבי ואדי ראם, תחקר מטפסי הרים ובדווים נועזים, וגילה כמה מסלולי טיפוס שנראו לו סבירים למטפסים מהסוג הבלתי מקצועי... הצלחתם של הטיולים הראשונים לוואדי ראם עשתה לה כנפיים בקרב שוחרי טיולי האתגר, והצטרפותי לאחד הטיולים הרגליים של שלושה ימים למרומי ג'אבל ראם ולאחר מכן לקניון החזאלי, הייתה מובנת מאליה.
ג'אבל ראם - אל הפסגה הגבוהה ברכסי ואדי ראם
הנוחיות הנובעת מכך שאין לך כל אחריות בתכנון הלוגיסטי, בולטת בעיקר בעובדה שבאותם ימים ראשונים לא תמיד זכינו שאמצעי התחבורה החיונית ממעבר הגבול בערבה לפתחי הנחלים או לוואדי ראם יהיו זמינים. במקרה הזה לא רק שציפה לנו מיניבוס ממוזג אלא גם סוכן רשמי ירדני שמקבל את שכרו כדי לזרז את המעבר בגבול בצד הירדני ולהובילנו בטוחים למיניבוס.
הנסיעה לוואדי ראם אינה סוחטת קריאות התפעלות, והחדגוניות של המדבר מרדימה... הכול משתנה עם הפנייה מזרחה לכיוון ואדי ראם: המפגש הפתאומי עם "שבעת עמודי החכמה", כפי שכינה לורנס את שבעת עמודי אבן החול המדהימים בגובהם, סוחטת את קריאות ההתפעלות הראשונות.
השתכנו בכפר ראם, באוהל האירוח של טלאל. יואל נתן תדריך שעיקרו שעת ההשכמה המוקדמת (3:30 בבוקר),
וההכרח לשתות כמה שיותר מים כדי שלא להכביד יתר על המידה על הגב שבמילא יהיה עסוק בסחיבה של שקי שינה, מזון וציוד גלישה אישי שחולק כבר בגבול לכל מטייל.
תחילת המסלול מהכפר ראם לכיוון ג'אבל הוזיל, אחד ההרים שמרכיבים את רכס אום עשרין, הרכס העוטף את ג'אבל ראם ממזרח. הטיפוס לפסגה נעשה דרך נאקב ראקבאת. הפעם הראשונה שבה טיפסו בציר הזה הייתה בשנת 1952. הטיפוס היה קשה ואתגרי, לעתים בנקיקים צרים עד כדי הליכה על הצד, לעתים טיפסנו על סלעי חול מרובדים בלשונות חתול אדמדמות שמשמשות כמשענת לרגליים, לעתים על גבנונים עגלגלים או חדים כתער, ולעתים מזומנות יותר בעזרת הידיים והרגליים על זיזי סלע מקומרים.
האישונים התרחבו למראה מרחבי הדיונה האדומה
היום הראשון הסתיים בפינת חמד מסוגרת בסלעים, שבה שטיח חול לבן, במרחק של כשלוש שעות מהפסגה הנכספת. לילה ראשון קר, אך מלא שלווה, בדרך לפסגת ג'אבל ראם. באור ראשון היינו כבר אחרי קפה ופתי בר של בוקר. לפנינו היה טיפוס של השליש האחרון שנותר בדרך לפסגה. הנוף השתנה, ומצאנו את עצמנו מטפסים ומדלגים על שדה של גבנונים חוליים בצבעי אדום וארגמן. ככל שהפסגה התקרבה, כך התרבו נופי החמוקיים הצבעוניים. שלחנו רגל לאוויר, ונחתנו ברכות על גבנון עגלגל שמורכב ממיליארדי גרגירי חול שלפתו את סוליית הנעל בחדווה.
- יצאתי לפסק זמן בין יקומים מקבילים בשלכת של טנסי
- 589 דולר לכריסמס בפראג: בדקנו אילו חבילות נופש לחג המולד נותרו על המדף
- "ישבנו בהוסטל בקולומביה ופתאום מישהו צעק !Free Palestine" – מדריך למטיילים במלחמה
- זאת המדינה האהובה עליי באירופה הקלאסית - והיא לא מפסיקה להפתיע
- אגמים, טרקים ואוכל טעים וזול: ביקרנו במדינה מפתיעה באירופה
הגענו לפסגה. הנוף הכה והאישונים התרחבו למראה מרחבי הדיונה האדומה הידועה כדיונה הגדולה ביותר של ואדי ראם, שנפרסו למרגלותינו כשטיח אין סופי. הכפר ראם נראה כבתיהם של הגמדים מסיפור שלגיה, ורכסי ההרים החובקים כטבעת את ההר הגבוה ביותר במרחב - הושט היד וגע בם. נופי בראשית קסומים שתיאוריו של לורנס רק ניסו לבטא.
המחשבה המטרידה על הירידה מרום של 1,754 מ', שנראית מלמעלה כבלתי אפשרית, התחלפה בחוויה מענגת שעה שצוות המדריכים קשר במיומנות חבלים בכל תהום אפשרית ושאינה אפשרית, ואנחנו קבוצת מיטיבי הלכת מצאנו עצמנו משתלשלים מגבהים של 30 ו-50 מ' בתוך סדקי סלע צרים וארוכים, במפלי אבן חול צבעוניים, מרחפים מעל למדרגות סלעי גרניט בצבעי אדום-שחור ובנחיתה אחרונה, על הקרקע המוצקה, היישר למרגלות מעיין לורנס, המעיין הראשי של הכפר ראם.
קניון החזאלי - אל הקניון היפהפה והאתגרי שבוואדי ראם
השמועות בקרב בוגרי ג'אבל ראם הן ש"חייבים" השלמה אתגרית בטיפוס לפסגת חוש חשה - הפסגה הגבוהה ביותר שמרכיבה את ג'אבל חזאלי (1,514 מ') - גוש ההרים הסמוך לג'אבל ראם. בוגרי הטיול לחזאלי מספרים שהתצפית ממרומי ג'אבל חזאלי אינה נופלת ביופיה מהתצפית מג'אבל ראם.
הירידה מהפסגה משמעותה גלישת חבלים של 17 מפלים בקניון היפה ביותר שהתגלה עד כה בוואדי ראם, הוא קניון החזאלי. מדובר בקניון חבוי היורד מן הפסגה היישר לעבר הדיונה הגדולה של ואדי ראם. מסלול זה התגלה לראשונה על ידי מטפסי הרים צרפתים שסיפרו עליו ליואל באחת מגיחות איתורי המסלולים שערך.
ערב היציאה הגיעה המהלומה הראשונה, כאשר דיווחים מירדן סיפרו על שיטפון גדול שפקד את ואדי ראם, ששיאו היה בקניון החזאלי. זרימות השיטפון נצפו על ידי הבדווים במוצא הקניון, וכמות המים האדירה שפרצה ממנו הציפה את מרחבי הדיונה והטרידה את הבדווים שהיו אמורים להסיע אותנו עד לנקודת הטיפוס ולחלץ אותנו משם בתום הגלישות בחבלים.
"אל תדאג, נתגבר"
החלטנו לצאת לירדן, ומקסימום נשנה מסלול. הפגישה באוהל של טלאל, שבו התרכזנו ערב היציאה בלב הכפר ראם, הייתה מתוחה. יואל, ששמע את אזהרותיהם של הבדווים, העמיד את הסיכונים הצפויים לנו באופן שאינו משתמע
לשתי פנים: אם נחליט לשמור על המסלול המתוכנן, ואם אמנם החזאלי מלא מים, הרי שכל הסיכויים שלא רק נשחה עם הציוד את כל הגבים שבין מפל למפל, אלא גם נתעכב בקניון שעות ארוכות עקב מכשולי המים שלבטח נקוו בדרך, ונצא מהנחל לקראת חצות הלילה.
כמי שהרגיש המנוסה יותר בחבורה בטיולים מהסוג הזה, נטלתי את רשות הדיבור ודיברתי על לבם של המטיילים לוותר על התענוג שעלול להיות מפוקפק ולאפשר ליואל לבחור אלטרנטיבה לטיול הבלהות שיימשך בתוך גבי מים קרים עד חצות הלילה. למרבה הפלא עשו אזהרותיי המלומדות רושם רק על שניים מהמטיילים, והשאר ביקשו לדבוק בתכנית. הצצתי ביואל במבט קר, אך זה החזיר לי מבט שמשדר "אל תדאג, נתגבר".
כדי להרוויח זמן החליט יואל שהטיפוס למרומי החזאלי יתחיל מוקדם מכפי שתוכנן, והעלייה לג'יפים שהובילו אותנו בנסיעה של חצי שעה לתחילת המסלול נעשתה בשעה 3:00 לפנות בוקר.
חוויית הטיפוס באמצעים טכניים לאור פנסים, קשירת החבלים, ואיתור העוגנים שנשארו מהטיפוס הקודם, על ידי יואל וצוות המדריכים שהביא אתו, לפיתת החבל והרמת הגוף שמתחתיו תהום אפלה - כל אלה נעשו בחשכה מוחלטת. הטיפוס בחושך נעשה בשקט רב, היינו מרוכזים בבחינת שן הסלע הטובה ביותר שבה נניח את רגלינו.
ההתארגנות לירידה נעשתה כמו למבצע צבאי
כך נמשך הטיפוס כשעתיים, עד שהאיר השחר, אז מצאנו את עצמנו על פסגת החוש חשה. המראה של אור ראשון ממרומי הפסגה לא נפל ביופיו מן הנוף מפסגת ג'אבל ראם ואולי אף דמה לו. הפעם צפינו על ג'אבל ראם, שכל מה שהפריד בינינו לבינו היה דיונת החול הגדולה.
נופי אבן החול של ג'אבל ראם לכל אורכו ורוחבו אכן השלימו את נופי הבראשית שאליהם חדרנו - מרהיב, אפוף הוד קדומים, כשהכפר ראם היפהפה נשקף מרחוק, והוא העדות היחידה ליד אדם שנשלחה בפראיות המרשימה של הטבע בהתגלמותו. מבט מהיר כלפי הערוץ האפל של הקניון הבהיר חד-משמעית: הכתמים הבהירים הנראים מראש הפסגה הם כתמי מים.
ההתארגנות לירידה נעשתה כאילו אנחנו נערכים למבצע צבאי: לבשנו רתמות גלישה וחבשנו קסדות, בשעה שיואל
שיגר את מדריכיו להתחיל ולעגון את החבלים שעליהם נגלוש. חדורי הכרה בשליחות המבצעית שלנו, דהיינו ליהנות מהחיים על החבל ולנסות ולהתחרות בשקיעת השמש, התחלנו לגלוש את המפל הראשון.
המפגש הראשון עם גבי המים לא הותיר מקום לספק, אין כל דרך לחמוק מלהירטב. החבלים צנחו היישר לתחתית המפל, שקרקעיתו והמכתשת שסביבו היו מלאות מים. למרבה הפלא לאורך כל עשרות הגבים שצלחנו היו המים נעימים ולא קפואים, למעט אלו שהיו חבויים בצל עולמים, שם נשמעו נקישות השיניים של לא מעטים מאתנו... המסע המופלא בתוך הקניון המרהיב, המפלים הצרים, הצנירים החדים ומדרגות הסלע המגולפות ששימשו לעגינתם של החבלים נכנעו למיומנות הצוות, והחבלים נפרסו במהירות ממפל למפל.
מפגש שבו החיוכים מאוזן לאוזן
תרומתנו למבצע הייתה משמעת פנימית, גלישה מהירה וזינוקים נחשוניים לבריכות הקרירות ללא השתהות. במפל העשירי החל יואל להביט במבט רגוע יותר בשעונו. דומה היה שהזמן עצר מלכת. כשפענחתי את המבט של יואל הרשיתי לעצמי גם לעצור על החבל, ומרום של 30 מ' צילמתי את קירות הקניון הזקופים והמעוטרים באלפי טאפוני (חלונות א-סימטריים קטנים שנחצבו בסלע באמצעות ערבול של רוחות וחול בני מיליוני שנים).
הבטתי בעין עורגת במפל שרגליי צעדו עליו בעוד גופי נמצא אנכית לסלע, והגלשתי עצמי מטה. לא האטתי אלא כשמי הגֵב התורן קלטו את גופי והביאו אותו למצב של ציפה ושחייה לאורכה של בריכת שחייה ענקית. הציוד שהיה רטוב ממילא, ההגנה המוצלחת על המצלמות מרטיבות, ארוחת הצהריים הרגועה קמעה, החלו להבהיר שבעצם מצבנו מצוין.
ההתגברות על הגלישות ועל מכשולי המים נעשתה בזריזות וחלוקת התפקידים הביאה אותנו למפל האחרון בשעה 16:30. היציאה החוצה לעבר הדיונה הגדולה והמפגש עם הג'יפים, שנהגיהם נראו מתוחים יותר מאתנו, היה מפגש שבו החיוכים מאוזן לאוזן שידרו מהצד הבדווי הקלה שלא נגזר עליהם להמתין עד חצות. ומהצד שלנו, למרות כל החששות לא רק שלא התעכבנו אלא אף סיימנו את קניון החזאלי במהירות שיא שלא גרעה לרגע מעצמת החוויה.
- ד"ר ינון שבטיאל מרצה ללימודי ארץ ישראל במכללות האקדמיות צפת ואוהלו, וחוקר מערות מטעם המרכז לחקר מערות (מלח"ם).
הכתבה פורסמה בגיליון אפריל 2013 של הירחון "טבע הדברים "
מתנה לגולשי ynet: מנוי ל-4 חודשים ב-29 שקלים לחודש (במקום 39)
לפנייה לכתב/ת 
