לא רק תנובה וטרה: מותגים של מחלבות קטנות
אם אתם לא קונים רק ברשתות הגדולות, יתכן ששמתם לב להיצע הגדל של גבינות ישראליות ממותגות שמתחרות בגבינות הייבוא אך גם במחלבות הגדולות. דיברנו עם האנשים מאחורי המותגים הקטנים: מה הם מייצרים, איך הם מתמודדים מול הרשתות, המחלבות והיבואנים ולמה המחירים של המוצרים גבוהים
עד לפני מספר שנים, יצרני גבינות בוטיק תוצרת ישראל, הסתפקו במכירה ביתית למחצה, והרחיבוה בקושי למרכולים שבסביבה ולמעדנייה או שתיים במרכז הארץ השבע. מותגים שפרצו את תחומי המעדניות, כמו צוריאל, נקנו על-ידי חברות גדולות כטרה ומעטות הפכו לחברה גדולה - כמו גד.
מאז מספר מותגי הגבינות המקומיים גדל מאוד. גבינות מגוונות של מחלבות בינוניות וקטנות התגנבו אל המדף שלנו, ארוזות וממותגות. זו כבר לא התגנבות יחידים. יש שם מלחמה קטנה. בכל מינימרקט בת"א אפשר לראות אותן: מוצרים של חוות הבופאלו ושל גבינות שומרון, יוגורטים ממותגים שאינם של שטראוס או טרה, גבינה בולגרית שאינה של תנובה או גד וכמובן: לא מעט משולשי גבינות קשות וחצי קשות, תוצרת הארץ, שאי אפשר למצוא במדפי הסופר הרגילים.
רובן - גבינות צאן, מיעוטן: בקר. לפי נתוני מועצת החלב, יש כ-80 מחלבות קטנות שפועלות ברחבי הארץ. לפי המועעצה, היתה צמיחה של כ-12% במכר של גבינות הצאן בין 2012 ל-2013 ברשתות השיווק, כשברבעון הראשון של 2013 – הצמיחה הגיעה ל-18%-15%.
הן לא מהוות תחרות למחלבות הגדולות, אך הן כן מסכנות את נתחי השוק שלהן, שכן הגבינות של הקטנות מתחרות בעמק ובפיראוס. מיהם יצרני הגבינות הקטנים שהעזו למתג את גבינותיהן ולצאת איתן למדפים בהם שולטות ענקיות כתנובה ושטראוס? ולמה המחירים שלהם עדיין גבוהים לכיס המכווץ במילא של הצרכן הישראלי?
