שתף קטע נבחר
צילום: shutterstock

ממש אידיליה: זוללים מטעמים בסיציליה

רפי אהרונוביץ' נחת בסיציליה ושם לו למטרה לאכול כמה שיותר מעדנים מהמטבח המקומי. סיפור על הרים רמים, עוגיות ביסקוטי ועיירה אחת מיוחדת במינה. לקינוח יש גם מתכון של סלט קפונטה עם חצילים, קישואים ועגבניות שישמש גם אחלה בסיס לשקשוקה

סיפור המסע שלי לאיטליה התחיל דווקא מהרגע בו עליתי על טיסת ההמשך, מרומא לפאלרמו. למה דווקא מהרגע הזה? ובכן, הכל התחיל בצורה שגרתית למדי.

 

עוד חדשות ועדכונים בעמוד הפייסבוק של ynet

 

מחכים למונית שכמובן מאחרת - אני מתלונן. עומס בשדה התעופה "וזאת אפילו לא עונת השיא", אני מתלונן. ארוחת צהריים בלאונג' ואני - ניחשתם נכון - מתלונן: "מילא שהאוכל לא אוכל אבל לפחות שתהיה מכונת קפה נורמלית במקום".

 

עוד בערוץ האוכל:

 

מנסה לעלות לטיסת ההמשך לפאלרמו וממשיך בגל הקובלנות. "אז מה אם כלי הרחצה ארוזים בתיק שאני לוקח למטוס? זאת הסיבה להחרים לי ג'ל לגילוח ושמפו?"

 

הדרך לנופש רצופה תורים. שדה תעופה (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
הדרך לנופש רצופה תורים. שדה תעופה(צילום: רויטרס)

 

אחת ולתמיד, מה הם חושבים לעצמם בנמלי התעופה? באמת מישהו חושב שאולי ברגע של חולשה אני אפנה לטייס ואאיים עליו בבקבוק שמפו: "טוס לאלג'יר מיד או שאתה חוטף את השמפו ישר בעיניים!" החלק הכי מביך בכלל בסיפור הזה הוא שאני זה שתמיד מזהיר ומטיף לכולם לא לשכוח שום דבר במלון ולא לשים בתיק היד דברים שעלולים להחרים. כמו למשל, שמפו.

 

שקט ומובך צעדתי לכיוון המטוס. "תראי שצדקתי" אמרתי לגברת. "הם תמיד מאבדים איזו מזוודה ולי לא יהיו כלי רחצה." ניסיתי בכל כוחי לשמור על שארית כבודי.

 

טה-דה! הנבואה שהגשימה את עצמה

בשעה טובה, עליתי לטיסה. נמנמתי קצת במטוס ומתוך שינה שמעתי את קולו של הקברניט: "גבירותיי ורבותיי, הגענו ליעד אבל אנחנו חייבים להמשיך לחוג מעל מסלול הנחיתה שלנו. מגדל הפיקוח יידע אותנו בקשר שיש שחפים על המסלול וייקח זמן לפנות אותם. עימכם הסליחה"

 

"איזה שחפים" אמרתי לגברת, "המאפיה בטח צריכה לפנות כמה גופות מהמסלול" אז חגנו מעל במשך כ-30 דקות, עד שה"שחפים" פונו. בטח יפנו אותם עם רובה צייד קצוץ קנה, חשבתי לעצמי. ממולי ישב גבר מבוגר, שזוף וחמוש בכובע קסקט שנעץ בי מבטים.

 

לא מהחוששים אנוכי לכן נעצתי בו מבט בחזרה. לפתע הוא התחיל לזמזם את נעימת הסרט הסנדק. השפלתי מבט וניסיתי לשקוע באלגנטיות עמוק בתוך הכסא. "קום, קום" שמעתי פתאום את הגברת. התעוררתי במהירות. השחפים פונו ואנחנו נחתנו. אגב, לגבי הסנדק ממול - הוא סבא ל-4 מניו אינגלנד ששמע אותנו מדברים עברית ופשוט התעניין.

 

מאושש מהחוויה הראשונה שלי עם המאפיה, חיכיתי בחיוך למזוודות. חיכיתי, חיכיתי, בכיתי, בכיתי ומי לא באה? הירוקה הגדולה והאדומה הבינונית.

 

"אתה עם הנבואות השחורות שלך!" הטיחה בי הגברת. שעתיים וחצי חיכינו בשדה למזוודות ומה עשינו? רק מה שאנחנו יודעים; הלכנו לאכול. הכרות קצרה עם הארנוצ'ינו אותם כדורי אורז דביקים ומטוגנים, אחד עם מוצרלה ופרושוטו והשני עם חצילים ומוצרלה ועברנו למתוקים. קנולי עם קרם מסקרפונה, קנולי עם קרם שוקולד, אחד קפה מעולה וזהו. לבינתיים.

 

תודה לאל, היה קפה נורמלי (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
תודה לאל, היה קפה נורמלי(צילום: shutterstock)

 

50% הצלחה - מזוודה אחת הגיעה השנייה לא אבל לא נתנו לזה להוריד לנו את התיאבון.

 

בערב אכלנו בפרבר מרוחק של פאלרמו במסעדה בשם ג'רונימו. מאד מצא חן בעיני הקונספט המשפחתי של המקום. האמא במטבח, הבת ממלצרת והאב מתרוצץ ומתבדח עם המקומיים. הזמנו אחד אנטיפסטי מהים שהיה מצוין ובכלל, כל אנטיפסטי שאכלנו בטיול היה מצוין. המנה כללה שרימפס, סרדינים מפולטים ומטוגנים, מאפה קטן ממולא בבשר סרטנים, קציצת דגי ים קרה וטעימה וסלט תמנונים עם מעט לימון. מה אומר ומה אגיד - הצבע חזר ללחיי.

 

 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')

 

מנה נוספת שטעמנו הייתה של קאפוטנה (ר' מתכון בהמשך), סלט חצילים מטוגנים עם עגבניות שהיה טעים וחמצמץ במידה, עם שמן זית נדיר באיכותו. גם הלחם הלבן הסתדר יפה עם הרוטב. לעיקריות הזמנו מנת פסטה טרייה עם ארטישוק וכמובן - יין הבית. תמיד טוב באיטליה ובמחיר מצחיק.

 

אצל ג'רונימו בחצר (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
אצל ג'רונימו בחצר(צילום: רפי אהרונוביץ')

 

אכלנו המון פיצות סיציליאניות רק עם עגבניות, תמנונים מבושלים במים מוגשים חמים רק עם מלח שמן זית ולימון, דגים ופירות ים, מנות פתיחה של טונה ודג חרב מעושנות בעדינות, סנדוויצ'ים קטנים, בינוניים ו...טוב נו, לגדולים לא הגענו. כדאי לשמור מקום לארוחות ערב. שתינו קמפארי, קינחנו בליקר מריר וכך עברו להם בניחותא 3 ימים ואז סוף סוף - המזוודה הגיעה.

  

באחד מהטיולים הרגליים שלנו, הבחנתי בחנות מעניינת עם שלט על דלת הכניסה שלה: "ביסקוטריה". במקום התגודדו מקומיים רבים שקנו מגוון עוגיות יבשות מסוגים שונים ולא רק הביסקוטי שאנחנו מכירים. הגיע תורי וביקשתי ביסקוטי. "ביסקוטי לקפה או לתה?" שאלה אותי המוכרת. "ביסקוטי לטעים" עניתי באיטלקית רצוצה. "אוקי, אוקי בוא תטעם כמה" אמרה המוכרת והחלה להגיש לי טעימות.

 

אינספור סוגים שונים של ביסקוטי (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
אינספור סוגים שונים של ביסקוטי(צילום: ירון ברנר)

 

"סליחה" אמרתי "אני רק רוצה 5-6 יחידות. במידה ואני יוצא מכאן עם יותר מזה יהיו לי בעיות עם הסניורה" עניתי.

 

"לא,לא! תטעם!" היא התעקשה. ובכן, אני לא יודע אם זה לקפה או לתה אבל אלה היו העוגיות הטעימות ביותר שאכלתי, בייחוד אלו עם התאנים. טעמתי חצי תריסר עוגיות מדהימות. "מעולה" אמרתי למאמא האיטלקייה.

 

העפתי את פירורי העוגיות מעלי ויצאתי לפגוש את הגברת שהמתינה לי בחוץ עד עכשיו. "ארץ כלבבי" אמרתי לגברת ולא הוספתי דבר.

 

ב-3 הימים הראשונים בסיציליה ישנו ליד פאלרמו, בצימר חביב אצל אדון ג'ואזפה. המקום נקרא "קאזה רופינו". מקום חביב אבל לא יותר. החדרים היו די צנועים שלא לומר ספרטנים משהו, אבל עם אווירה מיוחדת.

 

ארוחות הבוקר מוגשות לשולחן בתוספת חיוך של אדון ג'וזפה וייחודן הוא דווקא בפשטות שלהן. ברוסקטה עם זוקיני דק מטוגן בשמן זית, מעליו מוצרלה טרייה- זאת בדיוק המהות של הבישול האיטלקי בעיניי. הביצים שהוגשו הן ביצי חופש והפירות והירקות הם לא מהזן התעשייתי. לי זה התאים כי אני תמיד מעדיף לפתוח טיול במקום שקט יותר, על מנת להיכנס לאווירה. חוץ מזה, מקומות כאלה הם תמיד מיוחדים ויש בהם אפשרות גם ליצור אינטראקציה עם המקומיים.


 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')

לאחר 3 ימים נכנסנו לאוטו ונפרדנו מג'וזפה. נסענו לצד השני של סיציליה לעיירה טאורמינה. כל מה שתקראו על העיירה הזאת נכון. היא תיירותית, שזה בסדר כי אנחנו תיירים, היא מקסימה והמלון היה נפלא. מלון בוטיק בשם "וילה דוקאלו "

 

הנוף היה כל כך מדהים שהשתדלנו לא לעזוב הרבה את המלון. והאוכל, הו האוכל. ארוחת בוקר לא ענקית אבל מגוונת, כשההבדל העיקרי הוא באיכות חומרי הגלם.

 

 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')

 

הם משתמשים רק בחומרים מהאזור. הגבינות ממחלבות בוטיק, הריקוטה המעושנת הייתה חוויה, הפרושוטו ברמה גבוהה מאד, הלחמים, הנקניקים, במיוחד זה עם הפיסטוק, פלפלים קלויים עם שמן זית וצלפים ורגע זה עוד לא הכל - יש גם קינוחים. מגוון של מאפים וקפה משובח.

 

 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')

 

לקחנו הסעה למרכז העיר, לחוף. טיילנו במדרחוב העמוס ומיהרנו לחזור ב- 16:00 לתה, קפה, עוגיות וסנדוויצ'ים קטנים מול הנוף.

 

בלעתי את הכל כולל הנוף והאוויר הצח והנה כבר 18:00 בערב. הכיבוד מתחלף למלוח יותר. ברוסקטות ,זיתים זה הזמן לדרינקים. אחד או שניים והנוף גם משנה. צבע הים הופך טורקיז וההר מתחיל להיעלם בתוך ענן מוזיקה שקטה.

 

 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')

 

בחרנו להמשיך לשבת במלון שמתגאה בזה שאין לו שף אלא, יש לו בשלנית מקומית שמכינה אוכל מקומי ("מאמה" שזה שם קוד באיטליה). במידה ותבקש יום לפני, היא תקנה בשוק איזה דג או בשר או ירק שאתה רוצה ותכין לך במיוחד אבל, עבורנו גם התפריט הרגיל שלה הספיק.

 

השקיעה יחד עם צלחת חטיפים סיציליאניים שכללו פרושוטו נקניק יבש שומני ומפולפל, פלפלים קלויים עם צימוקים קטנים ושמן זית, חצילים, קישואים, שלוש סוגים של גבינות - אחת עם פלפל צ'ילי, גריסיני וגם בקבוק יין אחד.

 

 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')

המשכנו עם פלטת פירות ים (הרכב מנצח לא מחליפים) קלמארי ,ג'אמבו שרימפס, סרדין ממולא אנשובי מטוגן ומעט ירקות קלויים בתיבול מושלם ופשוט - שמן זית, לימון ומלח.

 

הפעם ויתרתי על הקינוח פשוט בגלל שהחלטתי לנסות לטעום כל יום כדור גלידה בטעם אחר. עד סוף המסע אני מקווה לכסות את כל הטעמים האפשריים. אגב, הטעמים המובילים בינתיים הם דובדבני אמרונה, חלביצה ושילוב קטלני של שוקולד וניל ופירות יער, שנקרא כאן "דון ויטו".

 

הערב אנחנו עולים לראות את השקיעה מהר אתנה בגובה של 1,900 מטר מעל פני הים. ומה לגבי אוכל? שמעתי מכמה מקומיים שישנו פונדק על ההר, בגובה 1,500 מטרים מעל פני הים. כששאלתי לגבי טיב המנות של הפונדק ענו לי: "5 מעלות צלזיוס. אתה תאכל מה שיגישו לך ותישבע שזה האוכל הכי טעים שאכלת בכל ימי חייך."

 

תודה לך סיציליה, נעמת לי מאד.

 

קפונטה  - תבשיל ירקות סיציליאני

סלט כזה יש כמעט לכל עדה. הוא דומה לכל תבשיל ירקות. הצרפתי קוראים לו רטטוי. הרומנים, הטורקים והפולנים - גיבץ'. אגב, ניתן גם להשתמש בו כבסיס לשקשוקה חצילים.

 

טיפ: שהייה של יום במקרר תעשה נפלאות למנה הזו - טעמי הירקות והרוטב נספגים זה בזה ומוסיפים לטעם העשיר של המנה.

 

המרכיבים:

2 חצילים קלים ומבריקים

1 קישוא

1/2 כוס שמן זית

2 פלפלים אדומים

5 שיני שום, כתושות

חופן עלי בזיליקום גדולים, קצוצים גס

מלח ופלפל

3 כפות חומץ בלסמי

1 כף סוכר חום

 

לרוטב:

שימו לב: את הרוטב יש להכין בסיר עם תחתית עבה

2 שיני שום, קצוצות

2 כפות שמן זית

4-5 זיתי קלמטה, קצוצים גס

3 עגבניות טריות חלוטות וקלופות, חתוכות גס

1 כפית גדושה רסק עגבניות

 

אופן ההכנה:

  1. מכינים את הירקות: חותכים את החצילים, הקישואים והפלפל לקוביות או רצועות, בגודל שווה ומערבבים היטב עם שום, בזיליקום, שמן זית, בלסמי וסוכר. מתבלים בנדיבות.
  2. מעבירים לתבנית גדולה וצולים בתנור שחומם מראש ל-190-200 מעלות, במשך 25 דקות עד שהירקות רכים וזהובים. חשוב לערבב מעט את הירקות בזמן הצלייה, על מנת שלא יישרפו.
  3. מחממים בסיר מעט שמן זית ומוסיפים שום, זיתים ומעט מלח. נזהרים לא לשרוף, מערבבים ומאדים מעט. מוסיפים את העגבניות והרסק ומוסיפים את הירקות הצלויים.
  4. מוסיפים כ-1/4 כוס מים, מערבבים ומבשלים מעט עד שמסמיך. טועמים ומתקנים תיבול. אפשר להוסיף לשלב הקלייה או לרוטב 1 פלפל צ'ילי יבש.

 

הצעת הגשה: מגישים לצד לחם או חלה טובה.

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בסטייל סיציליאני. קפונטה
צילום: shutterstock
מומלצים