שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הרוצח שמצא חן בעיניי אלוהים
    הרצח שביצע פינחס בשמו של אלוהים הוא שהביא לו את ההנהגה הרוחנית על העם. בכך שידר הקב״ה כי תמה תקופת המנהיגים טובי הלב, והגיעה שעתם של הקנאים. לו היה פינחס מכיר את הוריו של ג'וני, גיבור שיר עם אנגלי, ודאי היה מחסל גם אותם

    "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם; וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>

     

     

    בפרשה זו מתמנים שני היורשים של משה ואהרון, שינהיגו את העם לאחר מותם של שני האחים. את שניהם בוחר אלוהים, ובכך קובע קו למנהיגות של העתיד. הוא בוחר את יהושע בן-נון למנהיג הצבאי והאזרחי של העם, כיורשו של משה, ואת פנחס בן אהרון למנהיג הדתי של העם, הכהן הגדול.

     

    יהרוג ואל יעבור

    יהושע זוכה בתפקיד באופן טבעי לאחר שגילה גם את כישוריו כמנהיג צבאי וגם לאחר שיצק מים על ידיו של משה במשך שנים רבות

    והוכיח את נאמנותו. הוא התגלה כמנהיג אמיץ גם בעמדו בנחישות נגד עמדותיהם של חבריו המרגלים.

     

    אך פנחס מתמנה בזכות רצח שביצע! הוא ראה את אחד מבני ישראל נכנס לקובה של נערה מדיינית, לקח סכין ודקר את שניהם למוות. זאת הייתה גדולתו! בכך משדר אלוהים לצאן מרעיתו שהקנאות מוצאת חן בעיניו וראוי שבתחומי הדת ועבודת הקודש, ינהיגו הקנאים את העם ולא מנהיגים טובי לב כמו אהרון.

     

    על אהרון נאמר שהיה "אוהב שלום ורודף שלום", אז מדוע מכל בניו בחר הקב״ה למנות את זה הקיצוני ביותר? נראה שפחדו הגדול מכל - אחרי ארבעים שנה במדבר! - הייתה חזרתו של העם אל עבודת האלילים.

     

    עבודה זרה הייתה אחד הדברים הבודדים שעליהם נאמר "ייהרג ואל יעבור", והמסר שרצה הקב״ה להעביר לעובדי האלילים שבינינו היה: יהרוג ואל יעבור!

     

    חלפו הימים שרודף שלום כמו אהרון ישתף עצמו בבניית עגל זהב כדי לשמור על שלום בית. אם אהרון היה אוהב, פנחס היה רודף. ואין דין אוהב כדין רודף.

     

    ופנחס, כבר בשמו פנ-חס היה מסר כי אינו חס על מי שתאוותו מושכת אותו לנשים נכריות ודרכן לעבודה זרה, ובכך שידר הקב״ה כי הוא מעדיף כהנים חמומי מוח וקנאים.

     

    הכהן הנקמני

    ומאז אימצו להם היהודים את המוסכמה שכהן צפוי להיות רגזן ונוקמני. תיאור מלא הומור של הכהן הרגזן מובא בשירו של מרדכי גבירטיג "אבי הוא כהן" שאביא כאן את תכנו בלבד:

     

    בוא תכה אותי חביבי, אני לא פוחד ממך. אבא שלי הוא כהן רגזן והוא כבר יכניס לך ככה שתקלל את יום לידתך. פעם אחת ילד אחד הרביץ לי, ואבא שלי רק שמע על זה, רץ אל הבית של הילד, מוכן לקרוע אותו לגזרים.

     

    אבל בדיוק באותה שעה אביו של אותו ילד מת! וכהן אסור לו להיכנס לבית שיש בו מת, ולכן הילד הזה ניצל מזעמו של אבי. אתה יכול להכות אותי חביבי, אבל תזכור מי אבא שלי ותדע לך שלא כל יום קורה כזה מן נס!

     

    כהן בן כהן

    למרות התדמית הבלתי מחמיאה הזאת היו רבים שרצו לזכות בכבוד שאותו נוחלים הכהנים.

     

    ואמתיק זאת בסיפור על אדם שבא אל הרב וביקש שיכריז עליו שהוא כהן. הרב הסביר לו שהדבר בלתי אפשרי, אך האיש התעקש ואמר כי הוא מוכן לשלם לקהילה הון עתק, כדי שיינתן לו התואר כהן עם כל הכיבודים הנספחים לתואר.

     

    לבסוף לא עמד הרב בפיתוי וקיבל את הסכום הענק שהיה דרוש לקהילה כאוויר לנשימה. לאחר שהעסקה נחתמה, שאל הרב את האיש: מדוע היה לך כל כך חשוב להיות כהן? אמר האיש: זה חשוב לי כי אבא שלי היה כהן, סבא שלי היה כהן, סבא של סבא היה כהן ורציתי גם אני להיות כהן.

     

    גם לבנות צלפחד מגיע

    בפרק הזה חוזרת התורה ומונה את כל משפחות ישראל מחולקות לפני שבטיהן, ומסכמת במדויק את מספר בני ישראל בכל שבט ובכל משפחה בשבט. וכל הספירה הזאת נעשית כדי להודיע לעם שלפי החלוקה המספרית הזאת יקבלו השבטים את נחלותיהם. השבט הגדול יותר יקבל יותר אדמות והשבט הקטן יותר - פחות.

     

    החלוקה הזאת מעוררת חמש נשים צעירות לדרוש את הזכויות המגיעות להן והן בנות צלפחד, שאביהן מת ואין לו בן שיירש אותו. טענתן: לא ייתכן שבגלל שאין במשפחה בן זכר, ינושלו הן וצאצאיהן מנחלתן.

     

    משה מביא את משפטן לפני האלהים ואלהים אומר: הן צודקות. מגיעה להן זכות על האדמות ממש כמו לזכרים. ובהזדמנות זאת קובע ה׳ את סדר הירושה. ראשונים מקבלים הבנים. אם אין בנים - הבנות. אם אין בנות - אחי הנפטר וכן הלאה.

      

    רבע שעה של שיגעון

    על עליית מעמדה של האישה אולי יעיד הסיפור הבא: מעשה בבחור שהיה פוסל כל נערה שהוצעה לו לאישה. והנה הגיע אליו השדכן ואמר לו: מצאתי בשבילך את האישה שאתה מחפש. גם צעירה, גם יפה, גם חכמה, גם בעלת ייחוס נכבד. שאל הבחור: ואין לה שום חסרונות?

     

    אמר השדכן: חסרון אחד יש לה: פעם בשנה היא משתגעת לרבע שעה. אמר הבחור: לעומת המעלות שלה זה חסרון קטן מאוד. לך אמור לה שאני מתחתן איתה. אמר השדכן: בשביל לומר לה את זה אני צריך לחכות לרבע שעה שהיא משתגעת.

     

    הסודות של גויי הארצות

    קביעת מעמדה של האישה כיורשת חוקית העלה את יוקרתה, והתחילו אנשים לשאול לא רק מי אביו של אדם אלא גם מי אמו. יתר על כן, נקבע כי הוכחת יהדותו של אדם תיקבע על פי אמו בלבד. ובכך התבדלו היהודים משאר העמים שייחוס כזה אינו אפשרי אצלם! ומדוע אינו אפשרי?

     

    על כך אולי יובן משיר עם אנגלי שתורגם בידי חנניה רייכמן, המדבר על שושלת היוחסין של גויי הארצות:

      

    ג'וני ואביו

    בא ג'וני הביתה ויאמר: "אבי,

    ברכני, מצאתי עלמה כלבבי.

    אהבתי את מרי – מחר אשאנה!

    עיני לא ראו יפת-תואר ממנה".

      

    קורן הבחור, אך האב נאנח.

    "אבוי, מה אומללת" - בצער הוא סח:

    "אי פעם חיזרתי על אימא של מרי

    ובכן... אתוודה: על החטא והפרי...

    מה צר ללבי שאכזבתי אותך –

    אך מרי, בעצם, הינה אחותך!"

     

    כאיש הלום רעם הביט עליו ג'ון.

    חודשיים כרסם את לבו דיכאון.

    אולם כאשר התוודע אל קלרה,

    עלזה בו נפשו מרוב אושר ושרה...

    שוב בא אל אביו בפנים צוהלות:

    "אהבתי את קלרה – מחר הכלולות!"

      

    אך אבא גונח: "אוי, שוב מזלך רע:

    היה לי עניין גם עם אימא של קלרה...

    אני מצטער שאכזבתי אותך –

    אך קלרה, בן חמד, גם היא אחותך!"

      

    קשה לתאר מה נדהם היה ג'ון!

    שנה לא הרפה מלבו עיצבון.

    לפתע פגש בחורנו את קטי:

    מיד נתפתה לקסמיה כפתי.

      

    למוד-ניסיון שוב לא רץ אל אביו:

    חשש לסודות שישמע עוד מפיו...

    אושרו כבר עלה פעמיים בתוהו.

    את כל דברי אבא סיפר לאימו הוא.

      

    "הו, אמא - שאל – מה עלי לעשות?"

    ענתה: גם אני אגלה לך סוד:

    קח בני כל עלמה שחשקה נפשך בה –

    כי אין אתה בנו של אבא!"

     

    ואם אמרתי משהו שאינו ראוי, אני מבקש סליחה ומחילה והמבדיל בין קודש לחול חטאותי הוא ימחול. אמן ואמן.

     

    • טור זה מוקדש לזכרו של המגיד מדובנא, ר׳ יעקב קרנץ (1806-1740), אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שידע לתבל את הפירושים שלו לפרשת השבוע בסיפורים ומשלים מלאי הומור, שנלקחו מחיי היומיום של אבות אבותיי בליטא.

     

    שבת שלום, יורם טהרלב

     

     

     


    פורסם לראשונה 28/06/2013 12:46

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חיים הורנשטיין "ידיעות אחרונות"
    יורם טהרלב
    צילום: חיים הורנשטיין "ידיעות אחרונות"
    מומלצים