הנאום הירוק של אובמה: ברווז צולע או מהפכה?
אובמה הכריז בנאומו על מאבק בהתחממות הגלובלית ונקיטת שורה של צעדים עם השלכות כלכליות מרחיקות לכת. הנשיא, שחרט על דגל כהונתו הראשונה את בשורת רפורמת הבריאות, רוצה כנראה לצבוע את כהונתו השנייה בצבעים ירוקים ולהבטיח את מורשתו כנשיא שהפך את ארה"ב למנהיגה סביבתית עולמית
תקופה לא קלה עוברת על הימין השמרני בארצות הברית, ולא רק בגלל הכרת בתי המשפט בזכויותיהם של בני זוג גאים. באותו השבוע הכריז גם הנשיא אובמה, בהכרזה היסטורית למדי, על שינוי כיוון משמעותי במדיניות הסביבתית של ארה״ב. רוחות ליברליות חזקות נשבו בוושינגטון, שציננו וודאי נפשות רפובליקניות רבות. הכינו את הצעיפים.
הפחתת גזי חממה מגדילה את הצמיחה במשק
התוכנית לצמצום גזי חממה - מגדילה אותם
"התקציב - מכת מוות להתייעלות אנרגטית בארץ"
בנאומו חוצב הלהבות באוניברסיטת ג׳ורג׳טאון, דיבר אובמה על סירובו "לדון את הדור הזה והדורות הבאים לעולם שאיננו בר-תיקון", ועל האומץ לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי. אך לא רק תיאורים דרמטיים שלף אובמה מכובע הקוסמים, אלא גם הכרזות על שורה של צעדים בעלי השלכות כלכליות מרחיקות לכת, הטומנים בחובם הגבלות תקדימיות על תעשיית האנרגיה האמריקנית, לב ליבה של התעשייה. ואם הקונגרס האמריקני לא יתרצה? יגדיל הנשיא לעשות וישתמש בזכויותיו המיוחדות המאפשרות לו לקחת כביש עוקף-קונגרס לעתיד ירוק וטוב יותר, כך התחייב.
בארה"ב, אולי יותר מבכל מדינה אחרת, הנושא של שינוי אקלים מזוהה עם האג'נדה של השמאל הדמוקרטי. יש לכך סיבות והסברים שונים, אך ככל הנראה הסיבה המרכזית נעוצה במערכת היחסים הטעונה שמקיימים הרפובליקנים השמרנים עם ה"מדע", אשר מפלג את המחנות בנושאים רבים, דוגמת דת ואבולוציה, או חקר תאי גזע.
שינוי אקלים ומדע הולכים יד ביד, ולכן לא בכדי שגם הנושא של שינוי אקלים נחשב בדרך כלל למדיניות השייכת לסדר העדיפויות הדמוקרטי. הרי ללא הצידוק המדעי המאשר את העובדה כי ההתחממות הגלובלית מונעת על ידי תיעוש ודפוסי פעולה אנושיים, וללא התחזיות המדעיות המצוות אותנו להגביל את ההתחממות לשתי מעלות צלזיוס, אין כל צידוק לפעולה - הארובות יכולות לשחרר גזי חממה באין מפריע, האנושות יכולה להמשיך לדהור קדימה ולכלות משאבים מבלי לפגוע בצמיחה הכלכלית. אך המדענים מתייצבים במצבה כמעט מלאה לצד המלחמה בהתחממות הגלובלית.
והסקפטים? המכחישים? הנשיא אובמה הודיע שאין לו זמן לבזבז עליהם, כי זה כמו לדבר עם עמותת המאמינים בהיותו של העולם שטוח.
ועכשיו לעבודה: בארסנל של אובמה למלחמת החורמה האמריקנית בשינוי האקלים יש תחמושת רבה, כך הסתמן מנאומו, החל מקביעת סטנדרטים חוסכי דלק למשאיות ואוטובוסים וכלה בבטחונות ממשלתיים להלוואות בשווי 8 מיליארד דולר ליישום טכנולוגיות ירוקות.
יותר אנרגיית שמש ורוח, פחות פליטת גזי חממה
אובמה מתכנן להכפיל את תפוקת האנרגיה הקיימת ממקורות שמש ורוח, ואף הודיע כי אישורו של הקמת הצינור Keystone XL, פרוייקט יקר ועצום מימדים אשר אמור להוביל נפט מאלברטה בקנדה הישר למזקקות בטקסס, יעבור רק אם הפרוייקט "לא יגדיל משמעותית את הזיהום הפחמני". התנייה שכזאת שמה את עתידו של הפרוייקט תחת סימן שאלה רציני.
אבל זה לא הכל. אובמה שלף בנאומו את התותחים הכבדים באמת, והודיע על על חוק שיגביל את פליטת גזי החממה של תחנות הכח האמריקניות, אשר אחראיות על כ-40% מסך הפליטות בארה"ב. הגבלה שכזו לבטח תוליד שוק של מסחר בזכויות זיהום וכלים כלכליים אחרים, בדומה לתכניות ה-“Cap & Trade” או “Emission Trading” שקיימות באירופה ובמקומות אחרים בעולם.
כלכלת שוק ירוק שכזו מתמרצת את התעשייה להתייעל אנרגטית ולהרוויח כסף מהתנהלות סביבתית נכונה. עצם נאומו של אובמה הקפיץ במעט את מחיר הפחמן בעולם, ומשקיעים רבים בשוק הסביבתי הודיעו כי הם מרגישים מעודדים מהשינוי במדיניותה של ארה"ב. אגב, רזרבות גז הפצלים (shale gas) שהתגלו בארה"ב מבטיחים לממשל האמריקני מעבר חלק יותר לייצור של אנרגיה פחות מזהמת.
כל הצעדים האלו, כך לפי אובמה, נועדו להבטיח את הישג מטרתה של ארה"ב להפחית את פליטת גזי החממה שלה עד שנת 2020 ב-17% (לעומת השיעור בשנת 2005). מטרה זו הוגשה לאו"ם בשנת 2009, במהלך ועידת האו"ם לשינוי אקלים בקופנהגן. ישראל, אגב, הגישה בזמן ועידה זו מטרה וולונטרית של 20% הפחתה, אך לאחרונה בעקבות הקיצוץ של משרד האוצר בתוכנית הלאומית להפחתת פליטות, השגת יעד בינלאומי זה מוטלת בספק רב.
ובחזרה לארה"ב. מועד ההכרזה של אובמה, מבחינה בינלאומית, הוא אסטרטגי ביותר: העולם עומל בימים אלו על גיבושה של האמנה הגלובלית החדשה לשינוי אקלים שעתידה להחתם ב-2015, ותכנס לתוקף ב-2020, תוך שהיא מחליפה את אמנת קיוטו הנוכחית.
ארה"ב זכתה לקיתונות של ביקורת וגינויים על כך שלא אישררה את אמנת קיוטו ולא היתה שותפה לה, והשאירה את אירופה וכמה מדינות נוספות לשאת לבדן בעול האקלימי, תוך שהן לוקחות על עצמן התחייבויות כלכליות כואבות. ההכרזה בשבוע שעבר משנה לחלוטין את התמונה ומחדירה אופטימיות לחדרי המשא ומתן (שלא פוסק לרגע, תחת חסותו של האו"ם). נראה כי אמריקה, סוף סוף, בפנים.
מהפכה ירוקה גם בסין?
חלק נוסף בפאזל הזה הוא ללא ספק סין. הכלכלה השנייה בגודלה בעולם היא גם המזהמת הראשונה, והיא נהנית עדיין ממעמד של מדינה מתפתחת תחת מערכת האמנות של האו"ם. סין, לאורך השנים, נחשבה לסיבה העיקרית לכך שהקונגרס האמריקני סירב לאשרר את האמנה ולהפוך לצד לה. אך בעשור האחרון סין גם נוקטת בצעדים משמעותיים בהיקף עצום להתייעלות אנרגטית והפחתת הזיהום שלה.
כשבועיים לפני הנאום ההיסטורי נפגש הנשיא אובמה עם עמיתו הסיני ג'ינפינג, והשניים חתמו על הסכם משותף להפחתתו של אחד מגזי החממה (HFC) הנפלט בעת ייצור מכשירים חשמליים (בעיקר מערכות קירור ומיזוג). זהו שיתוף פעולה מעודד אשר מצביע על בשלותן של שתי המדינות לחתום על הסכמים בינלאומיים מחייבים.
אך אין פרשנות פוליטית ללא התייחסות לסיבות הפנים של הנשיא. אובמה, שחרט על דגל כהונתו הראשונה את בשורת רפורמת הבריאות, רוצה כנראה לצבוע את כהונתו השנייה בצבעים ירוקים. הנשיא, בתקופה זו של כהונתו, מכונה בפוליטיקה האמריקנית "ברווז צולע" (“lame duck”), והכוונה היא לתקופה שבה נשיא מכהן ללא אופק של קדנציה נוספת עבורו.
בדרך כלל, בתקופה זו הנשיא מוגבל בקבלת החלטות אשר יכנסו לתוקף או ישפיעו על הממשלה הבאה אחריו, אך באופן טבעי, נשיאים גם נוטים בתקופה זו לחשוב על מורשתם ולקבל החלטות מלאות תעוזה ללא התחשבות בבחירות שיבואו אחר כך.
וכך, רוצה אובמה להבטיח את מורשתו כנשיא אשר שינה את המוניטין של ארה"ב והפך אותה למנהיגה סביבתית עולמית, לברוקרית של האמנה הגלובלית הבאה, ויותר מכל, למעצמת אנרגיה ירוקה ועצמאית אשר אינה תלויה במקורות אספקה זרים.
הכותבת היא יועצת לענייני שינוי אקלים בינ"ל במשרד האנרגיה ושינוי אקלים הבריטי וחברה בצוות המו"מ של המשלחת הבריטית והאיחוד האירופי באו"ם
לפנייה לכתב/ת 
