שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "חדר החדשות": מנג'סת, אבל בכל זאת חזרתי

    בעונתה השנייה "חדר החדשות" עדיין גורמת לצופה להאמין שעיתונות היא משהו מלהיב וגורלי, למרות הדיאלוגים הסבוכים והדמויות השטוחות שלה. סמדר שילוני נשארת בגלל סורקין

    נתחיל מזה שאנשים שחזרו לעונה השנייה של "חדר החדשות" (ניוזרום), שעלתה אמש (ד', 22:00, yes OH ו-yes VOD), הם אנשים מפוכחים. אנשים שהביטו לתוך הנשמה של עצמם, הביטו ונסוגו חזרה ביללה, אבל אז לקחו את עצמם בידיים והמשיכו לצעוד.

     

    עוד ביקורות בערוץ הטלוויזיה של ynet:

     

    כי ככל ש"חדר החדשות" מתרחקת מהגלקסיה של הטלוויזיה הטובה, ככל שהיא הולכת ונהיית פאתטית יותר, ככה הנאמנים של סורקין נאחזים בו בעקשנות רבה יותר. אנחנו זוכרים במעומעם את סיר הבשר של "הבית הלבן" (תודה לכם, שידורים חוזרים) או את הגיחה המפנקת של "הרשת החברתית". בעונה הבודדת של "סטודיו 60" עוד ניסינו לשכנע את עצמנו ואת השאר שמדובר בטלוויזיה איכותית. בעונה הראשונה של "ניוזרום" פשוט צפינו בזעם, ועכשיו חזרנו לעונה השנייה, מושפלי עיניים ומובסים, בשביל עוד מהמלל האינסופי הזה.

     

    פתיח ארוך, מסרים ליברליים ישירים (צילום: HBO) (צילום: HBO)
    פתיח ארוך, מסרים ליברליים ישירים(צילום: HBO)

     

    כן, אני רוצה לצפות בפתיח שמאפשר לי להקים משפחה קטנה ולהנחיל לה את מורשתי בזמן שהוא משודר. כן, אני רוצה להאזין להטפות צדקניות עם הרבה סימני קריאה בסופן. כן, אני אלעס את זה, אבלע את זה, אעכל את זה ואעשה כל מה שצריך, אם זה רק יעבור דרך המוח של ארון סורקין. ראיתי דבר או שניים בחיי, ביניהם העונה הראשונה של "חדר החדשות", ובכל זאת חזרתי.

     

    סורקין, ליברל אדוק, כבר לא מנסה להסוות או לשכלל את המסרים שלו. הוא יורק אותם דרך הדמויות שיצר, ובאופן מוזר הם הופכים שקופים יותר ככל שהוא מצפין אותם בדיאלוגים סבוכים ומתחכמים בדרגה שנייה ושלישית.

     

    הדמויות שלו עדיין מדברות אותו הדבר, הן עדיין נתקלות ברהיטים מטאפוריים בכל פעם שהן נדרשות לעומק רגשי, עדיין נעות בין תיעוב מתנשא לכל מה שממוקם מימין למפה הפוליטית ובין פטריוטיזם מביך בסגנון עדות "היי! לכדנו את בן לאדן!", וכן, כולן עדיין גורמות לצופה להאמין שעיתונות היא הצומת הפועמת והמלהיבה שבה נחתכים גורלות.

     

    ליברליות ופטריוטיזם מביך (צילום: HBO) (צילום: HBO)
    ליברליות ופטריוטיזם מביך(צילום: HBO)

     

    אם בעונה הקודמת סורקין סיבך את הדמות המובילה שלו, וויל מקאבוי, בהתבטאות אומללה (ומוסרית ונעלה כמובן), לפיה הרפובליקנים השמרנים בארה"ב הם "הטאליבן האמריקני", בעונה הזאת ממשיכה רשת ACN לשלם את המחיר. ואם זה לא מספיק, היא גם מפשלת בגדול. העיסוק של סורקין בפוליטיקה האמריקנית הוא לא פעם שטחי וחד צדדי, הבחירה שלו לשלב בסדרה אירועים שקרו באמת הופכת את "ניוזרום" ל"אולד-ניוזרום". מנגד, העיסוק שלו בתקשורת דווקא מצליח לייצר עניין.

     

    העיתונות החוקרת היא באמת עולם הולך ונעלם, וסורקין מסכים להעמיד למבחן את האמונה הנאיבית והפשטנית שלו שיש דבר כזה "חדשות נכונות", ושאם מישהו ישדר אותם, אמריקה תהפוך למקום טוב יותר לחיות בו. הוא עדיין ליברל משוגע עם מקלדת, אבל הוא מוכן להודות שרייטינג, אהבת הקהל וכסף הם אלמנטים

    שמשפיעים מאוד על התוצר החדשותי שאנחנו צורכים ועל האנשים שמייצרים אותו.

     

    בעונה השנייה רשת ACN תסקר סדרת אירועים שלמעשה לא קרו, ותעמיד בסימן שאלה את האמינות שלה (מקרה שקרה באמת לרשת CNN). זה כבר לא משהו שמניפסט ליברלי יכול להצדיק, ויהיה מעניין לראות איך מערכת ACN תתמודד עם זה (במהירות, התנשאות ועם הרבה ציטוטים ורפרורים, יש להניח).

     

    כל זה נותן סיכוי שהעונה הזאת תשפר את העונה הקודמת, אבל גם אם היא תידרדר ממנה, אנחנו, המרטירים, נהיה שם. השאירו לנו קעריות קטנות בחוץ עם מרווחי נשימה, חם היום.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: HBO
    ג'ף דניאלס. "חדר החדשות"
    צילום: HBO
    לאתר ההטבות
    מומלצים