אם שכולה: "אסור שמשפחת רוצח בני תראה אותו"

"כמו שאני לא אראה יותר את דודו, אסור שהאימהות שלהם ייראו אותם ושהם יקימו משפחות". גאולה דלרוזה (80) מירושלים לא יודעת את נפשה. בסוף השבוע שמעה דלרוזה כי חידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים עלול להביא לשחרור אסירים מהכלא ובכללם רוצח בנה דוד. "לא צריך לשחרר שום מחבל, את כולם צריך להשאיר בכלא", אמרה הבוקר (יום א') האם השכולה.

חידוש המשא ומתן - דיווחים נוספים ב-ynet:

פרס נועד עם יחימוביץ': "יש לאחד כוחות"

"אבו מאזן שולט פחות ממה שאסד שולט בסוריה"

הפלסטינים: קיבלנו מכתב ערבויות מהאמריקנים

רב"ט דוד דלרוזה ז"ל עשה את דרכו ב-30 באוקטובר 1988 באוטובוס מטבריה לירושלים. במהלך הנסיעה הושלכו לעבר האוטובוס שלושה בקבוקי תבערה. דוד ניסה להציל את רחל וייס ושלושת ילדיה שנספו בפיגוע ונפגע באורח קשה. שבוע לאחר מכן הוא מת מפצעיו בבית חולים בלונדון. אחד ממיידי בקבוקי התבערה הקטלניים, אבו-חרביש סאלם סלימאן מחמוד, צפוי להשתחרר במסגרת חידוש המגעים.

"לאורך השנים הצבא עדכן אותי מה נעשה עם המחבלים", סיפרה דלרוזה. "אני יודעת שתפסו אותם והם טענו במשפט שהם לא אשמים. גזרו עליהם הרבה שנים בכלא אבל כעבור כמה שנים התקשרו אליי מהצבא והודיעו לי כדי שלא אופתע שמשחררים אותם, אבל אחד מהם עדיין נשאר שם בכלא, ועכשיו רוצים לשחרר אותו".

"כל יום הוא בלב שלי". גאולה דלרוזה עם תמונת בנה(צילום: גיל יוחנן)

על תחושותיה ציינה דלרוזה כי "זה עושה לי רע, יש לי התנגדות חריפה לשחרור. אנחנו לא שוכחים את דודו, כל יום הוא בלב שלי. המשפחה כולה בהלם שרוצים לשחרר רוצחים, כל הילדים שלי לא מסכימים לדבר הזה בכלל. אני לא מאמינה שזה יביא את השלום. יש פתגם שאומר 'אין אמונה בגויים', אני לא מאמינה שאפשר לעשות איתם שלום. לא יהיה שלום איתם לעולמים, תמיד הם יפגעו בנו. אני אומרת לכולם לפתוח את העיניים ולראות כמה טרור היה לנו כאן".

האם השכולה אמרה עוד כי "שלא ייתנו יד לדבר הזה כי הטרור יחזור. שחררנו בעבר מחבלים והם חזרו לעשות פיגועים. הם בעצמם אומרים שימשיכו לעשות פיגועים, אז למה לשחרר? שיהיו עוד אלמנות? עוד יתומים? עוד משפחות שכולות? רק בשבוע שעבר הייתי בכנסת וביקשתי שלא ייתנו יד לשחרור רוצחים. ביקשתי גם מיו"ר הכנסת לא לתת יד שהדבר הזה יקרה".

"לא יכולתי להשאיר אימא יהודייה" 

ברגעי המשבר נזכרת דלרוזה בגבורה של בנה. "כשהיינו בבית החולים דוד תיאר את מה שקרה וסיפר 'ראיתי את האוטובוס עם כדור אש'. הוא פתח עם הקת של הנשק את החלון והבחין באישה (רחל וייס. נ"ד) שיושבת ליד הדלת האחורית. הוא התחנן אליה שתצא איתו ותינצל אבל היא לא הייתה מוכנה לעזוב את ילדיה. הוא ניסה למשוך אותה אך כששמע אותה אומרת 'שמע ישראל', הוא הבין שהיא החליטה להישאר ויצא מהתופת עם כוויות בידיים ובפנים. הוא אמר לי אחר כך 'לא יכולתי להשאיר שם אימא יהודייה' ומאז אני שואבת ממנו אמונה וכוח".

בתוך כך, יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה, צביקה פוזיס-שחק, התייחס אף הוא לאפשרות של שחרור אסירים פלסטינים ותהה "האם בעת קבלת החלטה כה משמעותית מישהו בממשלת

ישראל זוכר את נפגעי פעולות האיבה? החלטת הממשלה לשחרר אסירים פותחת בכל פעם מחדש את הפצעים והטראומות בקרב נפגעי פעולות האיבה ובני משפחותיהם".

פוזיס-שחק אמר עוד כי "לצערנו, כארגון היציג של נפגעי פעולות האיבה אין ביכולתנו להעניק לאותן משפחות את העזרה והסיוע הנפשי, המשפטי והכלכלי המתבקש תמיד ובעת הזאת בפרט. זאת מאחר שממשלת ישראל והעומד בראשה ממשיכים בעקביות להתעלם מהארגון ולא לתקצבו".