שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "פסיפיק רים": שם את הרובוטריקים בכיס קטן

    מפלצות ענק, רובוטים עצומים וערי חוף חרבות מן העתיד - נשמע כמו עוד בלוקבאסטר הוליוודי בזבזני ומטופש, אבל הבמאי גיירמו דל טורו מצליח לאזן בין סצנות הקרב המרשימות, לקווים הדרמטיים והקומיים של העלילה. התוצאה המפתיעה לטובה היא בידור איכותי, מושקע ויוצא דופן להמונים

    לאחר שלושת הסרטים הירודים בסדרת הרובוטריקים, והשד יודע כמה רובוטים ענקיים בסרטי גיבורי על, "פסיפיק רים" ("Pacific Rim") הוא הפעם הראשונה שבה הוליווד מתקרבת לתחכום של ז'אנר המכה (Mecha) באנימה. אמנם יש עוד דרך ארוכה לעבור עד שהקולנוע החי (או, ליתר דיוק, אנימציה ממוחשבת פוטו-ריאליסטית בשילוב שחקנים חיים), יגיע לאיכויות של "Neon Genesis Evangelion", אבל הבימאי גיירמו דל טורו בוודאי שואף לנוע לכיוון זה.

     

    ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:

    הדרדסים 2

    הטיהור

     

    הטריילר של "פסיפיק רים"

    הטריילר של "פסיפיק רים"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הרבה דברים נעשים היטב ב"פסיפיק רים". עבור צופים שיכולים לשאוב הנאה מסצנות שבהם רובוטים אדירים נלחמים במפלצות כבירות, ההמלצה היא חד משמעית: רוצו לעבר המסך הגדול ביותר והאיכותי ביותר שנמצא באזור מגורכם, וכן, הקפידו לקנות כרטיס להקרנת תלת ממד.

     

    הדמיון של דל טורו, ההקפדה יוצאת הדופן על פרטים במערכת הוויזואלית של הסרט, סגנון הבימוי של הקרבות הנמנע מהפיכתם לאוסף מריחות אבסטרקטיות באורך חלקיק שניה (אה-לה-מייקל ביי). כל אלו מבטיחים חוויה שכמוה לא הושגה עד היום בסוג סרטים זה. אפילו הדברים שלא נעשים היטב, עדיין ניצבים שתי דרגות מעל מה שכבר ראינו בסרטים דומים.

     

    עם הפנים למכה

    הפתיחה של "פסיפיק רים" היא סוג של אקספוזיציה דחוסה שהייתה יכולה לספק עלילה לסרט שלם, ארוך ומורכב בפני עצמו. בשנת 2015 המין האנושי פוגש לראשונה את מפלצות הקאייג'ו ("מפלצת גדולה" ביפנית - כמו בז'אנר הסרטים שגודזילה/קוג'ירה היא המייצגת הבולטת שלו) - יצורי ענק שמגיעים מפורטל בין ממדי שנמצא על קרקעית האוקיינוס השקט. ערי החוף לאורך גזרה נרחבת זו מותקפות במרווחים הולכים וקטנים, והשמדתן תהיה תחילת הסוף של המין האנושי.

     

    המפלצות מאיימות על האנושות. מתוך "פסיפיק רים" ()
    המפלצות מאיימות על האנושות. מתוך "פסיפיק רים"

     

    על סף כליה ודאית מצליחה הקהילה הבינלאומית לשלב ידיים וליצור את הייגרים ("צייד" בגרמנית) רובוטים בגובה של בניין רב קומות המצוידים בכלי נשק אימתניים, כך שלכל מדינה בעלת משאבים ויכולות יש את הייגר שלה. הם מונהגים על ידי צוותים של שני מפעילים הממוקמים בתוך המכונה. כל מפעיל שולט על צד אחד ובין השנים מתקיים חיבור סינפטי שממזג את מוחותיהם.

     

    בשנת 2025 - נקודת המוצא העלילתית - פרויקט הייגרים, בראשותו של סטאקר פנטקוסט (אדריס אלבה), נמצא על סף כליה. המפלצות החדשות שמגיעות הולכות ומתחזקות ומביסות את הייגרים. תוכנית הגנה על ערי החוף עוברות להתבססות על חומות ענק. אך כשחומות אלו כושלות, המין האנושי חוזר אל שרידי הייגרים למאמץ נואש אחרון.

     

    אידריס אלבה. מוביל את המתקפה ב"פסיפיק רים" ()
    אידריס אלבה. מוביל את המתקפה ב"פסיפיק רים"

     

    סטאקר לא מתכוון לוותר (או, בלשונו, צוותי הייגרים עומדים "לבטל את האפוקליפסה"). לשם כך הוא מגייס מחדש את ריילי בקט (צ'ארלי האנום), מפעיל מוכשר שפרש לאחר שקאייג'ו הרס את הייגר שלו,

     הרג את אחיו, והותיר אותו מצולק נפשית. השותפה המיועדת להחליף את אחיו היא מאקו מורי (רינקו קיקוצ'י), בת הטיפוחים היפנית של סטאקר, שגם לה יש מטענים לא פשוטים מהילדות בצל הקאייג'ו.

     

    בסרט יש יותר מאשר דינמיקות פוסט טראומטיות. יש אלמנטים של תחרותיות בין הטייסים המזכירים את "אהבה בשחקים", בעיקר בין הצמד ריילי-מאקו לצוות של אב ובן אוסטרלים הרק (מקס מרטיני) וצ'אק (רוברט קזינסקי) האנסן. יש גם קו עלילתי קומי, הכולל שני מדענים הלוקים בהערצת מפלצות הקאייג'ו אותם הם חוקרים: ד"ר ניוטון גייזלר (צ'ארלי דיי מהסדרה "פילדלפיה זורחת") וד"ר הרמן גוטליב (בורן גודמן). ואחרון הוא השחקן החביב על דל טורו, רון פרלמן המגלם את האניבל צ'או, סוחר בכיר בשוק השחור של חלקי גוף שנותרו ממפלצות שנקטלו.

     

    שומרים על שיווי משקל

    האיזון אליו שואף התסריט בין סצנות הקרב הגרנדיוזיות (וכאן הדבר נאמר בהחלט בלשון המעטה), לבין הרגעים הדרמטיים והרגעים הקומיים הוא מבורך. דל טורו, בעצמו גיק מושבע של עיצוב מפלצות, לא רק מגלה, שוב, את כושר ההמצאה שלו ביצירתם, אלא גם את חיבתו לדמויות שבדומה לו כרוכות אחריהן. יחד עם זאת, בהינתן הברירה בין תופסת של עוד עשר דקות לסצנת קרב, ובין העמקת הסיטואציות הדרמטיות או הקומיות, הסרט תמיד מעדיף את האפשרות הראשונה.

     

    הכירו את הייגר. אבל למה כל כך חשוך ()
    הכירו את הייגר. אבל למה כל כך חשוך

     

    ליקוייו של הסרט בולטים על רקע הצלחותיו. הקרבות מתרחשים בלילה ולכן התאורה חלקית. זה אולי מקל על יצירת האפקטים המיוחדים, אבל הופך את ההתרחשויות לקצת מונוטוניות. הייגרים מעוצבים באופן שונה וכל אחד מהם אמור להיות בעל תכונות ייחודיות, אך החשיכה לא מאפשרת להבליט מספיק את שונותם.

     

    גם המפלצות, שאמורות להשתייך לשלבי התפתחות שונים מבחינת גודלן, עוצמתן ותכונותיהן, אינן מוצגות בדרך הממחישה את מלוא הפוטנציאל של האיום הגובר. ברגעים בהם קאייג'ו מגלה תכונה לא צפויה, או ייגר משתמש לראשונה בכלי נשק רב עוצמה, חדוות ההרס מטפסת דרגה. חבל שזה לא קורה יותר פעמים בסרט.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים