שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "אליסיום": הון, שלטון, חלל חיצון
    כמו בסרט המדע הבדיוני המופתי שלו "מחוז 9", מצליח ניל בלומקמפ לשלב ב"אליסיום" חזון עתידני ייחודי ודימויים מרשימים עם מסרים סוציו-פוליטיים מעולמנו. אלא שעם תקציב יותר גדול ועם מאט דיימון וג'ודי פוסטר ככוכבים, הוא נדרש ליותר אקשן ופחות רעיונות מקוריים. ובכל זאת, שווה צפייה

     

    "מחוז 9" (2009), הפיצ'ר הראשון שביים ניל בלומקמפ כשהיה בן 29, הפך אותו להבטחה גדולה בז'אנר המדע הבדיוני. המפגש בין חייזרים לבני אדם היה בסיס ללא מעט סרטים, אך היוצר הצעיר הצליח לטעון אותו במשמעות פוליטית מקורית ורלוונטית ליחסים בין העולם המערבי לתושבי העולם השלישי.

     

    ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:

     

    הטריילר של "מחוז 9" מ-2009

     

    כשמוסיפים לכך כושר המצאה ודמיון וויזואלי מפותח, הומור שחור ולעיתים אף מהפך קרביים, ויכולת להפוך תקציב מצומצם של 30 מליון דולר להכנסות בהיקף גדול פי 7, ניתן להבין את גודל ההישג. רק להזכיר: "מחוז 9" היה סרט המדע הבדיוני הראשון שהיה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר (באותה שנה יחד עם "אוואטר") מאז "אי.טי: חבר מכוכב אחר" - 27 שנים קודם לכן.

     

     

    היותו של בלומקמפ יוצר מזן נדיר ניכרת גם במה שהוא לא עשה מאז סרטו הראשון. הוא לא ביים סרט על גיבורי על, הוא לא התפתה להצעות שהוצעו לו בדרך ישירה יותר או פחות מצד מפיקי "מסע בן כוכבים" ו"מלחמת הכוכבים". הוא נשאר נאמן לדרכו ולרעיונותיו, וממשיך לנסות לעשות את הגובל בבלתי אפשרי בהוליווד העכשווית - ליצור סרט מדע בדיוני מקורי ואינטליגנטי.

     

    הטריילר של "אליסיום"

    הטריילר של "אליסיום"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "אליסיום" ("Elysium"), הוא הצלחה חלקית. לו היה זה סרטו הראשון של הבמאי, זו היתה תגלית משמחת ביותר. אך במעבר לסרט השני, לתקציב גדול יותר (100 מיליון דולר) ולעבודה עם כוכבים הוליוודיים כמו מאט דיימון וג'ודי פוסטר, נדמה כי הנשכנות הסאטירית המתבקשת קצת נדחקה למען קטעי אקשן. הפוטנציאל נשחק בהכפפה למתכונת שבלונית מדי של מותחן פעולה עם מרוץ נגד השעון, והשגת מטרה שמותנה בהפעלת כוח.

     

    וול-E אנושי

    הבסיס העלילתי של הסרט מזכיר קצת גרסה ריאליסטית יותר של "וול-E". מצד אחד חורבן על כדור הארץ, ומצד שני מערכת חברתית הממוקמת בחלל. אך ב"אליסיום" רוב בני האדם לא ברחו מכדור הארץ, אלא שהם אנוסים לחיות בעולם שמשאביו אינם מספיקים בכדי לכלכל מצב גלובלי של התפוצצות אוכלוסין.

     

    כדור הארץ כמו מחנה פליטים. מאט דיימון ב"אליסיום" ()
    כדור הארץ כמו מחנה פליטים. מאט דיימון ב"אליסיום"

     

    בשנת 2154 העולם המערבי (באופן ספציפי - לוס אנג'לס) נראה כמו מחנה פליטים אינסופי. מנגד, בני המעמד העליון חיים בתחנת חלל ענקית הקרויה "אליסיום" הנראית כמו גן עדן כפי שדומיין על ידי אנשים לבנים, עשירים, ומתורבתים בעיניי עצמם. למטה: עולם של עבודה שחורה במפעלים וחיים "דלים, מאוסים, חייתים וקצרים", ולמעלה: קאנטרי קלאב נצחי עם מכונות שיכולות לרפא כל מחלה.

     

    מקס דה קוסטה (דיימון) הוא פועל קשה יום במפעל ליצור רובוטים. כמו במפעלי ענק הקיימים בימינו בעולם השלישי, כך גם אנשי כדור הארץ עמלים למען הצרכנים, המנהלים ובעלי המפעלים החיים בטריטוריה אחרת. האינטרס של העשירים הוא לחסום כל ניסיון להסתננות של מהגרים לטריטוריה שלהם, למנוע אפשרות שיצטרכו לחלוק ולו מקצת ממשאביהם. אבל כאשר דה קוסטה סופג מנת קרינה שאמורה להביא למותו בתוך מספר ימים, הוא חייב להסתנן למקום היחידי שבו יוכל להתרפא.

     

    מאט דיימון ואליס בראגה. מחפשים רפואה ב"אליסיום" ()
    מאט דיימון ואליס בראגה. מחפשים רפואה ב"אליסיום"

     

    מי ששומרת על האינטרסים של בני מעמדה היא דלקורט (פוסטר), מזכירת ההגנה (כלומר, שרת הביטחון) של אליסיום. במסגרת תפקידה היא מפקחת על יירוט ניסיונות ההסתננות של פליטים. לשם כך היא מפעילה את הסוכן קרוגר (שרלטו קופלי) שאינו בוחל בכל מעשה אלים ומלוכלך בכדי להשיג מטרה זו.

     

    אלו השחקנים הראשיים, אך ליהוקם מהווה נקודת תורפה בסרט. דיימון לא נראה כפועל ממוצא היספני ולוקה במראה בריא יתר על המידה (כמו ג'ניפר לורנס ב"משחקי הרעב"). פוסטר המגלמת תפקיד שיועד במקור לגבר, היא בחירה מפתיעה לתפקיד הכוחני, אך לא תמיד הפתעות הן הברקות. וקופלי המעצב דמות מוקצנת (בנוסח הופעותיו של ברוס קמפבל בסרטי סם ריימי) שייך לסרט אחר.

     

    הביטחון בידיה. ג'ודי פוסטר כשרת הביטחון של "אליסיום" ()
    הביטחון בידיה. ג'ודי פוסטר כשרת הביטחון של "אליסיום"

     

    אך הפספוס המהותי הוא במימוש הפוטנציאל לנסח אמירה מורכבת יותר. בעוד דימוי "העולם המערבי כעולם שלישי" מעוצב בדרך אמינה ומטרידה, הסרט לא מפיק את כל שניתן מאליסיום. כפי שב"וול-E" הושג אפקט סאטירי בהצגת עולם של כופתאות אנושיות, עצלות ומנוונות שלכל מחסורן דואגות המכונות, כך גם לעולם של אליסיום מזמין התעמקות באורח החיים במסגרת ייחודית זו. בלומקמפ מסתפק בעיצוב האוטופיה כגלויה של שלמות, מבלי לעצב את הפרטים של ממשות זו. המערכת החברתית המוצגת היא ייחודית, אך יש התמקדות באספקט אחד שלה - פעולת מנגנוני הביטחון.

     

    סרטי מדע בדיוני גדולים כמו "מטרופוליס" או "בלייד ראנר" לא זכו למעמדם בגלל איכות האקשן, אלא בזכות יכולתם להציג דימוי ייחודי ומפורט של חברה המוגדרת מחדש באמצעות אפשרויותיה הטכנולוגיות. "אליסיום" הוא סרט שאפתני שניכר בו הכישרון של יוצרו, אך יש בו יותר מדי פשרות לטובת הריגושיים המסחריים של סרט אקשן.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים