זאת הצמה תלך לצדקה
כשהשיער גם כך מכוסה במטפחת או פאה, למה לא לתרום אותו? סטודנטיות חרדיות נשואות ורווקות גזזו את שערן לטובת ילדים חולי סרטן. היוזמת - אקטיביסטית חרדית ואם לילד שנפטר מהמחלה: "גם כך אני מכסה את השיער. אז במקום שיהיה מכוסה, אפשר לעזור לילדים שבאמת צריכים אותו"
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
רות קוליאן, סטודנטית למשפטים ואקטיביסטית חרדית, יזמה את מבצע ההתרמה הייחודי, ואליה הצטרפו סטודנטיות חרדיות רבות שהחליטו להעמיד בראש את המעורבות החברתית בחודש הרחמים והסליחות.
כך, ביום התרמה מיוחד, בין קורס להרצאה בסמסטר קיץ - הן גזזו את הקוקו או הצמה. אלו הועברו אחר כבוד לעמותת "זכרון מנחם", שתהפוך אותן לפאות משיער טבעי עבור ילדים חולי סרטן.
היוזמת: אם שכולה לילד שחלה בסרטן
קוליאן, אישה חרדית המתמודדת בבחירות המוניציפאליות בעיר מגוריה פתח תקווה, החליטה לא רק לתרום את שערה הארוך ("עד המותניים") שהוסתר עד כה מתחת לכיסוי הראש - לטובת ילדים חולי סרטן, אלא אף לגייס למשימה את חברותיה לספסל הלימודים, הסטודנטיות החרדיות.
"כאם שכולה לילד שנפטר מהמחלה הארורה הזו, אני יודעת שההתמודדות היא כפולה", קוליאן אומרת. "לצד הקושי בהתמודדות עם המחלה עצמה לילד, יש קושי רב בהתמודדות עם מבטי הרחמים של הסביבה".
קוליאן מספרת כי נתקלה במקרה בפרוספקט של עמותת "זכרון מנחם", המתרימה שיער ממתנדבים ברחבי הארץ לטובת הילדים החולים. "אמרתי לעצמי שכאישה חרדית, אני גם כך מכסה את השיער שלי. אז במקום שיהיה מכוסה, אפשר להשתמש בו בשביל לעזור לילדים אחרים שבאמת צריכים אותו. השלב הבא היה, 'למה לא לרתום את כל הקמפוס לטובת העניין?"
"זה השיער ילך לצדקה"
ומאמירות למעשים: קוליאן פנתה למנהל המכללה, הרב יחזקאל פוגל, ושיתפה אותו בכוונותיה. "הוא ממש התלהב, ודאג לעשות הכל כדי לארגן את 'יום ההתרמה'. אני עצמי עברתי בכיתות, ושיתפתי את הסטודנטיות החרדיות ברעיון, ובגדול אני יכולה להגיד שממש הופתעתי מההיענות".
לדבריה, זו אינה הפעם הראשונה שהיא רותמת את נשות הקמפוס החרדיות למבצעי עזרה
"יש בנות שברגע שמדברים איתם על השיער, את ישר רואה את החרדה. כשמדובר בבנות רווקות אני יותר מבינה את זה. לנשים נשואות, שמכסות את הראש עם פאה או מטפחת, אמור להיות קל יותר לאפשר לעצמן להתגבר ולתת".
"הקושי היה המגבלה של 30 סנטימטר לגזירה. פחות מזה, אי אפשר לתרום", היא מבהירה. "הרבה נשים שרצו, לא יכלו, כי השיער שלהן לא היה באורך הנדרש. אבל מי שכן, באה והתייצבה. שאלנו גם רב את דעתו ההלכתית על העניין, כי היו בנות שזה היה חשוב להן, וכמובן קיבלנו אותה. הנהירה שלהן לכל פרויקט חברתי היא אין-סופית, אבל רק לאחר שקיבלו אישור 'דעת תורה".
מקצצות ותורמות
בעמדת האוחזת במספריים ניצבו שתי ספריות. אחת מהן היא מור אלימלך, ספרית מיוקנעם התורמת מזמנה (וממספריה) לטובת הילדים החולים. "אני חייבת לציין שהתרמה עם הנשים האלו הייתה משהו מקסים במיוחד. מדובר בנשים שרובן מכסות את השיער, והן ממש רצו לתת את קווצות השיער הכי ארוכות שאפשר, אז ביקשו שאגזור קצוץ-קצוץ, כדי שיישאר בסופו של דבר כמה שיותר עבור הילדים".
כמה שעות אחרי "הספיחס", ואלינור ישועה - אחת הסטודנטיות התורמות - עודה מנסה להתרגל למראה החדש מתחת למטפחת, זאת על אף שלא מדובר בתרומה ראשונה. "כשהייתי בת 17 גזרנו, אני ועוד כמה מחברותיי לכיתה, את השיער יחד", היא מספרת.
"למדתי אז בבני ברק, ואחת הבנות בכיתה חשפה בפנינו שהיא חולה בסרטן. היא אמרה שהיא לא רוצה לראות את השיער שלה נושר, וזה הדבר שהיה הכי קשה לה. אז הצענו לה להסתפר ולעשות פאה מהשיער שלה עצמה, וגם אנחנו החלטנו להסתפר ולתרום את השיער שלנו יחד אתה, עבורה".
הפעם, לדבריה, היא נדרשה לקצץ יותר על מנת לעמוד באורך המבוקש. כנשואה טרייה, ישועה מספרת כי גם הבעל זקוק כעת להתרגל למראה החדש ולמחלפות הארוכות שנעלמו. "זה קצת לא קל, גם כאישה חרדית. חלקנו הולכות בבית בלי כיסוי ראש, וזה לא קל לראות את עצמך במראה בצורה מאוד שונה ופחות סימפטית, אבל בסופו של דבר, תחושת הנתינה והסיפוק זה משהו מטורף. ממש בכיתי מהתרגשות תוך כדי התספורת. הידיעה שילד או ילדה חולים ייהנו מהשיער שלי, שרוב הזמן מסתתר מתחת למטפחת, היא עצומה".
צמה במעטפה
מזל שמעונוב, סטודנטית רווקה, הייתה "הנחשונית" שהתיישבה על כיסא הספרות המאולתר
שהוצב באחד מחדרי הקמפוס - נחושה מאוד, אך עם חששות לא קטנים על איך יראה "הרגע שאחרי".
"אם זה לא להיט, אז הנשים הנשואות מכסות - ואף אחד לא רואה", היא מסבירה. "אצלי, אם זה יוצא רע, 'אכלתי אותה". שמעונוב שקיבלה באדיבותה של הספרית המתנדבת, תספורת "שפרה" מדורגת ודרמטית - יצאה מאושרת עד הגג מהתרומה ומהלוק החדש.
"כשסיפרתי בבית שאני הולכת לתרום את השיער, לא כל כך הבינו את הקונספט. לא ידעו בכלל שיש דבר כזה, שיש אפשרות לתרום שיער לילדים חולים. רק תוך כדי שיחה משפחתית, אחותי הנשואה סיפרה לנו כבדרך אגב, שאת השיער הארוך שלה היא תרמה יום אחרי החתונה לעמותה. פשוט הכניסה את הצמה הארוכה למעטפה, ושלחה להם בדואר.
"האנרגיות שהיו בחדר, ההתרגשות, הבנות שהמתינו לתורן ועודדו, זו הייתה אחת החוויות היותר חזקות שלי, הרבה מעבר לתספורת במספרה. אני לא יכולה להסביר את זה במילים, אבל התחושה, שעזרתי ונתתי משהו כל כך אישי לילד אלמוני, היא מדהימה".
מעשה אימהות - סימן לבנות
בין ממתינות בתור לתורן לתרום, הייתה גם ילדה קטנה אחת, בת 8 בסך הכל - ביתה של היוזמת רות קוליאן. "היא ראתה את הפליירים בבית, ורצתה גם לתת את השיער שלה", קוליאן מספרת. "בהתחלה ניסיתי לשכנע אותה לוותר על הרעיון. חששתי שהיא בגיל רגיש, ואני יודעת עד כמה השיער חשוב לה, ובכלל לבנות בגילה. אבל היא ממש התעקשה".
"היא הסתובבה אחר כך בקמפוס בראש מורם, בגאווה, והראתה לסטודנטיות את הצמה הגזורה שלה – ואף הפצירה בהן לבוא ולתת את שלהן. בעיניי, גם כאם, היא ללא ספק הייתה הכוכבת האמתית של היום".
קוליאן שעדיין מתלוננת בחיבה על שיערות סוררות וקצרות שחומקות מכיסוי הראש שלה, כבר שקועה עד מעל לראשה במיזמים חברתיים נוספים. כעת היא בעיצומן של אריזות חבילות מזון לנזקקים לקראת החג.
"המטרה שלי, בסופו של דבר, היא להגביר את המעורבות החברתית ההדדית. מה שעשיתי עם הסטודנטיות החרדיות, אשמח שייעשה עם כולם. מעורבות חברתית היא המפתח ללכידות חברתית בין כל חלקי העם - אשכנזיים וספרדים, עשירים ועניים, וכן גם חרדים וחילונים".
לפנייה לכתב/ת 
