שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: לע"מ
    הסקאדים, היאכטה הסודית והטעות הגרעינית: כך התגלגל המשבר העולמי ביום כיפור 73'
    זה היה משחק על מים סוערים בין המעצמות. הרעיון להרתעת "יום הדין" עלה מכיוון דיין בישראל, אבל החשש שבריה"מ מעבירה למצרים ראש נפץ גרעיני לטיל הקפיץ את רמת הכוננות. איך הגיעו בארה"ב לרעיון המחריד, עד כמה פחדו אצלנו מהסקאדים ואיזו טעות גרמה לסובייטים לירות אותם על צה"ל? ynet מביא פרטים ממחקר חדש שחושף את סיפור הדרמה המלחמתית

    דקות ספורות לאחר שנפתחה האש, ב-6 באוקטובר 1973, זיהה מכ"מ חיל האוויר מטרה חריגה שנעה במהירות למרכז הארץ. רס"ן איתן כרמי, טייס מיראז' שהוזעק דרומה, נקרא לפתע לשנות משימה ולפנות מערבה לים לעבר המטרה החדשה. לימים סיפר ל-ynet שראה מטוס "מצייר" בשמיים. כשהתקרב למטרה מעל הים, הבין שלמטוס הזה אין טייס - זהו טיל קלט מונחה ששוגר ממטוס טופולוב מצרי לכיוון תל אביב. הוא נצמד למרחק של כ-200 מטרים מהטיל ופתח עליו באש, חלקי הטיל צללו לים. היה זה ניסיון ראשון ואחרון במלחמה מצד המצרים לפגוע בעומק ישראל, בהתאם לתוכניות המלחמה המצריות שהמרגל אשרף מרואן העביר למפעיליו במוסד חודשים לפני כן.

     

    שלושה ימים מאוחר יותר, ב-9 באוקטובר, פתח חיל האוויר בסדרת הפצצות עומק במטכ"ל בדמשק כדי להפעיל לחץ על צמרת הממשל בסוריה. על פניו, כמעט מתבקש היה שהפצצות עומק דומות יתבצעו במצרים ויפעילו לחץ על סאדאת. אך למרות הירי המצרי ביום הראשון למלחמה ועל אף הלחץ האדיר שהפעילו הארמיות המצריות על כוחות הבלימה הדלילים בגדה המזרחית, ישראל נזהרה. חששה. מקבלי ההחלטות בישראל, בראשם שר הביטחון משה דיין, דחו פעם אחר פעם את הצעות הצבא לתקוף בעומק מצרים. הסיבה הייתה הרתעה - טילי הסקאד הסובייטים במצרים. להרתעה הזו נוסף במהלך המלחמה, בשלוש אפיזודות שונות, גם אלמנט "יום הדין" הגרעיני.

    קטע ממסמך ה-CIA. ברקע: טיל סקאד רוסי (צילום: גטי אימג'בנק) (צילום: גטי אימג'בנק)
    קטע ממסמך ה-CIA. ברקע: טיל סקאד רוסי(צילום: גטי אימג'בנק)


     

    מחקר חדש שיתפרסם בקרוב, שחיברו ד"ר דימה אדמסקי, ראש החוג למצטיינים באסטרטגיה ומרצה בכיר במרכז הבינתחומי הרצליה, ופרופ' אורי בר יוסף, חוקר מלחמת יום הכיפורים, עוסק בהשלכות האסטרטגיות של העימות הבין-מעצמתי במלחמת יום כיפור. הוא חושף טפח מהמשבר הבליסטי הגרעיני שהתחולל בשיאה של הלחימה. המחקר מתבסס על מקורות סובייטים ואמריקנים, פרוטוקולים של ה-CIA וראיונות עם דמויות מפתח, בהם מפעיליהם הסובייטים של סוללות הסקאדים במצרים. בין היתר הוא מתאר את הסיבות לדרמה מאחורי הקלעים, שכללה העלאת כוננות חריגה במיוחד מצד ארה"ב - בשל מה שנראה כפענוח מוטעה של חיישני יאכטה מוסווית בלב ים. 

     

    כמו לגלות היום שיש "שיהאב" בלבנון

    אי אפשר לדבר על המחדל המודיעיני בכיפור בלי להתייחס למחדל הישראלי בהבנת המשמעות הגלומה בטילי הקרקע קרקע מסוג סקאד שהגיעו למצרים בתחילת אוגוסט 1973. כמו בכל המחדלים האחרים, גם כאן לא מדובר בכישלון איסופי. נהפוך הוא. אשרף מרואן דיווח לישראלים מראש על חתימת ההסכם הסובייטי-מצרי למכירת הטילים וגורמי מוסד אחרים העבירו מידע שוטף על הגעתם למצרים, ותהליך האימונים שנועד להעבירם לידיים מצריות. אבל מעריכי אמ"ן לא הבינו שהגעת הטילים מקלה על סאדאת לצאת למלחמה כיוון שהם נתנו לו את היכולת להרתיע את חיל האוויר הישראלי מהפצצות בעומק מצרים. לימים יודה בכך עוזר ראש אמ"ן למחקר, תא"ל אריה שלו, ויתלה בכשל הזה חלק משמעותי בכישלון הכולל של אמ"ן במתן התרעת מלחמה.

     

    שנים ניסתה מצרים לפתח פרויקט טילים ארוכי טווח משלה, נשענה על ידע וטכנולוגיה שהביאו המדענים הגרמנים בתחילת שנות ה-60' ופיתחה את טילי הקרקע קרקע אל-קאהר ואל זעפר. אבל אלה חסרו הן את הטווח הדרוש והן דיוק מינימלי ולכן לא היה להם כל ערך מבצעי. סאדאת דרש מהסובייטים ממושכות טילים שיוכלו לפגוע בעומק ישראל. בתחילת אוגוסט 73' מגיעה למצרים משלחת ובה טילי סקאד, מפעילים סובייטים ומתורגמן דובר ערבית. הצוות היה כפוך פיקודית באופן מוחלט לפוליטביורו של ברית המועצות. הגעת הטילים מפתיעה את אנשי אמ"ן, שלא ציפו שהסובייטים ייענו לדרישות המצרים.

     

    "צריך להבין את המשמעות האסטרטגית של ההפתעה הזו", מסביר ד"ר אדמסקי, "בתקופה האחרונה מדברים רבות על טילי ה-S-300 שהרוסים אמורים להעביר לסוריה וישראל מנסה לבלום את המהלך. תאר לעצמך שיום אחד מגלה ישראל שהטילים כבר בסוריה. או לחילופין, שאיראן העבירה בלי שידענו טילי שיאהב ללבנון והם כבר פרוסים ופונים לכיוון ישראל. הרי המשמעות היא דרמטית". המחדל המודיעיני, אגב, לא מיוחס רק לישראל. גם האמריקנים קיבלו את הסקאדים במצרים בהפתעה גמורה.

     

    הפגזת נמל אויב במלחמה. לא תקפו בעומק בגלל ההרתעה (צילום: דובר צה"ל) (צילום: דובר צה
    הפגזת נמל אויב במלחמה. לא תקפו בעומק בגלל ההרתעה(צילום: דובר צה"ל)

     

    בזמן הקצר עד לפרוץ הקרבות באוקטובר מנסה צה"ל ללמוד את הנושא. אמ"ן מוציא סקירה מודיעינית על הסקאדים, אך מבלי לעסוק בהשלכות על זירת הקרב העתידית - זו שתתברר ימים ספורים לאחר מכן. "זו מערכת מאוד מתקדמת שנכנסת בפעם הראשונה למזרח התיכון", מסביר אדמסקי. "אבל הסקירה היא טכנו-טקטית בלבד, עוסקת במכניקה ולא במשמעות. איך מפעילים אותו, ממה הוא מורכב. לא הספיקו להעריך איך זה ישפיע על הזירה, איך ישפיע על סאדאת ואיך ישולב במלחמה. המשמעות המערכתית והאסטרטגית לא עולה בשום סקירה".

     

    אמ"ן מעריך שטילי הסקאד במצרים יהיו מבצעיים לא לפני תחילת 74' ואינו יודע לומר מי מפעיל את הסוללה - הסובייטים או המצרים. גם טווח הטילים משוער בלבד. אמ"ן מעריך שכל מטרה דרומית מנתניה תהיה בטווח. כאן לא מדובר במחדל ישראלי; גם שירותי המודיעין של ארה"ב ושירותים עמיתים אחרים לא ידעו את כל הפרטים על הסקאד ולכן לא ניתן היה לספק מידע מדויק על ביצועיו.

     

    נשק יום הדין

    האש שנפתחת בהפתעה תופסת את ישראל לא מוכנה. הכוחות המצריים והסוריים הסתערו קדימה וצה"ל התקשה לבלום את המתקפה בכוחותיו הדלילים שהוצבו בגבולות. הסמל לקטסטרופה של היומיים הראשונים הוא האמירה המיוחסת לשר הביטחון משה דיין, שהבית השלישי בסכנה. מקורות זרים פרסמו במהלך השנים כי דיין הציע לשקול הפעלת נשק יום הדין, וכי ישראל דאגה להעביר סיגנל מכוון למודיעין האמריקני, ולפיו האופציה נשקלת ברצינות אם לא תגיע רכבת אווירית של סיוע בדחיפות.

     

    במחקר החדש טוענים אדמסקי ובר יוסף כי לא מצאו ביסוס לפרסומים השונים שלפיהם ישראל דאגה לרענן את טילי היריחו כדי שייקלטו היטב בלווייני המודיעין האמריקניים. "אנחנו יודעים די בוודאות שזה לא היה מכוון ולא נעשו פעולות קונקרטיות", אומר אדמסקי. "מאחר שמדובר במלחמה, ישראל עברה למצב של חירום ובמעבר שכזה למצב של מוכנות כללית, נעשות פעולות שייתכן ונקלטו בידי המודיעין האמריקני שאסף כל העת אינדיקציות על העלאת הכוננות".

     

    דיין ואלוף פיקוד צפון יצחק חופי. מה עשו עם טילי יריחו? (צילום: דוד רובינגר) (צילום: דוד רובינגר)
    דיין ואלוף פיקוד צפון יצחק חופי. מה עשו עם טילי יריחו?(צילום: דוד רובינגר)

     

    בישראל מודאגים מאוד מטילי הסקאד במצרים. מכיוון שאין פתרון מבצעי למגננה מפני טילים ארוכי טווח, הורה דיין בישיבת הבוקר ב-6 לאוקטובר, שעות לפני פרוץ הקרבות, ליחידות ההגנה האווירית להתכונן לאפשרות של ירי סקאד לעבר תל אביב. בישראל לא יודעים להעריך במדויק את האפקטיביות שלו, אבל מעריכים כי טיל בעל ראש נפץ במשקל חצי טון, בלב אוכלוסייה אזרחית, יכול לזרוע הרס וחורבן.

     

    הסקאד עולה שוב לדיונים ב-8 באוקטובר. בצה"ל בוחנים את האפשרות להפציץ בעומק מצרים וסוריה כדי להחליש את המאמץ ההתקפי של השתיים בחזית. רגע לפני תקיפת המטכ"ל הסורי בדמשק, שואלת גולדה את שר הביטחון והרמטכ"ל - האם ייתכן שהמצרים יירו על ישראל בתגובה לתקיפת הסורים? תשובת אמ"ן - הסבירות נמוכה כי הטילים עדיין לא מבצעיים. התקיפה בסוריה מאושרת ויוצאת לפועל בהצלחה. למחרת, כשמתנהלים דיונים לגבי מצרים, הערכת אמ"ן משתנה. "ביממה אחת השתנתה תמונת המצב ואלי זעירא (ראש אמ"ן) מעריך שהסובייטים יפעילו את הסקאדים במידת הצורך", מספר אדמסקי.

     

    נאום סאדאת

    בלילה שבין 12 ל-13 באוקטובר מזהה המודיעין הישראלי תנודות מוזרות בשטח. התברר שהסובייטים מודדים עמדות לקראת פריסה חדשה של הסקאד באזור פורט סעיד. הממצאים מדאיגים מאוד את מערכת הביטחון. תזוזת הטילים מרחיבה עוד יותר את הטווח שלהם. אם עד כה הניח אמ"ן שהטווח הוא מנתניה דרומה, הדאגה גוברת והופכת להיות מוגזמת לחלוטין. לפי ההערכה החדשה, כעת גם בתי הזיקוק בחיפה בסכנה. בנק המטרות שהגיש המטכ"ל לשר הביטחון הצטמצם עוד יותר בגלל המידע החדש. צה"ל הורתע מתקיפה בעומק, מטרות בקהיר כבר לא אופציה. במקום מטרות אסטרטגיות בעיר, מסמנים בצה"ל תשתיות כלכליות אך מתלבטים מאוד אם להפציצן.

     

    טווח הטילים, לפי מסמך ה-CIA שנחשף ()
    טווח הטילים, לפי מסמך ה-CIA שנחשף

     

    ב-16 באוקטובר נשא סאדאת נאום בפרלמנט המצרי, לצדו ראש ממשלת בריה"מ קוסיגין. בנאום הבהיר סאדאת: כל פגיעה ישראלית בעומק מצרים תגרור פגיעה מצרית בעורף הישראלי - אם תרצו "עומק תחת עומק" - באמצעות טילים בליסטיים שכינה "טילים מדגם אל זעפר". אבל לכולם ברור שמדובר בסקאד הסובייטי. "העובדה שקוסיגין עמד לצדו חיזקה את ההערכה שבריה"מ נתנה אור ירוק לירי תגובה", מפרש אדמסקי. "רעיון התקיפה בעומק מצרים יורד למעשה מהפרק ברגע זה, עד סוף המלחמה. ההרתעה המצרית הושגה".

     

    טלפון שבור עם מוסקבה

    ב-17 וב-18 בחודש זיהה אמ"ן התפתחות בליסטית מדאיגה נוספת. יחידות הסקאד בפיקוד סובייטי העבירו טילים ממקום אחד לשני והרכיבו ראשי קרב לטילים. במקביל, הטון של העיתונות הסובייטית נעשה חריף יותר. בישראל התקבל הרושם שהמצרים נערכים לקראת שיגור אפשרי של הסקאד. ישראל העבירה מסר דרך השגריר בוושינגטון שמחה דיניץ ליועץ לביטחון לאומי קיסינג'ר, שהיה בדרכו למוסקבה: אם ישקלו המצרים לירות טיל, תדע ישראל להגיב ו"תיתן מנה אחת אפיים". תשובה ממוסקבה לא הגיעה, אלא לאחר ארבעה ימים.

     

    ב-22 באוקטובר, לקראת הפסקת האש, נורו שני טילי סקאד על ראש הגשר בצליחה. כמה חיילים ישראלים נהרגו.

     

    קיסינג'ר (משמאל) עם גולדה והשגריר בארה"ב שמחה דיניץ (צילום: משה מילנר, לע"מ) (צילום: משה מילנר, לע
    קיסינג'ר (משמאל) עם גולדה והשגריר בארה"ב שמחה דיניץ(צילום: משה מילנר, לע"מ)

     

    מדוע, אם כן, נורו לבסוף הסקאדים? אדמסקי ובר יוסף טוענים במחקר כי מדובר בשרשרת טעויות מודיעיניות, שגרמו למסקנות מוטעות בשטח ולהסלמה. "נכון, היה נאום בוטה של סאדאת ונכון שהטילים היו פרוסים", אומר אדמסקי. "אבל גילינו שהתנועה המוגברת והרכבת ראשי הנפץ היו חלק מאימון שיגרתי ולא למטרה מבצעית. המעניין הוא שהמצרים והסובייטים המשיכו בשגרת האימון למרות המלחמה בלי לקחת בחשבון שלמהלכים כאלה בזמן מלחמה יש משמעות אחרת לגמרי מאשר בזמן שגרה. דפוס התנהגות כזה עלול לגרום להסלמה בלתי מתוכננת ולמשבר שלאף אחד מהצדדים אין עניין בו".

     

    לדברי אדמסקי, "הטילים הועברו בקיץ מבריה"מ למצרים כדי שמתישהו בשנת 74' יוכלו הסובייטים להעביר את השליטה למצרים שלא ידעו עדיין לתפעל את המערכות. בינתיים, הטילים נותרו בשליטה סובייטית מלאה. סאדאת מצידו לחץ על הסובייטים שיעמידו לרשותו את הטילים ודרש שיאפשרו לו לשגר אותם".

     

    ההחלטה לשגר סקאדים על גשרי הצליחה, נטען במחקר, נובעת משרשרת טעויות בפיקוד הרוסי. ב-22 באוקטובר מזמן אליו סאדאת את שגריר בריה"מ וינוגרדוב ומתחנן שיאפשר לו להפעיל את הטילים. המצב, אומר סאדאת לשגריר, בכי רע. הארמיה השנייה והשלישית מכותרות, המצב בחזית קטסטרופלי. "וינוגרדוב מתקשר לפוליטביורו במוסקבה ומבקש לדבר עם שר החוץ גרומיקו, שלא יכול היה לענות באותו רגע", מספר אדמסקי. "במקומו ניגש לטלפון שר ההגנה הנצי גרצ'קו וזה מאשר לו מיד לירות את הטילים".

     

    סאדאת ונשיא סוריה אסד. לחץ לקבל טילים ולהפעילם (צילום: איי פי) (צילום: איי פי)
    סאדאת ונשיא סוריה אסד. לחץ לקבל טילים ולהפעילם(צילום: איי פי)

     

    וינוגרדוב מסיים את שיחתו ומתקשר לסאדאת לעדכן אותו. ההנחיה מועברת לצוות הסובייטי של סוללת הסקאד שמקבל אור ירוק לירי. "שר ההגנה חוזר לשולחן עם סיום שיחת הטלפון ומעדכן את ברז'נייב בתוכן השיחה", מספר אדמסקי. "ברז'נייב נזעם - טוען שזו הקצנה מסוכנת ומורה מיד על ביטול הפקודה, אולם עד שזו יורדת מטה, לצוות הסוללה במצרים, הטילים כבר נורו".

     

    הזיהוי הדרמטי: קרינה רדיואקטיבית מהאונייה

    עד היום היה ידוע (וקיסניג'ר אף ציין זאת בזכרונותיו) כי העלאת הכוננות הגרעינית האמריקנית לקראת סיום המלחמה נבעה מרצון להעביר מסר ברור לבריה"מ, לבל תשלח כוחות למזרח התיכון. זה קרה לאחר שהסובייטים זעמו על התקדמות הכוחות הישראליים בחזיתות, אף על פי שב-22 לאוקטובר הוכרזה הפסקת אש. ישראל המשיכה להילחם, כיתרה את הארמיה השלישית ושעטה קדימה. שליט ברה"מ ליאוניד ברז'נייב העביר אז איגרת לנשיא ניקסון ובה הודיע כי מאחר שהישראלים לא עוצרים, על ארה"ב ובריה"מ לשגר כוחות משותפים ואם יסרבו, תשגר בריה"מ כוחות באופן חד צדדי. האמריקנים העלו את הכוננות האסטרטגית שלהם לדרגת "DEFCON 3" כדי לשגר מסר הרתעתי לקרמלין. 

     

    המחקר החדש של אדמסקי ובר יוסף חושף עתה פן נוסף ומעניין על הכוננות הגרעינית הגבוהה שהוכרזה - רגע של משבר בין-מעצמתי שהשפיע במידה רבה על האופן שבו הסתיימה מלחמת יום כיפור.

     

    יאכטה אזרחית תמימה למראה שטה באזור מצרי בוספורוס ודרדנלים בטורקיה. אלא שבתוכה שהו באותה העת אנשי מודיעין אמריקנים שעקבו אחר כלי השיט הסובייטיים שעשו דרכם למזרח התיכון מכיוון הנמלים ניקולייב ואודסה בים השחור. בתוך היאכטה הורכבו סנסורים רגישים שתכליתם למדוד קרינה רדיואקטיבית, שנועדו לזהות שינוע אפשרי של נשק גרעיני מהנמלים בברה"מ לכיוון השייטת החמישית ששהתה בים התיכון ובזמן המלחמה עקבו אחר הרכבת הימית של התחמושת שהעבירו הסובייטים למצרים ולסוריה.

     



     

    ב-22 באוקטובר זיהו אנשי המודיעין האמריקנים אונייה סובייטית הנכנסת למְצָרִים. היאכטה נצמדה אל האונייה מז'דורצ'נסק, כשלפתע אותתו הסנסורים על קרינה רדיואקטיבית. את המידע הדרמטי מעביר המודיעין האמריקני לוושינגטון, שם מנתחים את האפשרויות. אחת ההערכות היא שמדובר בראשי קרב גרעיניים שמועברים לסקאדים שבמִצרים. ההערכה מתחזקת כשהאונייה פונה ב-23 לחודש דרומה, לכיוון ארץ הנילוס. המודיעין האמריקני עוקב מקרוב אחר תנועתה של האונייה, שחונה בנמל אלכסנדריה.

     

    בלילה שבין 24 ל-25 באוקטובר מעלה ארה"ב את דרגת הכוננות הגרעינית העולמית ל-DEFCON 3 (מבין חמש רמות). הפעם האחרונה שעשתה זאת (אז אף לרמה גבוהה יותר) הייתה במשבר הטילים בקובה. "מעבר לאיום הסובייטי על שליחת כוחות למצרים באופן חד-צדדי שהאמריקנים שמעו בפירוש, כעת הם מגלים שיש אונייה שאולי מעבירה עכשיו נשק גרעיני טקטי למצרים, במהלך שמזכיר את משבר הטילים בקובה. זהו מהלך דרמטי מאוד מבחינת האמריקנים".

     

    מסמך CIA שנחשף בשנים האחרונות בחלקו על ידי הארכיון האמריקני, מ-30 באוקטובר 1973, ימים ספורים לאחר הפסקת האש, מגלה כי המודיעין האמריקני לא ידע לקבוע אם אכן הועבר נשק גרעיני באונייה ומה מטרתו (לעיון במסמך המלא ). כותרת המסמך מסתיימת בסימן שאלה: "נשק גרעיני סובייטי במצרים?" ובו מפרט ה-CIA את הידוע לו על העברת טילי הסקאד למצרים ומיקומם. "יש כמה הוכחות שהסובייטים העבירו נשק גרעיני למצרים, ייתכן שנועד לשימוש בטילי הסקאד". המסמך ממוען למזכיר המדינה האמריקני הנרי קיסינג'ר ובכירים בצמרת הביטחון, ובו תיאור של מסע האונייה עד לאלכסנדריה. קביעה נחרצת לגבי הגרעין אין.

     

    ב-CIA לא ידעו על הטעות שהובילה להעלאת הכוננות החריגה (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    ב-CIA לא ידעו על הטעות שהובילה להעלאת הכוננות החריגה(צילום: רויטרס)

     

    חודשים ספורים לאחר המלחמה מתבררת הטעות שכמעט והביאה לעימות ישיר בין המעצמות. "יחידת המודיעין הימית שגילתה את הקרינה הרדיואקטיבית שנפלטה מהאונייה מז'דורצ'נסק, עשתה בדיקה וגילתה שהסנסורים מזייפים", אומר ד"ר אדמסקי. "הסנסור פלט טעויות פוזיטיביות ותמיד הראה קרינה, רק שהם גילו את זה אחרי המלחמה. גם כאשר לא היה כל מטען גרעיני. האינדיקציה המודיעינית שקיבלה הצמרת הביטחונית האמריקנית על קרינה בזמן המלחמה הייתה שגויה. המודיעין האמריקני עקב בדאגה אחר האונייה, שהגיעה לאלכסנדריה ועגנה בנמל זמן רב, אך לא ראה דבר. רק כעבור חודשים הסתבר מדוע לא ראו כלום".

     

    הרתעה הדדית

    ההתפתחויות המודיעיניות הללו סביב סוגיית הנשק הגרעיני השפיעו על אופן ומועד סיום הקרבות. לדברי אדמסקי, "יש כאן בעיה של פיסות מידע אקראיות שמתלבשות על פחדים וטעויות קודמות של המודיעין ועל בסיס זה יצרו תמונת איום מוגזמת. הנאום של סאדאת אכן היה, האיום היה ברור.

     אבל הפרשנות, בגלל מחדל ההתרעה בראשית המלחמה, נטתה עכשיו לחומרה מוגזמת".

     

    לדברי אדמסקי, איום הטילים במלחמת יום כיפור הוא סיפור אסטרטגי מהמעלה הראשונה. עד היום, אומר אדמסקי, כמעט ולא התקיים דיון פומבי בסוגיה. "אין בסיפור הטילים תהילה ואין גיבורים, אבל הוא השפיע על התנהלות המלחמה והחלטות הפיקוד העליון. בתפיסת הביטחון הישראלית ישנו המשולש הקדוש, שהצלע הראשונה בו הוא ההרתעה שאנו מייצרים מול אויבינו. בעשור האחרון למד הציבור הרחב שההרתעה היא הדדית, וההנחה היא כי היא החלה בהקשר של יכולת בליסטית של חמאס, חיזבאללה ואיראן. הסיפור הזה מוכיח שישראל הייתה מצויה בהרתעה הדדית של ממש כבר במלחמת יום הכיפורים".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים