שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    תודה ששיתפתם: מכורים למין, לא בקטע סקסי

    הדרמה הקומית "תודה ששיתפתם" מציגה תרחישים אמינים יותר מסרטים קודמים שעסקו בהתמכרות למין, כמו "בושה" או "דון ג'ון". אבל זה לא הופך אותה לסרט מוצלח במיוחד

    ושוב אנו עם טעם החודש: התמכרות למין. "תודה ששיתפתם" ("Thanks for Sharing") היא דרמה קומית על מכורים למין שמשתתפים בסדנת גמילה. לאחר גרסת האימה המסוגננת של הבעיה ("בושה" של סטיב מקווין) וקומדיית האוננות האובססיבית שבסופה הארה רומנטית ("דון ג'ון" של ג'וזף גורדון-לוויט), מגיע ניסיון כן ושקול יותר להציג אספקטים שונים של הבעיה.

     

    ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:

     

    המינוח "אספקטים שונים של הבעיה" נושא הד של פרזנטציה בתחום מדעי החברה. ואין ספק שבין השלושה, זהו הוא המועמד המוצלח ביותר ליום העיון "התמכרות למין בראי הקולנוע". וזו, אם הדבר אינו ברור, מחמאה עקמומית למדי.

     

    "תודה ששיתפתם" הוא הסרט הראשון שמביים סטיוארט בלומברג. לפני כן הוא היה חתום כתסריטאי על הסרטים "לשמור אמונים" (2000), קומדיה על משולש רומנטי הכולל צעירה, רבי וכומר. הקומדיה "איזו מין שכנה" (2004) על נער המתאהב בשחקנית פורנו שגרה ממול. וההישג הבולט ביותר - תסריטאי שותף בדרמה הקומית "הילדים בסדר" (2010), על התערערות המערכת המשפחתית של זוג לסביות, כשהגבר תורם התרומה ממנה נולדו ילדיהן נכנס לחייהן. קל להתרשם מהעניין העקבי של בלומברג במערכות יחסים שברקע שלהן יש אספקט מיני יוצא דופן, ומדרכו לעסוק בסיטואציות אלו בדרך שמשככת, אם לא מנטרלת, את הפוטנציאל הפרובוקטיבי המצוי בהן.

     

    האופי המדוד והשקול (מדי) של עיסוק בסיטואציה של התמכרות למין נובע מניתוב העלילה לשלוש דמויות המשתייכות לאותה קבוצת טיפול. כל אחת מהן שייכת לשכבת גיל אחרת, ותק שונה בבעיה ומקום שונה במידת הסכנה ליפול מחדש להרגלים הרעים. מדרג הגילאים מייצר גם את שרשרת התומכים שבה כל אחד אחראי על המשתייך לדור הצעיר יותר, ומנסה לתמוך בו ברגעיו הקשים. המעבר בין שלוש הדמויות משיג שתי מטרות עיקריות: בחינה קצת דידקטית ביסודיות שלה של הבעיה, ונטרול של רגעים אינטנסיביים באמצעות המעבר לקו עלילתי אחר.

     

    הדמויות משתייכות לסדנה של "12 צעדים" שבמסגרתה לא רק מדברים על הבעיות ועוקבים אחר תהליך ההחלמה, אלא גם נמנעים ממקורות גירוי ופיתוי. המשתתפים מחויבים להיפטר מאוסף הפורנו שלהם, סילוק הטלוויזיה והאינטרנט מחייהם, ואפילו הימנעות מאוננות. עכשיו נותרת ההתמודדות עם המציאות החיצונית רוויית שלטי הפרסום שבהם נשים מעורטלות, ורחובות מנהטן הגדושים נשים מצודדות.

     

    כנגד שלושה דורות

    הדמות הבכירה בקבוצת התמיכה היא של מייק (טים רובינס), קבלן שיפוצים מברוקלין, שהיה אלכוהוליסט ומכור למין וכעת משמש כסרגל המוסרי התובע ומעריך את שאר חברי הקבוצה. אך למרות שכלפי חוץ הוא נראה כמי שהתגבר על השדים, בזירה הבייתית הדברים מורכבים יותר. בנו דני (פטריק פיוג'יט) הוא נרקומן שחזר הבית לאחר שנגמל. במערכת היחסים בין האב והבן יש זעם כבוש יותר ופחות, וחוסר אמון הנובע מהנזק שכל אחד חולל בתורו. ביניהם נמצאת הרעיה והאם קאת'י (ג'ואלי ריצ'ארדסון) כמי שסבלה את התקופות הקשות הללו.

     

    בדור הביניים נמצא איש עסקים ניו יורקי מצליח בשם אדם (מארק רופאלו, שגם שיחק ב"הילדים בסדר"), שהפך את ההקפדה על חוקי הסדנה למרכז חייו. לאחר חמש שנים של התנזרות והימנעות ממערכות יחסים, הוא נכנס למערכת יחסים עם פיבי (גווינת' פאלטרו) ששרדה את סרטן השד רק כדי להפוך למכורה לספורט (פאלטרו, שגם בחייה מרבה לעסוק בפעילות ספורטיבית, מקבלת הזדמנות להפגין את הגזרה החטובה להפליא שלה). החבר הקודם שלה היה אלכוהוליסט והיא נשבעה לא להיכנס למערכות יחסים עם מכורים. אדם מסתיר ממנה את עברו. כשזה יתגלה, תעלה שאלת היכולת של שני המתגברים לקיים מערכת יחסים זוגית יציבה.

     

    הדור השלישי לבית "תודה ששיתפתם" ()
    הדור השלישי לבית "תודה ששיתפתם"

    הדמות השלישית היא של רופא יהודי צעיר, שמן מזיע בשם נייל (ג'וש גאד). הוא מתחיל את הסרט כמשתתף בסדנה רק בגלל הכפייה של צו משפטי. הוא מזייף התקדמות וממשיך להיכנע לחולשותיו. אך כשהוא חוטף מכה חזקה מהחיים הוא מתחיל לנסות להשתקם ברצינות. מה שמסייע לו להתחיל להשתנות הוא הידידות שאותה הוא מפתח עם מצטרפת חדשה לקבוצה - דידי (אליסיה מור, הידוע יותר כזמרת פינק). מבין שלושת הקווים העלילתיים זהו הפחות צפוי והיותר מוצלח.

     

    בסרט שרובו מתנהל בשלב שלאחר השפל של חיי המכור, נייל, הנצמד לנשים ברכבת התחתית ומצלם מתחת לחצאיות, הוא התזכורת לחורבן אותו מביאה ההתמכרות. פינק, כאישה בת 30 המנסה להשתנות ולמזער את הנזק שהיא עושה לעצמה ולסביבתה, מפתיעה לטובה בהופעה מרגשת יותר מזו של השחקנים האחרים בסרט.

     

    הקומדיה מבליחה לפרקים, והדרמה רחוקה מלטלטל. אין בה את המהלומה הכואבת והכישרון שהופגן ב"בושה", ואין את ההומור המוצלח יותר של "דון ג'ון". מבין השלושה הוא האמין ביותר בתיאורו את ההתמכרות למין, אך האמינות לא מובילה לקולנוע שנחרט בזיכרון.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים