שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    'לא חוטפים ילדים'. שעת הצוענים, גם בישראל
    כ-2,000 מוסלמים, רובם ממזרח ירושלים, נמנים עם הקהילה שהועלתה בשבוע שעבר על המוקד באירופה. המנהיגה בישראל הודפת את החשדות: "הכי קל להצביע על חלשים כאשמים". העוני נוכח גם בארץ, אך חוקרת הקהילה אופטימית: "הם עוברים כאן שינוי מרשים". ואיך הכול התחיל?

    פרשת הילדה זהובת השיער ביוון עוררה מחדש פחדים קמאיים בקרב אזרחי אירופה מהמיעוט הצועני הגדול הפזור ברחבי היבשת. האוכלוסייה הצוענית, שממילא סובלת מתדמית שלילית של עוני והזנחה, ושאנשיה נתפסים כנוודים, קבצנים וגנבים, נדרשת היום להדוף האשמות על סחר בילדים, חטיפתם ומכירתם. גם בישראל, כך מתברר, עקבו צוענים אחרי הפרשה. "זו הזדמנות לתקוף ולהכליל את הקהילה הצוענית כולה", קבלו בקהילה, המונה כ-2,000 בני אדם.

     

    פרשת הילדה הצוענייה - דיווחים נוספים ב-ynet:

    התעלומה נפתרה: נמצאה אמה של מריה

    קהילת הצוענים מודאגת. אלפי פניות למריה

    מזהים? ילדה נחטפה ונוצלה לאיסוף נדבות

     

    אמון סלים (40), מייסדת "דומארי" - עמותת הצוענים הישראלית - כלל לא הופתעה מהאווירה העוינת באירופה בימים האחרונים כלפי האוכלוסייה הצוענית, על רקע פרשת הילדה בהירת השיער שנמצאה ברשות בני זוג צוענים ביוון. "הרי היחס כלפינו באירופה היה עוין עוד לפני הסיפור של הילדה", היא אומרת. "בלי לדעת מה באמת קרה מאשימים אותם בחטיפה וניצול. במקום להודות לאלוהים שהילדה בחיים, שהם טיפלו בה כמו בתם, מאשימים אותם בהתעללות. כל חיי סבלתי כצוענייה מאפליה ודעות קדומות. לצערי, זה חלק מחיינו".

     

    סלים, מנהיגת הקהילה הצוענית, עקבה בימים האחרונים אחרי הפרשה שהסעירה את יוון ושגולשת לערים נוספות באירופה. היא שוחחה עם מכריה, ראשי קהילות צועניות באירופה, ושמעה מהם על ההתפתחויות המדאיגות. הכי קל, היא אומרת, להצביע על אוכלוסייה חלשה כאשמה.

     (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    (צילום: גיל יוחנן)

    "כל החברים שאני מדברת איתם שמעו ומדברים על הסיפור הזה", אומרת סלים, "לוקחים מקרה אחד או שניים בלי לדעת מה באמת קרה שם, ומשליכים על כל הצוענים. מחפשים ילדים בהירי שיער בקרב הצוענים

     כי מיד חושבים שזו תופעה. באירלנד לקחו ילדה בלונדינית מהוריה, ולאחר בדיקת DNA שגילתה שהיא בתם, החזירו את הילדה. אף אחד לא טרח לחקור את הצד השני - האם הוריה הביולוגיים של הילדה מיוון באמת נטשו אותה, מיד מאשימים את הצוענים".  

     

    פרשת הילדה ביוון מסעירה אמנם את אירופה, אבל לא בטוח שהיא שיחת היום גם בקרב כל חברי הקהילה הצוענית בישראל. מוכתר הקהילה בישראל, עבד סלים, אפילו לא שמע על המקרה. זה תלוי, כמובן, באופן צריכת המידע. חברי הקהילה בישראל, מוסלמים בדתם, צורכים ברובם אינפורמציה באמצעות כלי התקשורת הערביים. הגם שמוצאם של הצוענים זהה, מדובר בקהילות שונות. הצוענים האירופאים המאמינים בנצרות מכנים עצמם "רום" ובשפתם "רומני". הצוענים במזרח התיכון הם "דום", ושפתם שונה מעט - "דומרי". יש, כנראה, מכנה משותף אחד לשני הזרמים - היחס כלפיהם והדעה הקדומה מצד האירופאים, כמו גם האוכלוסייה הערבית שהם חיים בקרבה.  

     

    נווארים - שחורים מלוכלכים  

    מוצאם של הצוענים הפזורים ברחבי העולם הוא הודו, וההנחה הרווחת היא שהם הגיעו לאירופה ולמזרח התיכון בכמה גלי הגירה, החל מהמאה השלישית. המשורר הפרסי פרדוסי תיאר בכתביו אלפי מוזיקאים ורקדנים משבט הלורי, שהשתייכו לקסטה נמוכה בהודו, שהוזמנו על ידי השאה הפרסי לעבוד בחצרו. משם נמשכה נדידתם בשני זרמים שונים - אחד לאירופה, דרך טורקיה והבלקן, ואחד למזרח התיכון. "הנרטיב הצועני", מספרת נוגה בובר בן-דוד שחקרה את הקהילה החיה בישראל, "הוא שהם הגיעו לאזורנו ככוח לוחם לצד צלאח א-דין, אך ההיסטוריה קצת אחרת". במזרח התיכון התיישבו הצוענים בסוריה, לבנון, ירדן, עיראק, ירושלים, הגדה המערבית ועזה.

     

    "כל חיי סבלתי כצוענייה מאפליה". סלים (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    "כל חיי סבלתי כצוענייה מאפליה". סלים(צילום: גיל יוחנן)

    המנדט הבריטי שינה במידה רבה את הרגלי חייהם של הנוודים הצוענים, והם עברו מאוהלים לשיכוני קבע ועסקו בחקלאות וגידול צאן, כמו גם בתחומים המזוהים עם קהילות הצוענים ברחבי העולם - ריקוד, נגינה, הגדת עתידות, עבודות ברזל ואילוף דובים. בירושלים חיו תחילה מחוץ לחומות העיר העתיקה, באזור ואדי ג'וז. במהלך השנים עברו להתיישב בתוך חומות העיר העתיקה, באזור שער האריות, שם נמצאת כיום מרבית הקהילה. ישנה גם אוכלוסייה צוענית קטנה בשכם ובעזה. בישראל, מעמדם החוקי זהה לערביי מזרח העיר. יש להם זכויות תושב והם בעלי אזרחות ירדנית.

     

    קהילת הצוענים בישראל מורכבת משלוש משפחות מרכזיות: סלים, נימר ונורי. לאורך השנים ניסו לשמור על המסגרת הקהילתית ועל נישואים בתוך המשפחה, ועם זאת, ניסו להיטמע בקרב האוכלוסייה הערבית. הם דוברי השפה ומוסלמים בדתם. אך הקהילה הצוענית נתפשת עד היום כנחותה בעיני האוכלוסייה המקומית, המכנה אותם "נווארים" - שחורים או מלוכלכים. היחס כלפיהם לא פעם משפיל וגזעני. "גם אם יש חתונות מעורבות", מסבירה בובר בן-דוד, "זה בדרך כלל עם בני משפחות ממעמד נמוך. במזרח ירושלים, להתחתן עם צוענייה זה לא משהו להתגאות בו".

     

    מצבה הסוציו-אקונומי של הקהילה הצוענית בישראל אינו שונה ממצב הקהילה באירופה. עוני ואבטלה גדולה הם מנת חלקם של בני הקהילה בישראל. רבים מהם עוסקים כיום בעבודות שוליות של ניקיון ושירותי תברואה. חלקם מקבצי נדבות ברחבי הבירה. צעירי הקהילה נשרו מבתי הספר ולא השלימו את לימודיהם. "ילדים לא ידעו מה זה בית הספר", מספר המוכתר עבד סלים. "לא היה להם עתיד, לא עבודה. לקחו סמים, שתו אלכוהול. הבנות בכלל לא הלכו לבית הספר, עכשיו - תודה לאל - המציאות השתנתה".

    "כל החברים מדברים על זה" (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    "כל החברים מדברים על זה"(צילום: גיל יוחנן)

    מציאות פרדוקסלית  

    אמון סלים ידעה דבר אחד בוודאות - שהיא לא מוכנה לחיות לפי תכתיבי החברה שאליה נולדה. בילדותה נשלחה לקבץ נדבות, אך היא סירבה. בניגוד למקובל, לא נשרה מבית הספר ורכשה השכלה רחבה, ולפני 13 שנה היא הקימה עמותה שתכליתה קידום רמת החינוך ומצבה הכלכלי של הקהילה, ובעיקר העצמת נשים וסיוע לתלמידים. למשימה נרתם עו"ד ירושלמי, עמרי כבירי, שהופתע לגלות שיש בכלל קהילה כזו.

     

    "כשסיפרו לי על הכוונה להקים עמותה, הופתעתי כמו שבטח כל אדם בישראל הופתע לגלות", אמר עו"ד כבירי. "מעולם לא שמעתי על הצוענים בישראל. ישבתי לבדוק את זה, עברתי על מפקד האוכלוסין ולא מצאתי שום אזכור לצוענים. חזרתי לסלים ואמרתי לה שאני לא מוצא והיא אמרה שזה לא מפתיע, כי מי רוצה בכלל להזדהות כצועני, שנחשב כמעט למילת גנאי. ככל שהמשכתי לבדוק מצאתי מסמכים המאשרים את קיומה של האוכלוסייה הזו, אישורים מהעירייה. זו הייתה הפתעה מאוד טובה בשבילי".

    הסערה החלה ביוון: מריה ו"הוריה" (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    הסערה החלה ביוון: מריה ו"הוריה"(צילום: EPA)

    בשנים האחרונות חל שינוי מהותי בחייה של קהילת הצוענים בישראל. עיריית ירושלים הרימה את הכפפה ונרתמה לסייע להרים את הקהילה הצוענית מהשפל החינוכי והכלכלי שבו נמצאה. "היינו במצב קשה

    מאוד אבל קיבלנו עזרה גדולה מראש העיר בתקציבים ובקורסים מקצועיים, מרכזי למידה של קרוא וכתוב", אומר המוכתר סלים. ילדי הקהילה חזרו לספסלי בית הספר. המוכתר, מצדו, עודד גם נשים - בניגוד למה שהיה מקובל עד כה - לצאת לרכוש השכלה ותעסוקה.

     

    המציאות החדשה, מסבירה בובר בן-דוד, יצרה פרדוקס. "מצד אחד תהליך מעודד של שינוי בהשכלה, הנשים הבינו שהמפתח לצאת ממעגל העוני הוא ללכת ללמוד. מצד שני - יש נשים משכילות שלא מעוניינות להתחתן עם גברים מתוך הקהילה שרובם המכריע אינם משכילים. כך למעשה נותרות נשים רווקות למרות השכלתן. בכל מקרה, הקהילה הצוענית בישראל עוברת שינוי מרשים מאוד - מקהילה ענייה ומובטלת לקהילה של עשייה תרבותית, מוזיקלית, חינוכית. אני בספק אם יש עוד קהילה צוענית בעולם שעברה כזה תהליך משמעותי".

     

    Read this article in English

     


    פורסם לראשונה 26/10/2013 20:13

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    חשש מהשלכות הפרשה. הילדה מריה
    צילום: רויטרס
    צילום: גיל יוחנן
    "אפליה ודעות קדומות זה חלק מחיינו". אמון סלים
    צילום: גיל יוחנן
    מומלצים