"רומיאו וג'ולייט": אהבה זה כואב. לצופה
האם באמת יש צורך בעוד עיבוד קולנועי למחזה הקלאסי של שייקספיר? אולי, אבל בטח לא אחד חסר אופי והולמארקי כמו "רומיאו וג'ולייט" של קרלו קרלי. נו, לפחות רומיאו חתיך
כל כמה שנים יש צורך בעיבוד קולנועי חדש ל"רומיאו ויוליה" של וויליאם שייקספיר? האחרון מביניהם שהצליח היה של באז לורמן ב-1996, וקדם לו העיבוד זוכה האוסקרים של זפירלי מ-1968. אחרי צפייה בגרסה החדשה, "רומיאו וג'ולייט", אין אלא להודות שניתן היה לחכות בשקט עוד כמה שנים.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
אם לורמן הביא למסך עיבוד עדכני, צבעוני מאוד, עם אקדחים שמכונים חרבות, קלייר דיינס וליאונרדו דיקפריו, קרלו קרלי שביים את "רומיאו וג'ולייט" החדש הביא למסך פחות או יותר את ההפך הגמור - ולא לטובה.
ג'וליאן פולואוז ("אחוזת דאונטאון") כתב את התסריט לפי המחזה, ולמרות שהטקסט נשמע שייקספירי למדי ברוב הדיאלוגים, מתברר שהוא שינה, המציא ושכתב מספיק כדי להדאיג כמה מומחי שייקספיר בריטים, שהספיקו להביע תרעומת על הנושא באוזני הטלגרף עוד לפני שהסרט יצא.
אי שביעות הרצון מהסרט מוצדקת, אבל לא בהכרח בגלל שינויי הניסוח, אלא יותר כי קשה להבין מי אמור ליהנות מהגרסה הזאת. מי שכבר ראה עיבודים קולנועיים אחרים לסיפור האהבה הזה, ישים לב שהחדש מחוויר לעומתם. כן, גם מול הקיטש המתפרץ והמהנה של באז לורמן.
מתוך "רומיאו וג'ולייט". הליהוק יחסית בסדר, זה כל השאר שלא
עוקץ אמיתי
עם כל הכבוד לסטיינפלד, שכבשה לעצמה שבחים אינסופיים ומועמדות לאוסקר ב"אומץ אמיתי", היא ממש לא מצליחה להותיר רושם דומה כשהיא מגלמת את ג'ולייט. זה טוב ויפה שבחרו בשחקנית צעירה - יש בכך חן ונאיביות משכנעת - אבל כשהיא מתייפחת בדרמטיות על כריות מיטתה ונאנחת, היא נראית יותר כמו נערה אבודה וקצת משמימה, ולא כמו גיבורה טרגית מן המעלה הראשונה. המשחק שלה כאן הוא "בסדר", אבל משהו מהכריזמה שלה אבד, ובתקווה מדובר בפקשוש חד פעמי ולא בניצוץ שהלך לאיבוד לעד.כשדאגלס בות' שמגלם את רומיאו מדבר על כך שג'ולייט היא השמש, עשוי הצופה למצוא עצמו מסונוור לא מיופיה של זו, אלא דווקא מחינו של זה - שניחן ביופי עדין ומלא שפתיים, על גבול הנשי. במכוון או שלא, יצא שרומיאו בסרט הרבה יותר מרשים חיצונית מג'ולייט. יש בכך מצד אחד היפוך מגדרי נחמד, אבל הוא לא מפצה על הפיהוקון ההולמארקי ששאר החוויה מספקת.
מתוך הסרט. אולי יתאים לתלמידים עצלים
בעיבוד טוב לסיפור כל כך מוכר ניתן היה לצפות לתחושה איומה של דטרמיניזם נורא שקרב ובא, לקוות שמשהו טוב יקרה בכל זאת לאוהבים משתי המשפחות היריבות, למרות שהתוצאה הבלתי נמנעת ידועה מראש. כאן, לעומת זאת, יש הרבה התייחסויות מילוליות להפכפכותו של הגורל - אבל המעשים, מוכרים וטרגיים ככל שיהיו, לא נטענים בשום ערך קולנועי מוסף, הם מתגלגלים על המסך באין מפריע, למעט מוזיקה אובר-דרמטית שמפריעה מדי פעם ברגעים שאמורים להיות אינטימיים.
הגרסה הזו יכולה להתאים אולי לתלמידים שעומדים להיבחן על המחזה הקלאסי ואין להם כוח לקרוא את השפה הקשה של המחזה, אבל בכל זאת בא להם להגדיל ראש מעבר לקריאת תקציר. לעיבוד הזה מתאים יותר שם של מחזה אחר של שייקספיר - מהומה רבה על לא מאומה. זה האחרון עובד לקולנוע שוב על ידי ג'וס ווידון, ונותר רק לקוות שעימו הגורל היה אכזר פחות.
מתוך הסרט "רומיאו וג'ולייט"
מומלצים
