שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "סוף סוף וגאס": להזדקן בחן

    מייקל דגלאס, רוברט דה נירו, מורגן פרימן וקווין קליין הוותיקים והאהובים נפגשים בקומדיית החטיארים "סוף סוף וגאס". הם לא נדרשים כאן לעבודת משחק מורכבת במיוחד, אבל כיף לבלות איתם בעיר החטאים

    האמת, השד אינו נורא כל כך, ואפילו לא שד בכלל. "סוף סוף וגאס" ("Last Vegas"), הגרסה הגריאטרית של "בדרך לחתונה", מצליח להפוך את ערימת הקלישאות ובדיחות הזקנים שלו לקומדיה חיננית שאינה מעוררת מבוכה בקרב הצופים.

     

    ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:

     

    לזכות הסרט ייאמר עוד שכוכביו אינם מתבזים כדי לסחוט צחוקים מאולצים. נכון, מייקל דגלאס, רוברט דה נירו, מורגן פרימן וקווין קליין לא יציינו את תפקידיהם כאן כאחת הפסגות שידעה הקריירה שלהם. אבל זהו גם לא רגע של שפל נורא (כפי שידע כל אחד מהם בעשור או שניים האחרונים), והם משדרים איזו תחושה של הנאה, כאילו אכן יצאו לחופשה משותפת - וזו עוברת גם לקהל באולם.

     

    ביסודו, "סוף סוף וגאס" מבקש להתמודד עם הבעיות השונות הכרוכות בגיל הזיקנה. כך, סם (קליין) מתגורר עם רעייתו בבית גיל הזהב בפלורידה, וחש עצמו צעיר בהרבה מהקשישים שסביבו; פאדי (דה נירו) הוא אלמן טרי המתקשה להתגבר על מות אשתו האהובה; וארצ'י (פרימן) מתאושש משבץ וחי כאסיר בבית בנו, הדואג לו באופן אובססיבי.

     

    וישנו גם בילי (דגלאס), שמתעלם מגילו הביולוגי. רווק נצחי, שזוף ומבוסס, שדווקא בהלוויית אחד מחבריו הקרובים מוצא את ההזדמנות להציע נישואים לחברתו בת ה-30 וקצת. לרגל המאורע מתאחדת החבורה הוותיקה (הסרט נפתח בפרולוג מתקופת ילדותם, שלאחריו באה הכתובית המקורית והמשעשעת "58 שנה אחרי"), ונוסעת לחגוג את מסיבת הרווקים של בילי בווגאס. משבית השמחה היחיד הוא פאדי, שחש טינה עזה כלפי חברו מפעם שלא טרח להופיע ללוויית אשתו, ומצטרף בעל כורחו.

     

    חמישה זוכי אוסקר נכנסים למכונית...

    כדי ליהנות מ"סוף סוף וגאס" צריך להתייחס אליו בתור מה שהוא, וסרטו של ג'ון טרטלטאוב ("אוצר לאומי") אינו יותר מאבקה של תבשיל אינסטנט שחבורת השחקנים הנ"ל היא המים החמים שהוספו לו במשורה. אליהם מצטרפת מרי סטיינברגן כזמרת באחד מבתי המלון של וגאס, התרה אחר פרק ב' בחייה. כאשר היא והגברים נדחסים יחדיו למכונית, נדמה שמעולם לא נצפו כל כך הרבה זוכי אוסקר בנסיעה אחת.

     

    מתוך "סוף סוף וגאס". קליל ומבדר ()
    מתוך "סוף סוף וגאס". קליל ומבדר
     

    דמותה של סטיינברגן מעניקה לסרט מידה של רוך ונשמה, ולזכותם של טרטלטאוב והתסריטאי דן פוגלמן ("טיפש, מטורף, מאוהב") ייאמר שהם נוטשים מהר מאוד את הבדיחות הדלוחות על חשבון האון המיני בגיל השלישי (אשתו של סם מציידת אותו בקונדום וכדור ויאגרה), ותיאור של קשישים המתנהגים כילדים מגודלים לטובת משהו שנראה, ובכן, כמו דילמות של בני אדם אמיתיים.

     

    שיאו של הסרט הוא, כמובן, במסיבת הרווקים שנערכת בסוויטה המהודרת שהגרילה החבורה אחרי שהראפר "פיפטי סנט" הבריז (בכל זאת, הוא צץ בהופעת אורח ומבקש להנמיך את המוזיקה). זהו הרגע שבו כל אחד מהם מגייס, באחת, בגרות רגשית ומתמודד בהצלחה עם המצוקות שמעיקות עליו, כולל הפלייבוי הפתטי שמגלם דגלאס.

     

    "סוף סוף וגאס" אינו מציע שום דבר שלא ראינו קודם. הוא מיועד, בראש ובראשונה, לקהל מבוגר שרשימת שיאני הקופות של סוף השבוע אינה סופרת אותו בדרך כלל (הסרט זכה לפתיחה נאה בסוף השבוע האחרון). על משקל ה"צ'יק פליק", סרט הבנות, הוא מה שניתן לכנות "geezer flick", סרט החטיארים.

     

    אף לא אחד מהשחקנים כאן נדרש לגלם דמות מורכבת במיוחד, או להתמודד מול מעמסה דרמטית. פשוט נעים לצפות בהם יחד ולבלות במחיצתם פרק זמן סביר (105 דקות, אם לדייק). לעיתים זה כל מה שצריך כדי להישאר בווגאס.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הבליינים הזקנים של "סוף סוף וגאס"
    לאתר ההטבות
    מומלצים