"כוח משיכה": יש מנצח במירוץ החלל
סרטו של אלפונסו קוארון "כוח משיכה" הוא הישג טכנולוגי אדיר, שבשבילו שווה לרוץ לקולנוע - גם אם עלילתו פשוטה ושאיפותיו האינטלקטואליות צנועות למדי. לפעמים בשביל חוויה אמנותית חד פעמית לא חייבים סיפור מורכב
"כוח משיכה" ("Gravity") בבימויו של אלפונסו קוארון הוא הישג טכנולוגי יוצא דופן בשירותה של עלילה שכולה עוסקת בהתגברות פיזית ופסיכולוגית על כשל טכנולוגי. החוויה החושית אותה הוא מעצב אינה רק תוספת לעלילה, אלא מהותו של הסרט. חוויה זו מתבססת על לכידת החיזיון המדהים של כדור הארץ כרקע מתמיד לתנועתם של אסטרונאוטים המרחפים בחלל.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
עבודת הצילום המזהירה של עמנואל לוביצקי המתאפיינת בשוטים ארוכים בתנועה מתמדת לכל כיוון, מדמה עבור הצופים את תנאי חוסר הכבידה. בשוטים רבים אנו נעים מהתבוננות אובייקטיבית בדמויות, לכניסה לתוך נקודת המבט שלהם מצידה השני של הקסדה. המטרה אינו לראות סיפור המתרחש בחלל, אלא להתקרב, עד כמה שניתן, לחוויה של היותנו אנו במרחב זה.
בניגוד לשכלול יוצא הדופן של הטכנולוגיה שאפשרה לסרט זה להיווצר, עלילתו פשוטה להפליא. ד"ר ראיין סטון (סנדרה בולוק), אסטרונאוטית במשימתה הראשונה, היא חלק מהצוות של מעבורת החלל אקספלורר במשימת תיקון של טלסקופ החלל האבל. ההתחלה שגרתית, אם אפשר לקרוא לריחופם של יצורים אנושיים מחוץ לכדור הארץ "שגרתית", אך תוך זמן קצר הכול משתבש. ניסיון רוסי להפיל לווין מושבת מוביל לתגובת שרשרת שבה פסולת לוויינים מצטברת לענן חלקיקים, שנע במהירות של אלפי קילומטרים לשעה במסלול שבו נמצאים האסטרונאוטים.
פגיעתם הקטלנית של חלקיקים אלו, כמו מתקפת יריות במרווחים מחזוריים, מותירה שני אנשי צוות בחיים. האדם השני הוא האסטרונאוט המנוסה ומפקד המשימה מאט קוואלסקי (ג'ורג קלוני), שזו אמורה להיות משימתו האחרונה. קוואלסקי מנסה להנחות את ראיין בניווט של 100 קילומטרים עד תחנת החלל הבינלאומית, האפשרות היחידה שנותרה להם לשרוד.
עלילת הסרט הקצר (91 דקות) עוסקת במלחמת הישרדות בתנאים בלתי אפשריים אלו. הרקע האישי והפסיכולוגי של הגיבורה, כפי שהוא נחשף במהלך הסרט, הופך את הסיטואציה לטעונה עוד יותר: לא רק הישרדות פיזית, אלא גם תהליך של התגברות מנטלית על כאב אישי אותו היא נושאת. השאיפה לעבר המקום שבו היא תחזור לחוש בכוח משיכה היא דרמטית וסמלית כאחד.
אודיסיאה צנועה ויפה בחלל
ההישג הטכנולוגי של "כוח משיכה" שם אותו על רצף של סרטי מדע בדיוני כמו "2001: אודיסיאה בחלל", "המטריקס" ו"אווטאר". כל אחד מאלו השתמש בפריצות דרך טכנולוגיות בכדי להציע חוויה חושית מסוג חדש. קל לפטור סרטים אלו - בעיקר את שני המאוחרים - כבידור שטחי ותו לא. אך הקולנוע אינו מדיום שכל תכליתו היא לספר סיפורים שיכלו, באותה מידה, להיות מועברים בשפה כתובה. הקולנוע הוא מדיום המפעיל את החושים - חלקם באופן ישיר, וחלקם באופן עקיף. קוארון ולוביצקי מצליחים לבטא את תחושת הבדידות המוחלטת בחלל האינסופי, כמו גם תחושת ההשתאות מהגודל והיופי הבלתי נתפסים. הם מביאים לשיא סוג של חוויה שבוטאה בעבר גם בשירה או ציור - אך רק הקולנוע יכול לגלם כחוויה חושית כוללת.
"2001: אודיסיאה בחלל" הוא נקודת השוואה מתבקשת. כמו "כוח משיכה" (ואף יותר ממנו), "2001" היה פריצת דרך טכנולוגית, שהצליחה להקנות תחושה אותנטית של מסע בחלל. האמינות של המראות היא נקודת מוצא משותפת, אך שני הסרטים פונים לכיוונים שונים, שלא לומר מנוגדים. יצירת המופת של קובריק עסקה ביחס בין האדם והטכנולוגיה אותה הוא יצר, במסע של האדם לגבול אנושיותו והצבעה טכנו-מיסטית על מה שמעבר לגבול זה. שאיפותיו האינטלקטואליות והרגשיות של "כוח משיכה" צנועות ונגישות יותר - להציג תהליך מעורר השראה של התגברות פיזית ונפשית.
ניתן לומר לא מעט על הטכנולוגיות שאפשרו לסרט זה להיווצר, ועל יותר מארבע שנות העבודה שנדרשו לפיתוחן. ניתן לעסוק בשאלה האם יהיה נכון יותר להגדירו כסרט אנימציה, או כמיזוג מסוג חדש בין אנימציה ל-Live Action. אפשר גם לעסוק במידת הדיוק המדעי וההיתכנות של מה שמוצג (כמה וכמה אסטרונאוטים הביעו את התפעלותם מהדיוק החזותי של הסרט בעודם מצביעים על כשלים בהיתכנות העלילה).
אפשר גם להעריך את הופעתה של סנדרה בולוק שנושאת את רובו המוחלט של הסרט על כתפיה. בולוק נמצאת בסרט במיטבה בתפקיד פיזי שצולם בתנאים יוצאי דופן - מבודדת בתא סגור, מוקפת באלפי מקורות תאורה, מונעת על-ידי זרועות רובוטיות משוכללות ומצולמת, לעיתים מטווח אפס, בעודה מביעה את קשת הרגשות של אדם הנלחם על חייו.
כמו בסרט המדע הבדיוני הקודם של קוארון, "הילדים של מחר" (2006), עבודת הצילום הווירטואוזית של לוביצקי נעה בתוך המרחב בתנועות מורכבות וארוכות המציבות רף כמעט בלתי נתפס של מורכבות. כמו בסרט ההוא, יש כאן פער בין ההתעלות הטכנולוגית שבעשיית הסרט, ומידה של פשטות רעיונית ורגשית. אך גם כך, הסרט מצליח לספק חוויה ייחודית שעבור מלוא עוצמתה יש לשבת מול מסך הקולנוע הגדול והאיכותי ביותר שניתן למצוא.
