שתף קטע נבחר

"Believe" של ג'סטין ביבר: היוש, תפרוש!

חברי הצוות שמנהל את ג'סטין ביבר, יצרו סרט דוקומנטרי נוסף על אליל הפופ ועל תדמיתו החורקת - בעיקר כדי לקדם את עצמם רגע לפני שהוא פורש או סתם גומר את הסוס. ביחס לסרט הראשון על חייו, שום שינוי של ממש לא מורגש אצל הזמר שחי כבובת סלב על חוטים. "Believe" - לצפות ולא להאמין

הכירו את הכוחות הפועלים מאחורי הסרט הדוקומנטרי "Believe":

 

- המפיק הוא סקוטר בראון.

 

- מפיק שותף הוא אשר ריימונד.

 

- הבמאי הוא ג'ון מ. צ'ו.

 

- כוכב הסרט הוא, כמובן, ג'סטין ביבר.

 

ומה האנשים האלו עושים במציאות? בראון הוא בחור יהודי בן 32 מניו יורק, שגילה את ביבר ביוטיוב והפך אותו מנער אלמוני לסנסציית פופ עולמית (סיפור שסופר בהרחבה בסרט "Never Say Never" מ-2011). אשר ריימונד הוא הראפר הנודע שחבר לבראון כמפיק מוזיקלי. צ'ו, שביים גם את הסרט הקודם, הוא רק במקרה המנהל האמנותי של מסע ההופעות של ביבר "Believe", אותו הוא מתעד. וביבר? קשה לדעת מה קורה איתו במציאות, והסרט לא ממש עוזר לנו. מה שבטוח, מדובר בנער מוכשר בסך הכל, שנשלט ומכוון על ידי מערכת יחסי ציבור משומנת - כאילו שלא ידעתם את זה קודם.

 

אז מה עוד אפשר לספר על ביבר בן ה-19 שלא סופר בספר שהוציא, בראיונות לתקשורת, ובשני סרטים תיעודיים שנעשו עליו בשלוש השנים האחרונות (שהן כמעט שישית מסך כל חייו הקצרים)? האמת היא שאין הרבה מה לחדש, ובניגוד ל"Never Say Never" שלפחות נתלה בתופעה יוצאת הדופן של גילוי כישרונות באינטרנט, הפעם אפילו היומרה הזאת לא קיימת. "Believe" בא פשוט להלל את צוות יוצרי הסרט, שהם בעצם האנשים שמאחורי ביבר. ולקדמם, רגע לפני שהספינה טובעת.

 

ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:

 

ג'סטין ביבר והרקדנים על הבמה. ומה קורה מאחוריה? ()
ג'סטין ביבר והרקדנים על הבמה. ומה קורה מאחוריה?

 

ואכן, הספינה טובעת. "Believe" יצא בסוף השבוע האחרון בארצות הברית והניב עד היום כ-4.5 מיליון דולר, שאפילו לא מכסים עדיין את ההשקעה הצנועה בסרט (כחמישה מיליון דולר בסך הכל), שלא יצא הפעם בתלת-ממד. בקושי ממד אחד. כי למעשה, שום דבר מיוחד לא קורה עם ביבר מאז שהכרנו אותו. אמנם צמח לו שפמפם פלומתי, וקעקועים חדשים בצבצו על עורו. גם הקול השתנה קצת, אבל חוץ מזה, הדמות שלו לא עוברת שינוי מעניין שמחזיק סרט - עלילתי או דוקומנטרי.

 

ולכן, הפעם הבמאי הסתפק בהפגזת האוזניים והעיניים של הצופים בקטעים מהופעה גרנדיוזית במיאמי (שצ'ו עצמו עיצב, להזכירכם), ומשבץ מובאות שונות מההוויי של ביבר - שלא בהכרח נמצא קשר ביניהן. פעם אנחנו שומעים את המפיקים וויל.איי.אם ורודני ג'רקינס מתפלספים על ערכה של מוזיקה (לא של ביבר, אלא בכלל), פעם צופים במעריצות היסטריות, ואחר כך צופים בסקוטר הצדיק מחלק לבנות בוכיות שנותרו בחוץ כרטיסים לשורות ראשונות. רגע, ההופעות מפוצצות, לא?

 

"סקוטר תעזור לנו להשיג כסף". בליבריות מקבצות כרטיסים ()
"סקוטר תעזור לנו להשיג כסף". בליבריות מקבצות כרטיסים

 

כאמור, למרות שכולם מדברים עליו, והוא מדבר גם על עצמו, ביבר כמעט ולא מורגש בסרט. אולי כי אין לו כל כך מה להגיד, כבובה שאין לה זכות קיום ללא המערכת המשומנת שמסביבה. כך למשל, בסצנה אחת בה נזכר כוכבנו במעריצה צעירה שמתה ממחלה קשה והיא בת שש בלבד, הוא מתחיל לבכות. ג'סטין מדבר מהלב. והנה חיש מיד עוזר הפקה מגיש לו מטלית לנגב את הדמעות. בעצם זה היה אמור להיות רגע מרגש - אבל את דמעות התנין הללו יש למחות, לפני שמישהו יבחין שהן מזויפות.

 

ילד טוב של אמא

בסופו של דבר מדובר בסרט תדמית נטול כל יומרות, שלא בטוח את מי הוא אמור לייצג - את הכוכב, או את אלו שמסתובבים סביבו (או מסובבים אותו, תלוי מאיפה מסתכלים). המנטרה ששבה ועולה מפיו של ביבר היא "שרבים רוצים לראות אותו נופל, אבל הוא לוקח את העניינים לידיו". ובכן, מישהו לוקח את העניינים לידיים, וזה כנראה לא הוא. מהסרט לא עולים שום ספקות, פקפוקים או ביקורת על הנער הצעיר שעשוי להישבר בכל רגע. כשצ'ו שואל אותו האם הוא עלול להתרסק כמו רבים אחרים לפניו, ג'סטין עונה: "אני בטוח בעצמי, יש לי ראש על הכתפיים. אמא חינכה אותי, ונהגתי ללכת לשיעורי דת ביום ראשון". אוקיי, שכנעת.

 

ג'סטין ביבר ב"Believe". שמעת, אתה נופל ()
ג'סטין ביבר ב"Believe". שמעת, אתה נופל
 

 

בינתיים, ביבר כבר בישר על פרישתו, אבל הבטיח למעריצים לא לנטוש אותם.

כך או כך "Believe" הוא לבטח הפרק הקולנועי האחרון בפרנצ'ייז ביבר הקולנועי, וייתכן שגם בזה המוזיקלי. למרות כל השערוריות האחרונות שהוא מעורר, ביבר לא מצליח לעמוד בקצב הפרובוקציות שמיילי סיירוס, נניח, מייצרת. בסופו של דבר הוא רק עוד חריקה בדלת המסתובבת של תעשיית הפופ.

 

מה שעשוי לצער זה שבדלת המסתובבת הזו עוברים המוני מעריצים, ובעיקר מעריצות. אלו הבליבריות האמריקניות הצרחניות שנוהרות למופעי ביבר (בנים כמעט ואין שם) ולסרטיו עם מצלמות סלולריות שלופות. לזכות אלו הישראליות, יאמר כי ההתלהבות המוחצנת שלהן, לפחות באולם בו צפיתי בסרט לצדן, די צעקנית - אבל לא אותנטית. ההערצה שלהן היתה די צינית, וכמעט מודעת לעצמה. הן פטפטו לאורך כל הסרט - שרו, התבדחו, דיברו במבטא טינאייג'רי-צפוני. טוב, תכל'ס לא היה להן משהו יותר טוב לעשות באולם.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ג'סטין ביבר. את הסרט הזה כבר ראינו
לאתר ההטבות
מומלצים