שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    תנ"צ ברכה התרשל - והמדינה שילמה
    עוד מבוכה למשטרה: הותרו לפרסום חלק מפרטי פרשה חמורה מעברו של אחד מבכיריה - ראש יאח"ה, תת-ניצב אפרים ברכה. לפי פסיקת בית משפט, הוא התרשל בניהול חקירת עבריין, שתבע - וזכה ב"סכום נכבד" בהסכם פשרה. ביקורת גם על הפרקליטות והעו"ד שמלווה את תיק הברנוער

    עוד מבוכה גדולה למשטרת ישראל ולפרקליטות המדינה: ביום שבו קרס תיק הברנוער ובזמן שגל הטרור הפלילי לא מוביל לפענוחים, הותרו הערב (יום ד') לפרסום פרטים מפסיקה על רשלנות קשה מצד תת-ניצב אפרים ברכה בעת שהיה ראש מחלק חקירות ביחידה המרכזית של מחוז תל אביב, לפני כ-17 שנים. בעקבות הפסיקה שילמה המדינה סכום כסף גדול לעבריין שתבע אותה. כעת נידונה בבג"ץ עתירה שבה נדרש בית המשפט לבטל את הליך מינויו של תנ"צ ברכה לתפקידו הנוכחי, ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה.

     

    "ברכה לא נהג כפי שחוקר משטרה מיומן וזהיר היה נוהג. הפרת חובת הזהירות גרמה באופן ישיר נזק", צוין בפסק הדין של התביעה האזרחית, שקבע שהייתה גם רשלנות מצד פרקליטות מחוז תל אביב, והפרקליטה מטעמה, עו"ד אושרה גז. אותה גז אחראית היום על תיק הברנוער המדובר. את העתירה לבג"ץ נגד קידומו של ברכה הגישה עו"ד אורית חיון.

     

    עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

     

    לפני כשנתיים פורסם באופן חלקי ביותר פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב משנת 2012 בתביעת נזיקין אזרחית של עבריין, ובו נקבע כי הייתה התרשלות חמורה של גורמי אכיפה שגרמה לחשיפת מידע חסוי שסיכן את חיי העבריין ואולי אף משפחתו. על פרטי פסק הדין הוטל איסור פרסום, כולל על פרטי התובעים - וכן על זהות הנתבעים. 

     

    כעת הותר לפרסום - עדיין באופן חלקי - כי בין האחראים המרכזיים לפי קביעת השופט עמירם בנימיני למחדל ולנזקים שנגרמו לעבריין כתוצאה מכך, הוא תת-ניצב ברכה. שמו התפרסם לאחרונה בפרשת הרב יאשיהו פינטו, שנגדו יוגש כתב אישום בגין הצעת שוחד לברכה.

     

    בית המשפט דחה את גרסת תנ"צ ברכה והמדינה לאורך כל הדרך (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    בית המשפט דחה את גרסת תנ"צ ברכה והמדינה לאורך כל הדרך(צילום: גיל יוחנן)

    בית המשפט קבע כי ימ"ר תל אביב ובראשו ברכה חקרו את האיש כחשוד בפרשה פלילית - מבלי שהזהירו אותו כי הוא נחקר כחשוד. עקב כך ועקב מחדלים נוספים, נחשפו סנגורים לחומר חסוי מהחקירה.

     

    אחרי הפסיקה נדרשה הכרעה על עונש, אולם הצדדים הגיעו לפשרה גם לנוכח ראיות חדשות שהציגה המדינה. בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמה בין הצדדים ובמקביל קבע כי הם יכולים לסכם שהקביעות של בית המשפט אינן מחייבות אותם, אך הוא אינו מוסמך לבטל את החלטתו לעניין אחריותם של ברכה ושאר הנתבעים. יחד עם זאת ציין השופט כי נוכח הראיות החדשות שהעלתה המדינה לאחר פסק הדין, בגינן היתה יכולה לערער לעליון על ההחלטה, לא תהיה נפקות מעשית לפסיקתו לעניין האחריות.

     

    "אין ספק שהנתבעים היו צריכים לצפות את הנזק שיגרם לתובע כתוצאה מפעולותיהם", נקבע. "מדובר בסיכון בלתי סביר שאף אדם במצבו של התובע לא ייקח על עצמו, ושהמדינה ורשויותיה אינם רשאים ליטול, שכן הוא כרוך בסכנה ברורה לתובע ובני משפחתו. סיכון חמור שכזה, דורש כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים למניעתו".

     

    וינשטיין אישר את קידומו של ברכה 

    התביעה הוגשה ב-2004, ובסופו של ההליך האזרחי שנמשך שמונה שנים קבע השופט עמירם בנימיני בינואר 2012 כי ברכה ויתר הנתבעים התרשלו. התובע דרש 70 מיליון שקלים פיצוי בגין כך שבעקבות הפגיעה בו. הוא טען כי הוא ואשתו סובלים מנכות נפשית תפקודית. בסופו של דבר הושג הסכם פשרה והועבר לתובע סכום שאסור לפרסום אך ניתן להגדירו "סכום נכבד".

     

    יצוין כי הרף שנדרש לעוברו בהליכי נזיקין שונה באופן מהותי מהרף הפלילי. היועץ המשפטי אישר את מינוי ברכה לראש יאח"ה לאחר שהדברים הובאו בפניו והוא בחן את הפרשה. כעת, מתפרסמים עיקרי הפרטים - ומובילים למבוכה נוספת למשטרה בימים שבהם היא נמצאת בקו האש ולא מצליחה לטפל בגל הטרור הפלילי.

     

    בפסק הדין צוין כי "אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע להגן על שלומו וביטחונו. המדינה טוענת כי כך אכן פעלה. לטענתה, לא הוכח כלל שחומר חסוי נחשף ברבים, ואם כך אכן קרה, לא אירע הדבר בשל התנהגותם של הנתבעים, אלא בשל התנהגות התובע או עורכי דינו. בשלב זה של הדיון, אשר דן באחריות בלבד, די אם נציין את הנזק הלא-ממוני הנובע מתחושות קשות המלוות את התובעים בשל חשיפה זו, המהווה סיכון ברור לחיי התובע, ואולי גם בני משפחתו".

     

    עוד נאמר בפסק הדין כי "שותף לעבירה הנחקר כחשוד ומפליל בחקירה את המעורבים האחרים בה עלול להיחשף לסיכון לחייו, וכך גם ברור שמאותו שלב הוא נחשב כ'שרוף' בעולם העברייני. אך אין לחשוד זכות למנוע את תיעוד חקירתו במשטרה ואת מסירתה לנאשמים האחרים, שהם שותפיו לדבר עבירה, רק בשל כך שהפליל אותם בחקירתו, וגם אין הוא יכול להתנגד להיותו עד תביעה הנדרש להעיד נגדם".

     

    בקביעה קריטית קיבל השופט בנימיני את עמדתו של העבריין ולפיה תנ"צ ברכה לא הזהיר אותו בכוונה שהוא נחקר כחשוד ומציין כי העבריין "לא היה פוצה פה" אם היה מוזהר. השופט מתח ביקורת על ברכה מכיוון שהקליט את החקירות בלא ידיעת העבריין, ודחה את טענתו של הקצין הבכיר כי הבהיר לעבריין שהוא נחקר כחשוד והחקירה מתועדת. "'הבהרה' זו איננה מוצאת כל ביטוי בתמליל ההקלטה של התובע, אף שהחקירה מתועדת מראשיתה. 'הבהרה' שכזו גם אינה מצויה בכל חקירה אחרת של התובע בידי ברכה, ולא בכדי... ברכה לא הזהיר את התובע לגבי זכויותיו כחשוד, בנוסח המקובל או בכל נוסח אחר, ואין מדובר בטעות או בדבר מקרי".

     

    כמו כן הביע השופט תמיהה לגבי טענתו של ברכה כי שוחח עם העבריין בזמן מעצרו וזה אמר לו כי הוא מצטער שדיבר בחקירה וסיבך את עצמו. "אני מתקשה להאמין שברכה מסוגל לזכור את תוכנה ומועדה של שיחה קצרצרה, שלא תועדה, בתצהירו משנת 2008", נכתב בפסק הדין, ובסיכומו המילים ברורות: "מעדיף אני את גרסת התובע על פני גרסתו של ברכה, וקובע כי התובע לא הוזהר - כדין או בכל דרך אחרת - כי הוא נחקר כחשוד מתוך כוונה להעמידו לדין, וכי דבריו מתועדים וישמשו ראיה נגדו או נגד אחרים, באופן שהוא ייאלץ להיות עד תביעה".

     

    השופט ציין כי "מן הראיות שיפורטו עולה כי ברכה 'שיחק משחק כפול' עם התובע", והוסיף כי ברכה נשאל בחקירתו הנגדית שוב ושוב היכן בתמלילי ההקלטות מופיעה אזהרה בדבר זכויות החשוד, "והוא שב והתחמק מלענות על שאלה זו בטענה שהתובע ידע שהוא נחקר כחשוד, אף שאזהרה מפורשת שכזו לא ניתנה על ידו".

     

    השופט סייג כי העבריין לא היה אמין בחלק מדבריו אך קבע כי "גם גרסתו של ברכה היא עדות של בעל דין, והתרשמתי כי הייתה מגמתית ולא תמיד מבוססת על עובדות. זאת ועוד, העובדה שחוקר מנוסה כמו ברכה נמנע מלהזהיר את התובע בדבר זכויותיו בכל החקירות שניהל ושתועדו - אומרת דרשני".

     

    ברכה אמר: "זו רשלנות שלי" 

    בפסק הדין מצוין כי טענות מסוימות בנוגע לטיפול בחומר החסוי הוצגו לברכה, כי לא היה בסיס לטענתו שהחומר נחשף רק בעקבות מכתב ששלחה עורכת הדין של העבריין בעניין זה לגורמים שונים. הוא נשאל אם הדבר קרה מתוך רשלנות של אנשי צוותו והשיב: "רשלנות שלי. אני ראש הצוות וזו רשלנות שלי". ברכה אף אישר כי בעקבות אירוע זה הוא קיבל הערה, והוא משתדל להפיק לקחים ממנה. הוא אף לא חלק על כך שדליפת החומר מהווה רשלנות.

     

    קצין משטרה בכיר בדימוס העיד במשפט ואמר בנוגע לפרשה: "המקרה של אפרים ברכה זה היה מן יום כיפור למערכת... בגלל זה אנחנו נעמדנו על הרגליים האחוריות שלנו. זה לא שחוקר מחליט היום התיק שלי הוא מעל כל ולא מענין אותי כלום. אני אתעלם משיקולים אחרים, העיקר שאני אצליח בתיק הזה. וסליחה, אני מעריך את אפרים ברכה, כל הכבוד לו, אצלי ביחידה שלי הוא לא היה נשאר יום אחד".

     

    בקביעה המשמעותית ביותר בפסיקה, הגדיל השופט וקובע כי חשיפת המידע החסוי מקורה ברשלנות של ברכה והרשויות שחשפו באופן ברור את הדבר - ולהם אחריות ישירה לכך.

     

    פרקליטי ברכה: "נמצא כי לא נפל בהתנהלותו כל רבב" 

    עו"ד אפרת ברזילי ורונאל פישר, שמייצגים את ברכה, מסרו בתגובה: "ראיות חדשות שהתגלו אחרי פסק הדין החלקי מלמדות שהקביעות שנכללו בו מוטעות. פסק הדין הסופי בפרשה כולל קביעה כי אין לפסק הדין החלקי כל משמעות מעשית. כל העובדות הקשורות לפרשה, לרבות העובדות הרבות שלא פורסמו נבדקו על ידי מפכ"ל המשטרה, השר לביטחון הפנים, ופרקליט המדינה לשעבר, לפני מינויו של ברכה לתפקיד ראש יאח"ה והם מצאו כי לא נפל בהתנהלותו ואמינותו כל רבב. עמדת המדינה הייתה ונותרה שהתנהגותם של ברכה ואחרים המעורבים בפרשה הייתה מקצועית וסבירה".

     

    משטרת ישראל והפרקליטות מסרו בתגובה משותפת כי "לאחר שהחל הדיון בשאלת הנזק בבית המשפט המחוזי, נתגלו ראיות חדשות שהיה בהן כדי לשפוך אור חדש על הפרשה, ואשר הובילו בסופו של דבר מבחינת המדינה לסיום ההליך בהסדר פשרה כספי לפנים משורת הדין, תוך לקיחת אחריות על ידי המדינה שלא מטעמי התביעה. בית המשפט המחוזי נתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה שבין הצדדים, וציין כי מאחר שהסדר הפשרה מונע מהמדינה אפשרות לערער לבית המשפט

    העליון על החלטת הביניים, הרי ש"לא תהיה עוד נפקות אופרטיבית כלשהי להחלטה בעניין האחריות".

     

    עוד צוין בתגובה כי היועץ המשפטי לממשלה מינה בפרשה זו את עו"ד אריה רוטר, לשעבר היועץ המשפטי של השב"כ, "כדי לבדוק כבודק חיצוני של היבטים מסוימים בפרשה. בדוח שהגיש עו"ד רוטר לאחרונה נקבע, בין היתר, כי סביר להניח שאילו היו ראיות אלו בידי הפרקליטות במועד ניהול התביעה, היה בהן כדי לשנות את הקביעות שבהחלטת הביניים. מדובר, כאמור, בראיות שאינן קשורות לברכה וגז, והן לא הובאו לידיעת הפרקליטות בשל שגגה שנפלה בתום-לב". יצוין כי עו"ד רוטר עסק בעיקר בהתנהלות הכושלת בתיק ומצא כי אי העברת החומר הנוסף נבעה מכשלים רבים בהתנהלות המשטרה הפרקליטות.

     

    בעקבות הפרשה מינה היועץ המשפטי לממשלה את עו"ד אריה רוטר לערוך בדיקה בדבר התנהלות המשטרה והפרקליטות במסגרת התיק. זאת לאחר שרק בשלב מתקדם ביותר של ניהול המשפט האזרחי ולאחר שכבר ניתן פסק הדין החלקי בעניין האחריות, התברר לפרקליטות האזרחית כי במשטרה קיים חומר משמעותי נוסף, הרלוונטי לתביעה ושהובא בפני הפרקליטות ולא הוצג בפני בית המשפט. להערכת המדינה, לחומר הנוסף שנמצא עשויה הייתה להיות השפעה של ממש על ניהול ההליך ואולי אף להוביל לתוצאה שונה.

     

    עו"ד רוטר מצא כי התקלה באי העברת המידע נבעה מכשלים מצטברים, וכי המשטרה לא השכילה, כארגון, במשך מספר שנים, להביא את החומר הנוסף הרלבנטי במתכונת המצופה ממנה לפרקליטות, וכי גם "מגרשה" של הפרקליטות לא נמצא נקי מכשלים והיה עליה להגיע לחומר הנוסף לבדה.

     

    את בקשת הערעור לבית המשפט העליון לפרסום פסק הדין בתביעה האזרחית הגישו עורכי הדין טל ליבליך וירון שלמי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גיל יוחנן
    תת-ניצב ברכה
    צילום: גיל יוחנן
    עו"ד אפרת ברזילי
    עו"ד אורית חיון
    מומלצים