האם ניתן לרפא לחלוטין סוכרת? 7 עובדות

רבות מהאמונות שלנו בנוגע למחלות הן, למעשה, מושגים שגויים או הנחות מוטעות. הדבר נכון במיוחד לגבי סוכרת והשמנת-יתר. מהם המיתוסים השגויים שעלינו לוותר עליהם?

• את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד
  

עוד על סוכרת:

• להתמודד עם המתוק: 10 דרכים לחיות עם סוכרת
• מחקר: דיאטה דלת קלוריות יכולה לרפא סוכרת?
• טרום סוכרת: 7 צעדים לשינוי - ומניעת המחלה
  

מיתוס 1: סוכרת היא מחלה גנטית

הורגלנו להאמין שסוכרת היא מחלה גנטית. רובנו סבורים שאם יש לנו רקע משפחתי של סוכרת, סביר להניח שגם אנחנו נפתח את המחלה ושזו התרחשות גנטית אקראית שאין לנו שליטה עליה.

האמת שונה למדי. כפי שהזכרתי קודם לכן, בין השנים 2008-1983, מספר חולי הסוכרת בעולם גדל פי 7, מ-35 מיליון ל-240 מיליון (ולדעתי המספרים גבוהים אף יותר). שינוי בסדר גודל כזה לא היה יכול להתרחש בזמן כה קצר, לו היה מדובר במחלה גנטית בלבד. הקוד הגנטי של אוכלוסיות משתנה ב-0.2% בלבד בכל 20,000 שנה. הוא אינו משתנה מדור לדור. אנשים רבים אינם מבינים שהגנים שלנו אכן מושפעים מהסביבה, אך הדרך שבה הם באים לידי ביטוי תלויה במידה משמעותית בעולם הסובב אותנו, והסביבה שלנו השתנתה במאה השנים האחרונות יותר מאשר בכל שנות ההיסטוריה האנושית.

האמת היא שסוכרת נגרמת בעיקר מסיבות סביבתיות והרגלי חיים מזיקים. אף שגם לנטייה גנטית יש תפקיד מסוים בתהליך, הגנים הבעייתיים מופעלים (או "באים לידי ביטוי") רק בנוכחות תזונה גרועה, היעדר פעילות גופנית מספקת, לחץ נפשי וחשיפה לרעלים סביבתיים. לכן, החיפוש אחר הגן הגורם לסוכרת או אחר תרופות פלא וטיפולים גנטיים שירפאו את המחלה, יוביל אותנו למבוי סתום. מדענים שחקרו את הגנום האנושי וחיפשו את הגן האחראי לסוכרת והשמנה, נחלו אכזבה.

אף שהבנת הגנים והנטיות הגנטיות הייחודיות לנו יכולה לעזור לנו להתאים לעצמנו גישה טיפולית בכל הנוגע לחילוף חומרים והשמנת-יתר, היא עלולה להסיט את תשומת לבנו מהמטרה החשובה ביותר: שינוי אורח החיים והגורמים הסביבתיים למגפת הסוכרת, הקדם-סוכרת וההשמנה. הרגלי האכילה שלנו, היקף הפעילות הגופנית, הדרך שבה אנו מתמודדים עם לחץ נפשי, החשיפה שלנו לרעלים שמקורם בסביבה ובמזון והעובדה שהסביבה שלנו מעודדת השמנת-יתר הם הגורמים האמיתיים למגפה זו.

החשיפה המשולבת לתזונה, לסביבה ולהרגלי החיים הייחודיים לנו, המשפיעה על ביטוי הגנים שלנו, עשויה להיות חשובה הרבה יותר לבריאותנו מאשר הגנום הייחודי לנו. בהדרגה, מתברר לנו יותר ויותר ש-90% מסיכוני התחלואה שלנו הם תוצאה של הבדלים סביבתיים, ולא גנטיים. אם נתבונן בדברים המשפיעים על הגנים שלנו מבחוץ (אוויר, מים, תזונה, תרופות, מזהמים אורגניים, מתכות כבדות, קרינה וגורמי לחץ גופניים או נפשיים) ומבפנים (דלקת, ייצור רדיקלים חופשיים ועקה חמצונית, אלרגנים, זיהומים ואפילו חיידקי המעי), נוכל להבין טוב יותר את הסיבות למגפת המחלות הכרוניות ואת הדרכים לטפל בה. שינוי החשיפה המשולבת הוא הבסיס לתוכנית הטבעית לאיזון הסוכר בדם.

החשיפה המשולבת משפיעה ישירות על הגנים שלנו וכתוצאה מכך, גורמת לשינויים בתפקודם או בביטוים. שינויים אלה מובילים לחוסר איזון ביולוגי המתבטא בהפרעה באיזון הסוכר בדם. הקוד הגנטי עצמו אינו משתנה. מה שמשתנה הוא הגנים שיבואו לידי ביטוי. זוהי תובנה חשובה. אנחנו לא יכולים לשנות את הגנים שלנו, אבל אנחנו יכולים לשנות את התפקוד שלהם ואת הדרך שבה הם באים לידי ביטוי.

הגנים מספקים את חוברת ההוראות לכל החלבונים בגופנו, השולטים בפיזיולוגיה ובביולוגיה שלנו. ייתכן שיש לכם נטייה גנטית לסוכרת או להשמנת-יתר, אבל גורלכם לא נגזר. בכל רגע יש לכם הכוח לשנות את ביטוי הגנים שלכם ולרפא מחלות באמצעות שינוי המסרים וההוראות שאתם שולחים להם. אתם יכולים "לכבות" את הגנים שסבתא שלכם "הפעילה" לפני כמה דורות.

מיתוס 2: סוכרת היא מחלה שאינה ניתנת לריפוי

רוב חולי הסוכרת שמעו מרופאיהם שהמחלה אינה ניתנת לריפוי וכי נגזר עליהם לסבול מירידה הדרגתית בתפקוד, כולל מחלת לב, כשל כלייתי, עיוורון, קטיעות, שבץ מוחי ודמנציה. בדומה לכך, רובנו מאמינים שאי אפשר לטפל בהשמנת-יתר או לשמור על הירידה במשקל לאורך זמן. אנחנו סבורים שהאפשרויות הטיפוליות היחידות הן לצמצם את הנזקים ולהפחית את הסיבוכים.

אולם הספרות המדעית מוכיחה בבירור שניתן לרפא סוכרת, במיוחד אם מאבחנים אותה בשלבים המוקדמים ומטפלים בה באגרסיביות באמצעות שינויים בתזונה ובאורח חיים, ולעיתים, גם בעזרת תרופות. אפילו רוב המצבים המתקדמים של המחלה ניתנים לריפוי בעזרת שינויים דרמטיים ומקיפים באורח החיים, תרופות ותוספי תזונה.

מחקר פורץ דרך הוכיח מעל לכל ספק שאפילו חולי סוכרת מסוג 2 במצב מתקדם, שמתאפיינת בכשל תפקודי של הלבלב ובנזק משמעותי לתאי הבטא המייצרים את האינסולין, עשויים להחלים תוך שבוע בלבד, בעקבות שינויים דרמטיים בתזונה (תזונה צמחית דלת-קלוריות בעלת אינדקס גליקמי נמוך ביותר). במחקר זה, רמת הסוכר של המשתתפים צנחה לערכים נמוכים, רמת הטריגליצרידים שלהם ירדה והלבלב החלים. אחרי שבוע ימים בלבד, הם חדלו ליטול תרופות, מה שמוכיח שסוכרת אינה מחלה מתקדמת שאינה ניתנת לריפוי. כמו כן, המחקר חשף כי לתזונה הייתה השפעה חזקה יותר מהתרופות. זה נכון שנדרש מאמץ רב כדי לרפא סוכרת, אבל בתנאים הנכונים, גופכם יכול להחלים.

אולם רוב הרופאים אינם מאבחנים את המחלה בשלביה המוקדמים. בדרך כלל, הם שולחים את המטופל לבדיקת רמת הסוכר בצום. הבדיקה מודדת את רמת הסוכר בדם שמונה שעות לפחות אחרי האוכל. מחקר שנערך לאחרונה מצא כי רמת סוכר בצום הגבוהה מ-87 מ"ג/דצ"ל מעידה על סיכון מוגבר לסוכרת. למרות זאת, רוב הרופאים מתחילים לדאוג רק כשרמת הסוכר של המטופל מגיעה ל-110 מ"ג/דצ"ל, או גרוע מכך, 126 מ"ג/דצ"ל, הערך שמעיד באופן רשמי על קיומה של מחלה. אולם, בשלב הזה, אין כבר תועלת רבה באבחון תנגודת לאינסולין ובעיות בשליטה ברמת הסוכר.

לאמתו של דבר, רמת הסוכר בדם היא האחרונה לעלות. העלייה ברמת האינסולין מתרחשת קודם לכן, אך אף שזו הדרך הפשוטה ביותר לאתר את הבעיה בשלב מוקדם, רוב הרופאים נמנעים מלשלוח את המטופלים לבדיקת סבילות לסוכר (העמסת סוכר) שנמשכת שעתיים. בדיקה זו מודדת לא רק את רמת הסוכר, אלא גם את רמת האינסולין בצום, וכמו כן, שעה ושעתיים אחרי שתיית משקה ממותק, ונחשבת לדרך יעילה הרבה יותר לאיתור המחלה עוד לפני התפרצותה.

אני ממליץ על אבחון מוקדם לכל מי שיש לו סיפור משפחתי של סוכרת מסוג 2, שומן בטני, התרחבות של המותניים או רמה חריגה של כולסטרול. אל תחכו עד שרמת הסוכר שלכם תעלה. זה עלול להיות מאוחר מדי. גם אם הגעתם לשלבים המתקדמים ביותר של סוכרת מסוג 2 והלבלב שלכם כבר ניזוק, תוכלו לשפר בצורה יוצאת דופן את בריאותכם ואת רמת האנרגיה שלכם בעזרת גישה מערכתית. זכרו: אפשר לרפא סוכרת.

הגנים הבעייתיים מופעלים רק בנוכחות תזונה גרועה(צילום: shutterstock)

מיתוס 3: קדם-סוכרת אינה מסכנת את בריאותנו, כל עוד היא לא מתפתחת לסוכרת

קדם-סוכרת אינה בעיה פשוטה כלל ועיקר. קדם-סוכרת היא מחלה מסוכנת שגוררת בעקבותיה את המחלות הקטלניות ביותר שלנו - התקף לב, שבץ מוחי, סרטן, דמנציה ועוד.

קדם-סוכרת עלולה אפילו לגרום לקדם-דמנציה (הפרעה קוגניטיבית קלה). למעשה, זהו השלב המוקדם של מחלת האלצהיימר. מחקרים שנערכו לאחרונה הוכיחו כי לחולי סוכרת יש סיכון גדול פי ארבעה לפתח אלצהיימר, ולמטופלים הסובלים מקדם-סוכרת או התסמונת המטבולית יש סיכון גבוה ביותר לפתח קדם-דמנציה או הפרעות קוגניטיביות קלות. לא רק חולי סוכרת עלולים לסבול מנזק מוחי ואיבוד זיכרון בשל רמות גבוהות של אינסולין ותנגודת לאינסולין. אפילו מצב של קדם-סוכרת יכול להוביל לקדם-דמנציה. לאמתו של דבר, מחלת האלצהיימר מכונה כיום סוכרת מסוג 3.

מחקרים שנערכו לאחרונה מצאו כי הגדלת היקף המותניים שלנו גורמת להקטנת המוח. גם תפקודי המוח נפגעים מההשמנה. מחקר הדמיה מדהים שערכו ד"ר דניאל אמן ועמיתיו, מצא כי השמנת-יתר הייתה קשורה לירידה בזרימת הדם לקליפת המוח הקדמית (האזור המוחי השולט בקבלת החלטות ותפקודים ניהוליים – "האם לאכול עכשיו את העוגה הזאת או לא?"). ואם לא די לנו בכך, קדם-סוכרת עלולה גם לגרום לאין-אונות אצל גברים ולבעיות פוריות אצל נשים (ניתן לשייך אותה לתסמונת השחלות הפוליציסטיות).

לכן, אם הרופא שלכם קבע שאתם סובלים מהתסמונת המטבולית או מקדם-סוכרת, משמעות הדבר אינה רק שאתם בסיכון לפתח סוכרת או התקף לב בעתיד. הבעיות מתהוות בגופכם ממש ברגע זה.

מיתוס 4: אחרי תחילת השימוש באינסולין, אין כבר דרך חזרה

מתן אינסולין לחולי סוכרת הוא מדרון חלקלק, מכיוון שמינונים גבוהים של אינסולין גורמים, בדרך כלל, לעלייה במשקל, בלחץ הדם ובכולסטרול. זכרו כי האינסולין הוא הורמון אחסון השומן שמגביר את התיאבון ואת התהליך הדלקתי. רמת הסוכר בדם משתפרת, אך סיכוני התחלואה הכלליים לא יורדים. זו הסיבה לכך שטיפול באינסולין צריך להיות המוצא האחרון בכל הנוגע לשליטה ברמת הסוכר ובסוכרת. ואם אתם חייבים לקבל אינסולין, השתמשו במינון נמוך ככל האפשר. מזונות מלאים, אמיתיים וטריים ופעילות גופנית נמרצת יעזרו לכם להוריד את רמת הסוכר ולצמצם את הצורך באינסולין.

החדשות הטובות הן שבעזרת שינויים דרמטיים באורח החיים ובתזונה תוכלו לרפא את הסוכרת ולהפסיק להשתמש באינסולין (כמובן באישורו של הרופא המטפל). רבים ממטופליי ומהמטופלים של עמיתיי הצליחו להפסיק את הטיפול באינסולין. הבנת כל הגורמים הסמויים לסוכרת והטיפול בהם מאפשרת לחולים לא רק להפסיק את הטיפול באינסולין, אלא גם לרפא את המחלה ואת התנגודת לאינסולין.

לרפואה הקונבנציונאלית אין השפעה דרמטית כזו, מכיוון שסוג השינויים בתזונה ובאורח החיים המומלצים על-ידי הרופאים אינם מספקים ואף אינם מתאימים לריפוי סוכרת. ניתן לרפא את המחלה בעזרת הגישה הטיפולית הנכונה, המבוססת על הרפואה הפונקציונאלית ומודלים חדשים של טיפול קבוצתי ותמיכה קהילתית. מודלים אלה כוללים שינויי התנהגות ארוכי טווח ומיומנויות חיים תזונתיות (כמו בישול, קניות, פעילות גופנית ושיטות להפגת מתחים).

מיתוס 5: הורדת רמת הסוכר בדם בעזרת תרופות מונעת התקפי לב ומוות אצל חולי סוכרת

אבנדיה, התרופה הנמכרת ביותר בעולם לטיפול בסוכרת, תרמה למותם של 47,000 איש ממחלת לב ב-11 השנים הראשונות ליציאתה לשוק (נתונים אלה הוסתרו לאורך זמן מהממשל ומהציבור). אנחנו חייבים לוותר על התקווה שתימצא תרופת פלא שתפתור את הבעיות שלנו.

מחקרים תרופתיים רחבי-היקף ניסו להוכיח שטיפול תרופתי בגורמי סיכון כמו רמות הכולסטרול או הסוכר בדם מקטין את הסיכון להתקף לב, לסוכרת ולמוות. על אף מאות מיליוני הדולרים שבוזבזו על מחקרים אלה במשך עשרות שנים, טיפול אגרסיבי בשניים מגורמי הסיכון העיקריים – כולסטרול וסוכר בדם – לא הניב תוצאות חיוביות ולא הצליח למנוע תחלואה (עם זאת, יש לציין שהטיפול עשוי לסייע לחולים שכבר עברו התקף לב).

מחקרים שנערכו לאחרונה ופורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine, הוכיחו כי לא זו בלבד שטיפול תרופתי בגורמי הסיכון אינו יעיל במניעת התקפי לב, סוכרת ומוות, הוא אף עלול לגרום נזק, שכן הוא מתעלם מגורמי המחלה האמיתיים. מחלות כרוניות אינן נגרמות בגלל חסר בתרופות. כולסטרול גבוה אינו תוצאה של חסר בליפיטור. רמה גבוהה של סוכר בדם לא נגרמה בגלל חסר באבנדיה. ההתמקדות בגורם סיכון אחד, או אפילו טיפול נפרד בכמה גורמי סיכון, ללא התמודדות עם גורמי המחלה האמיתיים, לא יביאו לנו כל תועלת.

הקרדיולוגים תומכים בחלוקת סטטינים במסעדות מזון מהיר. נטילת ליפיטור תוך כדי אכילת המבורגר וצ'יפס ושתיית קולה אינה הפתרון הרצוי. המזונות האלה הורגים אותנו בדרכים שאינן קשורות כלל לכולסטרול. הם יוצרים אצלנו תנגודת לאינסולין ואינם מספקים לנו את הסיבים, הוויטמינים, המינרלים ונוגדי החמצון המצויים במזונות אמיתיים. ומה שגרוע מכך, מחקר חדש מצא שתרופות ממשפחת הסטטינים אינן יעילות במניעת מחלת לב, אף ש-75% מהמרשמים ניתנים למטרת מניעה. הן אמנם עשויות למנוע התקף לב שני, אך לא את הראשון.

הארגון העצמאי קוקריין פרסם סקירה של 14 מחקרים גדולים שהקיפו 34,000 מטופלים בסיכון נמוך להתקף לב ובדקו את יעילות הסטטינים במניעת מחלת לב. החוקרים הגיעו למסקנה כי יעילות הטיפול הייתה מזערית ולעתים לא נרשמה כל השפעה חיובית על המטופלים. למרות המידע המוטעה שמתפרסם באמצעי התקשורת ועל אף הבטחות הרופאים, אם לא עברתם התקף לב, התרופות האלו לא יעזרו לכם למנוע אותו.

גם מחקרים רבים אחרים תומכים במסקנה זו ומצביעים על תופעות הלוואי הנפוצות והמשמעותיות הנלוות לטיפול בסטטינים. 15%-10% מהמטופלים שנוטלים אותם סובלים מבעיות שרירים, כמו התכווצויות, חולשה וכאבים, אי-סבילות לפעילות גופנית, הפרעות בתפקוד המיני, נזק לכבד ולעצבים ובעיות אחרות. הסטטינים עלולים גם לגרום לנזק משמעותי לתאים, לשרירים ולעצבים ולמוות תאי בהיעדר כל תסמינים.

הורדת רמת הסוכר ללא טיפול בגורמים האמיתיים נוטעת בנו תחושה מוטעית של ביטחון וגורמת לנו להאמין שאנחנו עושים משהו טוב כדי למנוע התקפי לב ומוות בטרם עת. הבעיה היא שהממצאים מוכיחים אחרת.

בעתיד, מערכת הבריאות לא תוכל עוד להסתפק בהדרכה כללית של המטופלים בכל הנוגע לאכילה בריאה ועיסוק בפעילות גופנית, כפי שעושים רופאים רבים. עליה להתמקד בניסיון להתאים לכל מטופל ומטופל מרשם ייחודי לאורח חיים בריא על-פי צרכיו האישיים, למניעת מחלות כרוניות ולטיפול בהן.

הורדת רמת הסוכר נוטעת בנו ביטחון מוטעה(צילום: shutterstock)

מיתוס 6: צנתורים וניתוחי מעקפים הם טיפולים טובים לחולי סוכרת הסובלים ממחלת לב

מחקר שפורסם ב-New England Journal of Medicine הוכיח כי בקרב חולי סוכרת הסובלים ממחלת לב, צנתורים וניתוחי מעקפים אינם יעילים יותר מתרופות בכל הנוגע למניעת התקפי לב ומוות, ולאמתו של דבר, הסיכונים הכרוכים בהם גבוהים יותר.

מיתוס 7: ירידה במשקל הכרחית לריפוי סוכרת

בכנס של האגודה האמריקאית לסוכרת שנערך בניו-יורק, הוצב במרכז האולם דוכן שהציג שיטת "ריפוי" פורצת דרך לסוכרת – ניתוח מעקף קיבה. לצערי, פגשתי מטופלים רבים שאחרי הניתוח, חזרו למשקלם הקודם ואף הגיעו למשקל גבוה יותר. אחד מהם הוא אלן, שסבל מעודף משקל מאז היותו בן שש. לא היה יום בחייו שבו לא תקף אותו רעב קיצוני. בגיל 40 הוא עבר ניתוח מעקף קיבה. בשלב הראשון, משקלו ירד מ-205 קילו ל-115 קילו, אך בהדרגה, הוא חזר ועלה במשקל ונוספו לו עוד 45 קילו. בגיל 60, כשהוא עייף וחולה, הוא נאלץ להתמודד עם כל הסיבוכים הנלווים לניתוח מעקף קיבה.

ניתוח מעקף קיבה משווק כפתרון להשמנת-יתר. למעשה, מספר הניתוחים המבוצעים מדי שנה גדל פי עשרה ב-10 השנים האחרונות ועומד כיום על 230,000 בשנה. אף שהגישה הניתוחית מועילה לחלק מהמטופלים, אין בה פתרון להפרעה באיזון הסוכר בדם. לעיתים קרובות הניתוח נכשל, והוא אף עלול לגרום לסיבוכים רבים, כגון הקאות וחסרים תזונתיים.

הניתוח עשוי להציל את חייהם של מטופלים מעטים, אך הוא אינו מטפל בגורמים להשמנה. רבים מהם יחזירו לעצמם את הקילוגרמים שנשרו מהם, שכן הניתוח אינו מחולל שינוי בדרך שבה הם מבינים את גופם או ביחס שלהם לאוכל.

אין ספק שירידה במשקל חיונית להשגת בריאות מיטבית. אולם אצל רוב החולים שעברו ניתוח מעקף קיבה, אפילו שינוי דרמטי בתזונה תוך זמן קצר יוצר שינויים דרמטיים בחילוף החומרים.

כל המדדים שנחשבו כקשורים להשמנת-יתר, כמו רמה גבוהה של סוכר וכולסטרול, יתר לחץ דם, דלקת וקרישיות-יתר של הדם יורדים במידה משמעותית גם ללא ירידה גדולה במשקל, וזאת בזכות ההשפעה המהירה של שינויים תזונתיים השולטים בהפעלת הגנים ובכיבוים. תחום זה נקרא נוטריגנומיקה – הדרך שבה המזון שאנו אוכלים "מדבר" עם הגנים שלנו. אף שיש חשיבות לירידה במשקל, מה שחשוב יותר הוא איכות המזון שאנחנו מכניסים לגופנו. אוכל הוא מידע שמשנה במהירות את הגנים ואת חילוף החומרים שלנו.

גם ההפך הוא הנכון, כפי שמוכיח מחקר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine ובו תיאור מקרה של אישה שעברה שאיבת שומן שבמהלכה הוסרו מגופה 20 קילו של שומן בטני. אחרי הניתוח לא נרשמו שינויים כלשהם במדדי ההשמנה המטבוליים שלה, כולל סוכר בדם, כולסטרול, לחץ דם ודלקת. אף שהיא הפחיתה ממשקלה 20 קילו, היא עדיין הייתה חולה.

המסקנה העולה מן הדברים היא שאיכות המזון שאנו אוכלים מניעה את התפקוד הגנטי, את חילוף החומרים ואת הבריאות שלנו. לא מדובר כאן רק במשקל או בצריכה קלורית. מזונות עוצמתיים, מלאים, אמיתיים וטריים שאותם בישלנו בעצמנו, יכולים לשנות במהירות את הביולוגיה שלנו. הירידה במשקל תושג לא באמצעות הרעבה, אלא בעזרת איזון המערכת הביולוגית. 

המידע המלא בספר "לא לסוכרת - הפתרון הטבעי למניעה וטיפול עצמי בהשמנת יתר, קדם-סוכרת וסוכרת" מאת ד"ר מארק היימן, הוצאת פוקוס