שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מלחמת הגיוס שלכם, היא קרב הזהות שלנו

    תשאלו את שמעון פרס מה הניע אותו להוביל את הסדר "תורתו אומנתו". לא היה זה שנתון הגיוס שעמד לנגד עיניו, היה זה העיקרון: מאין באנו ולאן אנו הולכים. אנחנו בני עם אחד עם תורה אחת, שאותה אחיי לומדי התורה הנושאים את הלפיד ההיסטורי, מקיימים ושומרים. ברור שיהיה חוק, אך בואו נעשה את זה בחוכמה

    אז מה היה לנו? בני 18, סנקציות פליליות, כלכליות, שעון נוכחות ביומטרי, ביקורות, שלילת תקציבים וזכויות, צו איסור יציאה מן הארץ. ומה נשאר מכל זה? יעבור חוק חדש, יהיו בו יעדי גיוס, תמריצים וסנקציות כלשהן, לוחות זמנים, יעדים מדורגים, הפגנות, כותרות פופוליסטיות, ואחרי הכל נישאר כאן קיבוץ של גלויות ועדות, המתמודדות עם שאלת הזהות הלאומית, הדמוגרפיה היהודית, הביטחון הלאומי והחברתי, מעמד הביניים, השכבות המוחלשות ושאר הבעיות המגדירות את מרקם החיים כאן.

     

    << לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>

     

    אינני מקל ראש. סוגיית הגיוס היא השאלה החילונית אולי המשמעותית ביותר, בגלל העיקרון שבה, ובגלל הכאב שטמון בה. אבל היכן הוא אותו חוק יסוד המחייב חוכמה, תבונה ושיקול דעת?

     

    עוד דעות בערוץ היהדות :

     

    לא אחזור כאן על מספר המשרתים החרדים בשירות האזרחי, וגם לא על גדודי השח"ר בצה"ל; תהליכים שקטים וראויים שהתבצעו החל ממימוש חוק טל בפועל, בשנת 2008. אין צורך לחזור על כל אותם הנתונים הידועים והעובדות הברורות. כי דומה שאת מה שהבינו דור המייסדים, את מה שהבין בן גוריון - אנחנו שוכחים היום.

     

    גם העקרונות שלנו חשובים

    תשאלו את נשיא המדינה, שמעון פרס, מה הניע אותו להגיע לרחוב בליליוס - רחוב צר במרכז ירושלים - לפני עשרות שנים, לשבת עם הרב טננבוים ז"ל, יו"ר ועד הישיבות דאז, ולהוביל את הסדר "תורתו אומנתו".

     

    השפה האלימה, וקריאות הקרב הפופוליסטיות גם של טובי כותבי הדעות, גורמת לנו רק לחירשות, ומשחקת לידיהם של הקיצונים (צילום: גלעד מורג) (צילום: גלעד מורג)
    השפה האלימה, וקריאות הקרב הפופוליסטיות גם של טובי כותבי הדעות, גורמת לנו רק לחירשות, ומשחקת לידיהם של הקיצונים(צילום: גלעד מורג)

     

    לא היה זה שנתון הגיוס שעמד לנגד עיניו, ולא מספרם הקטן-יחסית של מקבלי הדיחוי, ואפילו לא לחצים קואליציוניים. היה זה העיקרון. הייתה זו ההבנה מאין באנו ולאן אנו הולכים. "סתם מדינה" לא היינו צריכים, "סתם מדינה" לא הייתה שורדת.

     

    יש לנו ארץ אחת, מדינה יהודית שעלינו לשמור ולשמר, אבל גם בני עם אחד עם תורה אחת אנחנו. גם מי שלא
    מקיימים את כל מצוותיה, הרי שאינם שומרים את מה שאחיי נושאי הלפיד ההיסטורי, לומדי התורה, כן מקיימים ושומרים.

     

    אם היינו רואים שהזהות היהודית ושמירת המסורת שלה מדאיגות יותר את החברה הישראלית וראשיה; אם בזה היה יותר נשיאה בנטל - היינו יכולים להיות במקום אחר. השפה האלימה, וקריאות הקרב הפופוליסטיות גם של טובי כותבי הדעות, גורמת לנו רק לחירשות, ומשחקת לידיהם של הקיצונים.

     

    אל נא אחיי תרעו, בואו נדבר על זה. ברור שיהיה חוק, אבל דרושים גם חכמים ונבונים, וכן, גם כאלה שיודעים את התורה.

     

    הכותב הוא יועץ אסטרטגי ויועץ ראש עיריית ירושלים למגזר החרדי

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    במלחמה כמו במלחמה
    צילום: רויטרס
    צילום: באדיבות העירייה
    אברהם קרויזר
    צילום: באדיבות העירייה
    מומלצים