שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "האיש הכי כועס בברוקלין": די, דיינו

    העיבוד האמריקני ל"מר באום" של אסי דיין הוא נפל עלוב, שמשיל מעליו כל זכר מהסאטירה המקורית ונותר עם טון סנטימנטלי דביק והומור יהודי קלוקל. "האיש הכי כועס בברוקלין", בכיכובו של רובין וויליאמס המביך, נמשך 83 דקות ומרגיש כמו 90 הדקות האחרונות בחיי הגיבור

    מותו של אסי דיין הוביל לשטף של תגובות הערכה שבהן חזר שוב ושוב התואר "גאון". תוך מספר ימים הופיעה תגובת הנגד של כותבים שניסו להחזיר את כישרונו של דיין לפרופורציות סבירות. בהקשר זה מעניין לראות את "האיש הכי כועס בברוקלין" ("The Angriest Man in Brooklyn") - סרט בכיכובו של רובין וויליאמס, שגרעין עלילתו מתבסס על סרטו של דיין "מר באום" (1997). לאחר צפייה במה שהאמריקנים עשו מרעיון האדם המתבשר שנותרו לו 90 דקות לחיות, גם המבקר הקשוח ביותר של דיין ישתכנע כי אבד לנו במאי גאון.

     

    ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :

     

    הטריילר של "האיש הכי כועס בברוקלין"

    הטריילר של "האיש הכי כועס בברוקלין"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    היכן שאסי דיין יצר סאטירה על החברה הישראלית, כפי שהיא עולה מהתנסויותיו של אדם שזמנו קצוב, "האיש הכי כועס בברוקלין" הוא אפילו לא סאטירה על ברוקלין. במקום הלעג הצורב של המקור, כאן יש שילוב בין הומור מביך וסנטימנטליות דביקה - שילוב שעליו מנצח וויליאמס, בהופעה שעשויה לקבור את שאריות הקריירה שלו. ברור כי בנקודת האמצע של השנה האזרחית ניתן להכריז על המועמד המוביל לפרסי הראזי.

     

    הנרי אלטמן (וויליאמס) עובר יום מהגיהנום, אבל זה די מגיע לו. בעודו מונה את הרשימה האינסופית של דברים שאותם הוא שונא (מריח שתן עד לאמהות טריות), מתנגשת במכוניתו מונית, ותוך זמן קצר מתפתח עימות בין גזעי-גזעני עם הנהג. באותו יום הוא אמור לקבל את תוצאות הבדיקה שנעשתה לגילוי המקור לכאבי הראש התוקפים אותו, אך הרופא שלו בחופשה. ד"ר שרון גיל (מילה קוניס), שמחליפה את הרופא, עוברת בעצמה סוג של התמוטטות עצבים קלה (החתול שלה מת לאחרונה, היא מכורה לכדורים ויש לה סיפור עם רופא נשוי). לאחר שעתיים שבהן אלטמן המעוצבן ממתין לה בחדר הרופא ,היא מגיעה למסור לו את תוצאות הבדיקה. למרות שיש לו מפרצת במוח שספק אם ניתן יהיה לטפל בה, הוא מצליח לעורר מידה כה רבה של עוינות, עד שהיא מודיעה לו כי נותרו לו 90 דקות לחיות.

     

    פיטר דינקלג' ומילה קוניס ב"האיש הכי כועס בברוקלין" ()
    פיטר דינקלג' ומילה קוניס ב"האיש הכי כועס בברוקלין"
     

    מנקודה זו העלילה נעה בשני קווים מקבילים. בראשון יוצא אלטמן למסע בניסיון לנצל את 90 הדקות כדי לדבר עם אחיו אהרון (פיטר דינקלג'), להתפייס עם אשתו בטי (מליסה ליאו) שיחסיהם אינם טובים מאז שמת אחד משני בניהם, וליזום מפגש פרידה מחבריו הלא ממש קיימים. בגלל אופיו המעצבן והמתעצבן, הוא מעורר גל חדש של עוינות בכל מקום שאליו הוא פונה. האתגר הגדול הוא הנסיון לנצח את שעון החיים האוזל ולהתפייס עם בנו המנוכר טומי (היימיש לינקלייטר). השניים רבו כשהבן העדיף את עולם המחול על פני עריכת דין. בקו העלילתי השני, ד"ר גיל שנתקפת רגשות חרטה והבנה שהיא עלולה לאבד את הרישיון המקצועי שלה, יוצאת לחיפוש נואש אחרי אלטמן.

     

    המהלך העלילתי, שעלול להישמע נסבל, מתורגם בסרט לאוסף סצנות תמוהות. ג'יימס ארל ג'ונס הוותיק צץ להופעת אורח קצרה ומבזה כמוכר מגמגם בחנות מוצרי חשמל. לואי סי.קי מופיע לחצי דקה כרופא הנואף שאיתו היה לד"ר גיל פרשת אהבים. את העלילה מלווה מספר כפול בקולותיהם של ד"ר גיל ושל אלטמן. שניהם מטרחנים את דמויותיהם בגוף שלישי שאינו מוסיף דבר על הנראה. המעמדים הקומיים והדרמטיים קורסים אחד אחרי השני לרצף מביך. הצילום כעור באופן חריג לקולנוע מסחרי, והחובבנות הטכנית מגיעה לשיא בסצנה על גשר ברוקלין, שבה נעשה שימוש במסך ירוק, שנראה כאילו בוצע במתנ"ס שכונתי.

    .

     

    מי שחתום כבמאי על הנפל הוא פיל אלדן רובינסון. שם שאולי לא מצלצל מוכר, אבל הוא אחראי גם לקלאסיקה של סנטימנטליות אמריקאית "שדה החלומות" (1989) - סרט שעסק בפיוס בין האב (המת) והבן (החי) בשדה חקלאי שהפך למגרש בייסבול.
    יש קווי דמיון לעלילת הפיוס בין האב העומד למות והבן המתרחשת בסרט הנוכחי, אך פספוס מוחלט של הטון הנכון שיאפשר להתרגש מהפיוס (גם בפרמטרים של קיטש אמריקני).

     

    מה היה הופך את "האיש הכי כועס בברוקלין" לסרט ראוי? בבסיסה זו קומדיה של הומור יהודי. היא מתרחשת בברוקלין, הגיבור הוא יהודי, וכך גם לא מעט מדמויות המשנה. יש כאן גם את אותו אלמנט של היהודי מול גורלו המר, שהאחים כהן ידעו לרתום באופן כה מוצלח ב"יהודי טוב" (2009). מה שחסר הוא השחקן הנכון בתפקיד הראשי ושינוי הגישה. לו התסריט היה מטוהר מהשטיקים הסנטימנטליים (ולמעשה נכתב מחדש), ובמקום רובין וויליאמס היה מלוהק לארי דיוויד, היה על מה לדבר. במצבו הנוכחי הסרט לא מציע יותר מאשר 83 הדקות הארוכות והמייסרות ביותר שניתן לחוות בבית קולנוע.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רובין וויליאמס ב"האיש הכי כועס בברוקלין"
    לאתר ההטבות
    מומלצים