רבני הצניעות, גם לנשים יש ליבידו
לא רק חתונה נפרדת, הטרנד החדש בקרב רבני הצניעות הוא סרטי חתונה נפרדים - כדי לשמור על יצרם של הגברים. אם צניעות היא סוגיה דתית ראשונה במעלה, הרי שנזירות היא הפתרון. אלא שדווקא הרבנים הסוגדים לצניעות - תובעים קיום קיצוני של "פרו ורבו". מאיפה התפתחה תרבות הצניעות?
האם לנשים וגברים מותר לחיות באותו יקום?
במוצאי שבת האחרונה נחתה על מסך המחשב שלי תשובה הלכתית מאת הרב זלמן מלמד. הרב נשאל: "האם מותר לחתן לצפות בסרט של חתונתו גם בקטעים שבהם הכלה רוקדת עם חברותיה (כלומר, כשמצלמים את חברת הנשים)? אם לא, האם צריך לבקש מעורך הסרט לחתוך את הקטעים הללו, ושיהיו שתי גירסאות של סרט החתונה?"
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
זמני כניסת ויציאת השבת - ועוד על פרשת ניצבים - וילך
ומה לדעתכם הייתה תשובתו של הרב מלמד? (בשלב זה אתם מוזמנים, בעודכם מסֵבים סביב שולחן השבת, להציע תשובות משלכם ולהשוות לתשובתו של הרב מלמד. תשובות מעניינות יתקבלו בשמחה גם ב"בית המדרש של הטוקבקים").
וזו תשובתו של הרב מלמד: "אם ראייתו את הסרט גורמת להרהורים רעים, כמובן שאסור לו לראות את הסרט. יש גם בראיית הסרט משום ביטול תורה, אלא אם כן הוא זקוק למנוחה, והראייה זו מחזקת אותו. אכן, יש להעדיף שיהיו שני סרטים - אחד ללא צילומי הנשים וריקוד הנשים".
תמונת המציאות של רבני הצניעות?
אני מדמיינת את הזוג הצעיר שרוצה להתרפק על זיכרונות חתונתם. היא, נגיד, רוצה לראות את סרט החתונה, והוא, נגיד, אומר לה: "טוב, לא כי אני באמת רוצה, אלא כי אני זקוק למנוחה לקראת לימוד תורה".
הם מתיישבים על הספה בסלון, מדליקים את המחשב (טלוויזיה אין בבית), ואז היא שואלת אותו: "שלי, או שלך?" ומתכוונת כמובן - באיזה
לא רק חתונה נפרדת, גם סרטי חתונה נפרדים. ואם נוסיף לשאול ולחשוב, נבין כי גבר לא יכול לצלם את הנשים הרוקדות (שהרי מי ייערב לכך שבזמן אמת הוא לא ייתפס פתאום ל"הרהורים רעים", וייאלץ להיבטל ממלאכת הצילום?) וכמובן שגם עריכת סרט החתונה צריכה להיעשות על ידי אישה, שהרי גם העורך יכול לזכות בביקורם של ה"הרהורים הרעים" בשעת מלאכה. ומה נעשה עם נהג אוטובוס? רופא? מיילד? מוסכניק? מוכר בחנות? מרצה באוניברסיטה או, הס מלהזכיר – רב?
הבשורה הטובה היא שתפיסת העולם ולפיה כל אישה יכולה לגרום בכל מצב ולכל גבר ל"הרהורים רעים", מפנה משרות רבות לנשים. הבשורה הרעה היא שזה רע, וזו תפיסת עולם ההופכת כל אישה ל"לילית טורפת", וכל גבר לחסר חוליות.
שתי הנחות היסוד של רבני הצניעות
הבחירה של הרב מלמד וחבריו ללכת עד הקצה בענייני צניעות, יכולה בקלות להביא לשיתוק חיי קהילה, ואפילו חיי משפחה. שהרי אם צניעות היא באמת סוגיה דתית ראשונה במעלה, ויצר האדם באמת כל כך רע, הרי שההתמודדות הראויה היא למנוע מבני אדם לראות או לדבר זה עם זו.
תנועת נזירים מתבודדים היא כמובן פתרון אידיאלי, אלא שעדיין יש הסבורים שהתרבות וההלכה היהודית מתנגדות לנזירות, ולמרבה המצוקה דווקא הרבנים הסוגדים לצניעות - תובעים קיום קיצוני של מצוות "פרו ורבו", וכיצד ילכו השניים יחדיו?
בשביל להצליח לשמור על חיי קהילה, נדרשים רבני הצניעות לשתי הנחות יסוד מעניינות ובעייתיות: האחת – סף הגירוי המיני של נשים נמוך משל הגברים, והן לא מתמלאות בהרהורי עבירה כשהן נחשפות לגברים. ההנחה השנייה היא – גברים לא נמשכים מינית לגברים.
ככל שתנסו לחשוב על זה, תראו שערעור על אחת משתי ההנחות ממוטטת את תפיסת העולם של רבני הצניעות, ובעליהן יהיו חייבים להתחיל להאמין בחברי קהילתם, או לבחור בנזירות.
"לא נחשדו ישראל על על משכב זכר"?
ומה אומר התלמוד על הנחות היסוד של רבני הצניעות? הכלל התלמודי המפורסם (בבלי, קידושין, פב, א): "לא נחשדו ישראל על
משכב זכור ולא על (משכב) הבהמה", תומך בעמדת רבני הצניעות ומבקש לקעקע כל דיון שנושאו הומוסקסואליות בין יהודים.
שימו לב, הטקסט הקצר והמעניין הזה לא טוען שאין גברים יהודים שמקיימים יחסי מין עם בני מינם, אלא שאנחנו, החכמים, החלטנו לא לבדוק את הסוגיה הזו, ולא להעלות חשדות בנושא. מצד אחד, אני מברכת על העוז להחליט שיש עניינים שלא נטפלים אליהם, ומצרה על כך שעקרון זה לא מיושם בנושאים רבים נוספים.
מצד שני, אני לא אוהבת פתרונות שיסודם ב"עצימת עיניים". חשיפת מעלליהם של הרב קופולוביץ', האב אילון ושל רבנים נוספים שפשעו בתלמידיהם ובחברי קהילתם הגברים, אמורה לפקוח גם את עיני רבני הצניעות, אבל עד כה נראה שרבים מהם מצליחים להתמיד בעוורונם תוך שהם מאשימים את הקורבנות.
"אפילו חמור תובעת בשוק"
בניגוד לעמדת התלמוד בעניין "משכב זכר", עמדתו ביחס למיניותן של נשים הפוכה מעמדת רבני הצניעות. מקורות רבים, הלכתיים ואגדיים, מתארים את הנשים כבעלות תשוקה מינית עזה ופרועה הניתנת לשליטה רק בדיכוי חברתי-גברי בלתי מתפשר (בבלי, כתובות, סה ע"א):
"כוס (יין) אחד יפה לאשה, שניים – ניוול הוא, שלושה – תובעת בפה, ארבעה – אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת", מצטט התלמוד את הברייתא, ברצותו להסביר מדוע אין לאפשר לאישה לשתות יין. קח מהאישה את הבושה, טוענת הברייתא, וראה שתשוקתה המינית אינה יודעת שובעה וגבול.
בפרשה מגלים שאין מחיצות בלב המדבר
בעודי קוראת את פסק ההלכה של הרב מלמד, אני מפילה תחינתי לפני פרשת השבוע, ניצבים, שתבוא לעזרתי. והיא נענתה. ולא סתם נענתה,
כבר בפסוקיה הראשונים חייכה אלי הפרשה בעודה מספרת על כינוס דתי חגיגי ערב הכניסה לארץ ישראל (דברים, פרק כ"ט, ט'-י"א):
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם. רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ , מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם".
כולם ניצבים לפני ה': הגברים, הנשים, הילדים, הגרים והפועלים הפשוטים. ולא, אף אחד לא בנה מחיצה בלב המדבר. כולם עמדו יחד לפני אלוהים. ומה שטוב למשה ולאלוהים – טוב גם לי (לא תמיד, אבל הפעם בהחלט).
וחוצמזה, ההימור על מציאת תנא דמסייע מפרשת השבוע, היה הימור די בטוח, כיוון שהתורה, מראשיתה ועד סופה, לא עוסקת בנושא הצניעות. האמת צריכה להיאמר שגם התלמוד לא מרבה לעסוק בכך, ואין לו אפילו מסכת אחת המוקדשת לסוגייה זניחה זו.
ענייני הצניעות חברו לתרבות היהודית בשלבים מאוחרים יותר ובהשפעות זרות. בדרך כלל אני לא מתנגדת להשפעות בין-תרבותיות, אבל למה לקחת כל דבר שמגישה לנו הסביבה? מה עם קצת סינון וביקורת?
שוויון לנשים ושוויון למיעוטים
דבר נוסף וחשוב מלמדים פסוקי הפתיחה של הפרשה: מי שדואג לצרף את הנשים, ידאג לצרף גם את יתר הקבוצות המוחלשות והמיעוטים (ילדים, גרים ופועלים דחויים). הדרה היא הדרה, ומי שבוחר בהדרת נשים, לא יעצר בהצרת צעדינו. חשוב לזכור – היום זה אנחנו, מחר זה אתם. איש לא יצא בלי פגע מהנהגה שדיגלה הוא הדרה.
גל גבוה ועכור שכנגד
אין ספק שהצלחתם (החלקית אך המרשימה) של המאבק הפמיניסטי והמאבק לחופש ולזכויות הלהט"בים, מעוררת את הגל החדש והעצום בממדיו של תביעות הצניעות. נשים חוברות לגברים, ואף מגדילות לעשות ומקבלות על עצמן את אלימותם של חוקי צניעות שונים ומשונים שהתרבות היהודית לא ידעה כמותם.
דוגמה חשובה לכך היא תופעת "נשות השאלים" שחדלה להיות תופעה שולית. בירושלים אני כבר רואה המון נשים שמאמינות שאסור לראות את קווי המתאר של גופן, והן עוטות על עצמן שאלים. נשות השאלים עוברות מהשוליים למרכז של החברה החרדית, ונדמה לי שאת המחירים הן לא משלמות לבד.
ובבית המדרש של הטוקבקים
דוד, באר שבע (טוקבק 15 משבוע שעבר) כתב: "תרצי או לא תרצי, יש יש יהדות אחת... מה שמאחד את היהדות זה ההלכה שהסתכמה
בשולחן ערוך לפני 500 שנה, שעליה כל היהדות מסכימה כבר 2000 שנה. לפני 200 שנה קמו יהודים שהחליטו שהם לא שומרים את ההלכה בסדר זה, בעיה שלהם עם המצפון שלהם, אבל אין דבר כזה כמה סוגי יהודים. יש יהדות אחת ויש פורשים ממנה.. "
בעודי "כותבת" בראשי תגובה לדבריך, דוד, קראתי את תגובתו של "יובל, תל אביב". אני חושבת שיובל הציע דוגמאות מצויינות ובולטות לעניינים שבהם היהדות של השולחן ערוך, של התלמוד ובוודאי של המקרא איננה אותה יהדות. אני מביאה אם כן את דבריו, ואתם מוזמנים להצטרף לוויכוח ולהביע עמדה: "חלקים נרחבים מהשולחן ערוך הם חידושים מהסוג שאסור מהתורה. לדוגמה, שולחן ערוך המציא את החובה ללכת עם כיסוי ראש. לא הייתה חובה כזאת בתקופת התלמוד, ובוודאי שלא לפני 2,000 שנה. לפני 2,000 שנה טומאת נידה נמשכה שבוע. השבוע הנוסף הוא חומרה מתקופת התלמוד. בתקופת התלמוד היו מי שאכלו עוף בחלב, מה שמשקף את ההלכה שהייתה לפני 2,000 שנה. שולחן ערוך איננו מסכם את היהדות עד אליו, הוא מלא בחידושים והמצאות שלא שיערום אבותינו".
שבת שלום!
