שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    לא מהתורה: מאיפה מגיעה אובססיית הצניעות

    אם התלמוד היה נכתב בימינו, הייתה לפחות מסכת אחת מוקדשת לצניעות, ולצדה בוודאי מסכתות "קול באישה", "איסור נגיעה" ו"הלכות כיסוי ראש". איך תפסה הסוגיה מקום מרכזי כזה בעולם הלמדנות וההלכה? ומדוע כשילדה שואלת את הרב איך להיות טובה יותר, היא נענית: היי צנועה?

    הודות לשירותי האינטרנט, אני מקבלת מדי בוקר שו"ת (שאלה ותשובה בענייני הלכה) מאתר בשם "ישיבה", המאוכלס בעיקר על ידי רבני יש"ע. לרוב אני מקפידה לקרא את התשובה היומית, וכך לשמור את עצמי מעודכנת בעניינים ההלכתיים הבוערים במגזר.

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

     

  1. בסוריה נטבחים ילדים, וכולנו עומדים מנגד

     

    הבוקר השכימה לפתח מחשבי שאלה מאתגרת של נערה צעירה:

    "אני בת 13 ואני רוצה לדעת במה חשוב להתחזק בחודש אלול? ואיזה מצוות מאוד חשובות אני צריכה להקפיד במיוחד? ועל מה להקפיד לזה שאני אגיע לעולם הבאֿ?"

     

    מצד אחד, לבי היה עם הנערה הצעירה. רק בת שלוש-עשרה, וכבר היא עסוקה בחרדות העולם הבא, וכבר היא חונכה להאמין שבעולם מסתובבים גברים המוסמכים לתת תשובות סדורות ומעשיות לחרדותיה, וכבר היא חונכה לשאול אותם מה עליה לעשות.

     

    חלופה ליבראלית לשו"ת

    לצד הצער, התפעלתי מכך שנערה צעירה מחונכת לעצור לפחות פעם בשנה ולשאול את עצמה ואת הסביבה: "על מה ראוי להקפיד?" אם השאלה הייתה מנוסחת בצורה אחרת, ואם היא לא הייתה נשלפת מבית הגידול הפטריארכאלי, הממהר לענות על כל שאלה במטח פקודות, הייתי יכולה לאהוב אותה.

     

    איך זה שדורות של יהודים נאמנים הצליחו לצלוח את החיים כמעט בלי להידרש לסוגיית הצניעות? (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    איך זה שדורות של יהודים נאמנים הצליחו לצלוח את החיים כמעט בלי להידרש לסוגיית הצניעות?(צילום: shutterstock)

     

    במהלך היום ניסיתי לנסח לעצמי את שאלת הנערה בדרכים מעודנות ומהורהרות יותר, וגם שאלתי את עצמי, האם היינו יכולים להציע חלופה חילונית / ליבראלית לשו"ת שקראתי בבוקר? האם בעולם שלי יכולה להיווצר מסגרת שבה אנשים צעירים ישוחחו עם אנשים מבוגרים על שאלות ממשפחת: "מה חשוב בחיים?" ו"על מה ראוי להקפיד?"

     

    שו"ת הימורים

    לפני שקראתי את התשובה (של הרב דוד חי הכהן) הימרתי, ביני לביני, על תוכן תשובת הרב. לצערי, לא היה ספק בלבי שתשובתו תתמקד בסוגיית הצניעות. לצערי הרב יותר, צדקתי: "במיוחד להתחזק בצניעות ובשמירת הלשון. ובנוסף אם תצליחי, להשתדל באמירת התפילה והברכות בכוונה". לא כיבוד הורים, לא באמת בין אדם לחברו, לא ממש בין אדם למקום, ובוודאי שלא התפתחות וצמיחה אישית.

     

    שאלתי את עצמי מתי החלה סוגיית הצניעות לתפוס מקום מרכזי כל כך בעולם הלמדנות וההלכה היהודית; מה קרה לנו עכשיו, ואיך זה שדורות של יהודים נאמנים הצליחו לצלוח את החיים כמעט בלי להידרש לסוגיה זו?

     

    "עזרת נשים": התורה נחלצת לעזרת הנערה

    כהרגלנו, פניתי לפרשת השבוע, "כי תבוא", וניסתי לדלות מתוכה תשובה אלטרנטיבית לשאלתה של הנערה הצעירה – מה חשוב, ובמה עליה לעסוק בימים אלה. בפרשת השבוע נמצאת רשימה של איסורים וקללות, והיא מציעה תשובה אלטרנטיבית לשאלת הנערה:

     

    "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה'... אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ... אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ.... אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ... אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה... אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו... אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה... אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ... אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ... אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר... אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי... אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם..." (דברים כ"ז, ט"ו).

     

    הנה התשובה האלטרנטיבית לתשובת הרב, תשובתה של התורה:

    "הקדישי את זמנך לחיפוש האמונה הנכונה והימנעי מעבודת אלילים. הקפידי על כבוד הורייך והקדישי זמן לטיפול ולדאגה לחלשים בחברה. אם חס וחלילה מישהו מבני משפחתך ינסה לשכב איתך או לפגוע בך מינית, ארור הוא וארור שמו. מעשיו אינם סוד אלא עבירה חמורה, והתורה מפצירה בך לעשות כל שביכולתך על מנת למנוע את המעשה הנורא. כבדי את גופו ואת רכושו של הזולת. בקיצור, או באריכות – שמרי את דברי התורה".

     

    אז התורה לא מתעסקת בענייני צניעות

    בניגוד למקום הראשון במעלה שהעניק הרב חי הכהן בתשובתו לנושא הצניעות, התורה דווקא לא עסוקה בסוגיה זו; לא בעשרת הדברות, לא בקללות ולא בברכות, לא בחוקים ולא באגדות. הפכו בה והפכו בה ותראו שענייני הצניעות לא מעסיקים את התורה, ואפילו להיפך: מרים הנביאה רוקדת ושרה. אברהם סוחר ביופיה של שרה, יעקב פוגש את רחל ליד הבאר ומיד נושק לה. גם משה פוגש את אשתו, שאינה מבני עמנו, על הבאר... סוגיית הצניעות מעולם לא העסיקה את התורה.

     

    "מסכת צניעות" - אז אולי חז"ל יצרו את חוקי הצניעות?

    אם התלמוד היה נכתב בימינו, אין לי ספק שלכל הפחות מסכת אחת, אם לא סדר שלם, הייתה מוקדשת לצניעות. "מסכת צניעות בלבוש", ולצדה בוודאי מסכתות "קול באישה ערווה", "איסור נגיעה" ו"הלכות כיסוי ראש לאישה".

     

    אבל זהו, שלחז"ל אין. אין סדר צניעות, ואין מסכת צניעות, ואפילו הסוגיות הבודדות העוסקות בעניינים אלה הן מאוד בודדות, והתכנים שלהן – רחוקים עד מאוד מתכתיבי הצניעות של רבנים בני דורנו.

     

    גם רבי עקיבא שכח להתעסק בענייני צניעות

    והנה סיפור תלמודי, המשיח לפי תומו על משקלם הקל, אם בכלל, של ענייני צניעות בעולמם של

    חז"ל (בבא קמא פרק ח', משנה ו'):

     

    "ומעשה באחד שפרע ראש האישה בשוק באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע-מאות זוז. אמר לו: 'רבי, תן לי זמן'. ונתן לו זמן. שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן, גלתה את ראשה והייתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה. העמיד עליה עדים, ובא לפני רבי עקיבא אמר לו: 'רבי, לזו אני נותן ארבע-מאות זוז?!' אמר לו: 'לא אמרת כלום. החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור, אחרים שחבלו בו חייבים''.

     

    אולי בטעות, אולי כחלק מתגרה, אדם אחד פרע בשוק שערה של אישה. האישה תבעה את הפורע בבית הדין של רבי עקיבא, ורבי עקיבא חייב אותו בתשלום של ארבע-מאות זוז דמי בושת.

     

    המבייש, שלא רצה לשלם את סכום הכסף הגבוה, טמן מלכודת לאישה. הוא שבר בפתח ביתה כד עם שמן, והאישה שיצאה מהבית הסירה בעצמה את כיסוי הראש שלה, על מנת למשוח את שערה בשמן היקר. כך הוכיח הפורע שהאישה מוכנה לוותר על כיסוי הראש שלה, ולכן המעשה שעשה לא מהווה פגיעה בכבודה.

     

    רבי עקיבא לא מתרגש מהתרגיל, וקובע שחבלה היא חבלה, וגם אם האישה לא חסה על כבודה, הגבר אינו רשאי לעשות בה כרצונו.

     

    פעם זה היה עניין של כבוד ונורמה חברתית

    לכאורה, לפנינו אגדה העוסקת בענייני צניעות, ונותנת להם משקל ומקום של ממש בהלכה.

    אבל רק לכאורה, שכן הלכה זו לא עוסקת בצניעות - אלא בכבודה של האישה. יתר על כן, כשרבי עקיבא מדווח על כך שהאישה הסירה את כיסוי הראש שלה ברשות הרבים, הוא לא מזדעזע ולא נוזף בה. הוא בכלל לא עוסק בצניעותה. הוא לא טוען שהאישה עברה על איסור חכמים או איסור תורה. מבחינתו של רבי עקיבא, כיסוי ראש הוא עניין של נורמה חברתית מקובלת, ולכן הוא סממן של כבוד, ולא של צניעות.

     

    בעולם של רבי עקיבא, אנשים מתלבשים בהתאם לנורמות חברתיות, וגבר שכופה על אישה להראות בציבור בצורה שלא תכבד אותה - מחויב לפצות אותה על הסבל הנפשי שהוא גרם לה. לפנינו דיון על תביעת נזיקין ולא על חטא דתי. מבחינת רבי עקיבא, אין במעשה שלפנינו שום חטא, מלבד הפגיעה בכבודה של האישה.

     

    "עמדה ושאלה: למה?"

    אז למה הרב דוד חי הכהן מציע לנערה בת שלוש-עשרה להתחזק בעיקר בענייני צניעות? ועל

    מה ולמה אובססיית הצניעות תופסת תאוצה במגזרים הדתיים השונים? ובעיקר, כשמדובר בנערה בת שלוש-עשרה, שבקושי גילתה את המיניות שלה. היא לא יודעת מה בדיוק קורה בזירה ההיא, ומי נגד מי, וכבר צונחת עליה אובססיית הצניעות במלוא תפארתה.

     

    אני שואלת את עצמי אלו נזקים תאוות הצניעות הרבנית מחוללת בנפשה של נערה צעירה, שפשוט מבקשת להתבגר נכון יותר?

     

    שבת שלום! 

     

  2. ניו-יורק: מ"קווי מהדרין" עד שלטי צניעות
  3.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: index open
    לחז"ל אין סדר צניעות
    צילום: index open
    צילום: גיל יוחנן
    רוחמה וייס
    צילום: גיל יוחנן
    מומלצים